הפרפקציוניסט

הפרפקציוניסט

המחזה מדבר על דור הורים בורגני, עסוק בהצלחה ובחזות חיובית ודור הבנים, שמורד בכך.

…..

תמונה 3

האור עולה על סלון משפחת הרט, אותו הזמן. קין שוכבת בטי-שירט וג'ינס על בטנה על השטיח, מוקפת חוברות שונות, טפסי הרשמה וניירות. פאולה עומדת מעליה. אווירה מתוחה.

קים: (חסרת סבלנות, מטילה את החוברת שבידה) למה שאני אכנע ואמסור את נמשתי למבחנים הפסיכומטריים הפשיסטיים האלה? ואלקק להם עם הטפסים האלה? (דוחפת ממנה והלאה את הניירות)  Wesleyan, Brown, . Princeton, HARVARD—Big deal!
פאולה: (מועכת ידיים זו כנגד השניה) אבל קים, כל החברים שלך –

קים: זה בדיוק מה שאני אומרת, אמא! כל מי שקיים, מגיש בקשה לאותם המקומות! זה כאילו Mount Orion Day School הולך לקום מחדש – מאות, אלפים של ילדים כמונו – מחזור 1998. חרא!

פאולה: גברת צעירה, שמרי על הפה שלך!

קים: בסדר, בסדר, תרגעי, אמא. (היא מצטט את ברט סימפסון:) " don’t have a cow" בעיני זה פחדני ולא מוסרי להשתמש בכל העזרים האלה (מנפנפת בחוברות) –—“The SAT Study Manual”—”How to Improve Your I.Q. