דילוג לתוכן

קריל צ'רציל: רחוק רחוק

הכל נראה לא מציאותי "רחוק רחוק", ובכל זאת מוכר: סיוט בתקריב.

תחילה יש ילדה שפוחדת מהחושך. ג'ואן ישנה אצל דודה שלה הרפר, והיא מדברת על מה שמפחיד אותה. הדודה מרגיעה, אבל ג'ואן מתחילה לספר דברים מוזרים. ג'ואן שמעה צעקה של אדם, דודה הרפר אומרת, שזה אוח, הדם על רגליה הוא מכלב שנדרס. הילדים המייבבים במשאית, בעצם ניצלו. ילד וגבר הוכו במוט ברזל, כי הם בגדו. הדוד, שאחראי למעשים האלה, וכולנו, חלק מתנועה גדולה "לשיפור התנאים של כולנו". ג'ואן נרגעת, כי יש לה תשובות לשאלות שלה.

בתמונה השניה ג'ואן כבר מבוגרת. ג'ואן עובדת עם טוד, והם מייצרים כובעים. הם מעצבים כובעים לתחרות. בתחרות יוצגו כובעי המתחרים על ידי אסירים, שצריכים לצעוד לפני השופטים לפני ההוצאה להורג שלהם. הביקוש לכובעים הוא עצום.

ובתמונה השלישית מחכים הרפר וטוד בביתם לחזרתה של ג'ואן. הדיאלוג ביניהם קטוע, לחוץ. הם מודאגים מאוד, ואז ג'ואן חוזרת סחוטה. היא נמלטה מאיזה שהוא מקום. היא פותחת במונולוג על פחדיה מכל דבר, אור, חושך, סוסים, היא לא מבינה יותר באיזה צד של המלחמה היא נמצאת.  

2 נשים, גבר אחד. (ג'ואן עדיין ילדה בתמונה הראשונה, אז לפעמים היא משוחקת על ידי שתי שחקניות שונות.)

המחזה נעדר כמעט לחלוטין הוראות במה, מה שנדיר במחזה מודרני.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: