אומנים

מאת: תנקרד דורסט
תרגום מגרמנית: אורי שני

.
המחזה מספר על חבורת אומנים גרמנים שהקימו קיבוץ אומנים בצפון-גרמניה, בסוף המאה ה-19. במרכז המחזה היינריך פוגלר (1872-1942), ולצידו עוד כ-12 אומנים, ביניהם הנס אם אנדה (1864-1918), פאולה בקר-מודרזון (1876-1907), ריינר מריה רילקה (1875-1926) ועוד.

.

דמויות:
היינריך
אוטו
פריץ
הנס
ריינר
קורט
רוזליוס
פטיה הקטן
המשוגע
פאולה
מרטה
סוניה
קלארה
המוות
אישה זקנה
מבקרים בסטודיו של רודין

.

סדר התמונות
1. הענן
הציירים עומדים על גבעה, מתבוננים בענן. היינריך מגלה את מרטה הקטנה, בידה ציפור מתה.

.
2. אביר. בתולה. דרקון
היינריך מצייר את מרטה, הוא רוצה להתחתן איתה.

.
3. פאולה וקלארה
שתי נערות ומשחקיהן התמימים בביצת השטן.

.
4. חגיגה
למה פאולה חושבת בגילה הצעיר על המוות?

.
5. אני אדם ועיוור
הכנה לחזרה על הצגת תיאטרון בגינה. אוטו מחפש הרלקינו קטן מחרסינה. קורט קופץ מהעץ, מסביר לרוזליוס, המממן שמגיע זה עתה, ששיריו הם יריות של אקדח. הוא עוד לא החליט אם הוא משורר או צייר. פריץ רוצה לעניין את רוזליוס בציוריו, לפי דבריו הוא הכי מפורסם כאן. היינריך ומרטה בתלבושותיהם, הם מתחילים חזרה על "הפעמון האבוד" מאת גרהרד האופטמן. פאולה מודה בפני אוטו, שהיא רוצה לנסוע לפריז, ושהיא כבר הכינה את נסיעתה בהיחבא.

.
6. פריז, העיר הכבדה, הפוחדת
קולאג' של מונולוגים. הקשר של "המשפחה מוורפסוודה" נפרם. פאולה הולכת בדרכה שלה, מתרחקת מריינר וקלארה, רוצה להיפרד מאוטו. קלארה מוותרת יותר ויותר על אישיותה לטובת ריינר, ריינר בז לה על כך, רוצה לשגת לתוך "המנזר הפנימי" שלו. היינריך שוקע בשיתוק אומנותי מסוכן, נישואיו עם מרטה קופאים בטקסים. רק אוטו ממשיך לחפש את האמת האומנותית שלו. הוא מגיע כדי להחזיר את פאולה לוורפסוודה. כולם מוקסמים מהרב-אומן הגדול הזקן רודין.

.
7. אני עוד אהיה משהו
פאולה חזרה לאוטו לוורפסוודה. היא מופיעה כסמל הפוריות, בהריון מתקדם. פריץ לא מחזיק מהציורים של פאולה, רוזליוס מעריך אותם. התינוק של פאולה עובר מיד ליד. קורט מלגלג על על סגנון היתר של היינריך ומתגרה בו בגילוי, שהוא המאהב של מרטה. היינריך מציג את עצמו כסבלן, אפילו מבין. פריץ מגיב במקומו וזורק את קורט החוצה. הנס המצחיק מנסה להציל את המצב, מספר בדיחות. הלם פתאומי: פאולה מתה.

.
8. שיר ילדים
היינריך מנגן כינור. ילדי הכפר בוכים.

.
9. לשונות הלהבה
היינריך סוחב על גבו את הנס המת. קינה, שהיא גם נאום נגד הקיסר. פסל הקיסר צוחק, ונופל.

.
10. משוגעים
בבית משוגעים מדבר היינריך עם אחד המאושפזים, שכל הזמן מתפשט ומתלבש.

.
11. האהבה הקוסמית
רוזליוס רב עם היינריך: אומנות או ניסוי קומוניסטי: סתירה.

.
12. פיקוח
קמנזן מודיע למשטרה: בברקנהוף מתגודדת חבורה קומוניסטית.

.
13. למוסקבה!
קורט מציר על הקיר פטיש ומגל, רב עם אוטו. היינריך מגיע עם אהובתו סוניה, הוא מקווה לתמיכה מבריה"מ עבור הפרויקט הקומוניסטי ברקנהוף העומד להיסגר. סוניה סקפטית, מיישרת קו עם המפלגה. היא רוצה לקחת איתה את הרומנטיקן היינריך למוסקבה. ילדם המשותף יוולד בבריה"מ. מרטה אפתה עוגת תפוחים, אבל כולם עזבו. היא אוכלת את העוגה לבד ומספרת, מה קרה לכל אחד. תוך כדי היא מזדקנת ונהית אישה זקנה.

.
14. אני האדם החדש
פטיה, בנם הקטן של סוניה והיינריך, גאה שאביו צייר אותו. סוניה אומרת לילד בן העשר, שהיינריך לא מסוגל להיפרד מהעבר הקדם-מהפכני. הוא תמיד נושא איתו חתיכת טפט מברקנהוף.

.
15. לבטל את המוות
היינריך רב עם סוניה. למה המהפכה לא ביטלה את המוות? היינריך לא משלים עם זה.

.
16. אומץ!
פטיה הקטן שר שיר סובייטי. יותר ויותר נערים מצטרפים, יוצרים מקהלה.

.
17. חתיכת זיכרון
פטיה הקטן רוצה לדעת מאבא שלו מה הוא עשה בעברו בגרמניה. היינריך מרגיש, שהילד חוקר אותו.

.
18. להרוס את זה!
הברקנהוף נהרס על-ידי אנשי SA.

.
19. בוגדים
קורט הגיע לבריה"מ, כדי לעשות סרט בהוראת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. סוניה מדברת על המצב בבריה"מ בביקורתיות מפתיעה. האם היא רוצה להפליל את קורט?

.
20. הדיוקן שלו
קלארה מנסה לצייר דיוקן של ריינר.

.
21. פרודיה
פטיה בוחן את קורט בחשדנות. סוניה מפחדת מהילד.

.
22. פיצוץ
ילדים רבים באים עם הרבה פרחים, תוקעים אותם על גבי לוח גדול. הפרחים יוצרים תמונה של סטלין. קורט מציע להיינריך המדוכא לחזור לגרמניה. הרי יש איזה דמיון בין קומוניזם לנציונאל-סוציאליזם, לא? היינריך מתפוצץ.

.
23. מי שהולך אחר הכוכב שלו, לא חוזר
בערבה של קזחטאן. היינריך הגוסס שוכב על גבי שמיכה. כיסא, על המשענת יונה מגרגרת. אישה זקנה מדברת כל הזמן בשפה בלתי מובנת. לבסוף היא הולכת.

.

…
…
4. החגיגה
פאולה: עיצבתי לי את הקבר שלי: בגניה ליד הגדר החיה לפני שדה התירס הגדול. שלא תהיה גבעה, יותר מין ערוגה כזאת עם ציפורנים לבנים מסביב. באמצע לוח קטן עם השם שלי, בלי תאריך ובלי ציטוט יפה. לראשי אולי שני שיחי ברוש ומדף לשושנים. – למה היא חושבת בגיל כה צעיר על המוות שלה? האם חגיגה היא יפה יותר, אם היא ארוכה יותר? והחיים שלי הם חגיגה.
פאולה עוסקת, בזמן שהיא מדברת, באופן רציני ומרוכז בהכנת הקבר שלה, היא מודדת את גובהה, מסמנת את הקבר על הרצפה, נשכבת, נמתחת, מניחה פרחים סביב המקום המסומן, זורקת פרחים על הקבר. ואז היא קופצת, עליזה, בדילוג לעבר הקהל, ואומרת:
שרק עוד אחווה אהבה ואצייר שלוש תמונות! ורצה מהבמה.

 

…
…

15. לבטל את המוות

היינריך לבד. הוא נרדם על הכיסא. דלת חורקת נפתחת לכדי חריץ. המוות, לבוש מעיל מלכות בלוי, כתר יושב על העוקם על פדחתו הקרחת, מציץ, ואז קופץ מאחורי היינריך הישן. הוא משחק איתו משחק ילדותי, צובט אותו, אבל היינריך לא מתעורר. המוות מושך ממנו במשיכה חדה את הכיסא. היינריך נופל ארצה, שכוב ללא ניע. המוות מטפס מעליו, מעמיד את הכיסא מול הדלת הפתוחה, קופץ מהחלון.
סוניה נכנסת דרך הדלת, הכיסא נופל.
סוניה: אתה העמדת את הכיסא מול הדלת שיזהיר אותך אם אני נכנסת!
היינריך התעורר, מביט בה בבהלה.
סוניה: קום, איש זקן! קום!
היינריך: את אומרת את זה בצורה מצחיקה, אבל את לא מתכוונת להצחיק.
סוניה: מה אתה אומר!
היינריך: איזה אדם נורא את! תמיד צינית!
סוניה: אתה גומר לי על הסבלנות שלי, אני בכלל אל רוצה להיות כזאת, אבל אתה גורם לזה.
היינירך: אני זקן. אבל תראי – הוא קופץ – אני יודע עדיין לקפוץ!
סוניה: מצידי.
היינריך: האיש הזקן בדיוק נרדם לרגע, זה כמובן אסור, ואת לא יכולה לנחש מה קרה: אני ראיתי אותך מולי בתור המוות שלי.
סוניה: אני מכירה את התמונה.
היינריך: את אומרת את זה כאילו את באה בטענות.
סוניה: מה שאני מנסה לומר: מלרו שאל את גורקי על מצב האומנים בבריה"מ. בצרפת אומרים, שמדכאים אותם.
היינריך: כל מה שאת אומרת, נשמע כמו טענה נגדי.
סוניה: תקשיב לי!
היינריך: האומנים לא סובלים. הם לא צריכים למכור את עצמם בשוק האומנות. הם לא צריכים למצוא חן. הם יכולים ליצור מבלי לפחד על הקיום הכלכלי שלהם ולשרת עם האומנות שלהם את האנושות.
סוניה: יש כנראה כאלה שמתלוננים.
היינריך: אלה שלא לומדים אף פעם. אלה האומנים שלא שווים.
סוניה: אתה מתלונן?
היינריך: סוניה, את מנסה אותי. אנחנו הרי באותה דעה.
סוניה: שאלו אותי.
היינריך: מי שאל?
סוניה לא עונה.
היינריך: סוניה!
סוניה: למה באת איתי למוסקבה?
היינריך: מתוך אהבה, סוניה. – אבל בבקשה, העמידי הכל בשאלה! רק תגידי, הזקן רוצה לשוב לנעוריו עם ההתלהבות למהפכה, למען אנושות חדשה. הרעיונות החדשים יחיו אותי וימריצו את הדם בעורקיי. הלא המהפכה אמורה גם לבטל את המוות, לא? אתה רואה, אני עדיין מאמין בזה!
….

.

צילומים מהבכורה בתיאטרון העירוני של ברמן

.

.

היינריך פוגלר (1872-1942) היה צייר בסגנון היוגנדסטיל. לאחר המעבר לבריה"מ הוא החל לצייר בסגנון שהמפלגה הכתיבה: הראליזם הסוציאליסטי.
הנס אם אנדה (1864-1918) היה צייר אימפרסיוניסט ונפל כחייל במלחמת העולם הראשונה.
פאולה בקר-מודרזון (1876-1907) היתה ציירת אקספרסיוניסטית חשובה מאוד. היא יצרה מעל 750 ציורים ובערך 1000 רישומים, אבל נפטרה כבר בגיל 31 אחרי לידת בתה. אוטו מודרזון, בעלה, אומר שמילותיה האחרונות היו: "כמה חבל".
אוטו מודרזון (1865-1943), בעלה של פאולה, היה צייר של נופים, והוא הגיע מהניסיון של קומונת האומנים למסקנה החותכת, שהקומונה מפריעה ולא מפרה, פרש ממנה ואף נאבק נגדה ונגד הרעיון של קומונת אומנים.
ריינר מריה רילקה (1875-1926) היה משורר, מתורגם גם לעברית. הוא היה רק זמן קצר בקומונה, לפני שעקר לפריז. בערוב ימיו הוא תמך בפשיזם האיטלקי, אך נפטר בגיל 51 מלאוקמיה.
הבן של סוניה והיינריך: יאן פוגלר (1923-2005) היה פילוסוף, אחרי ששירת בצבא האדום במלחמת העולם השניה. בערוב ימיו, אחרי שחי רוב החיים בבריה"מ, חזר לגרמניה, לוורפסוודה.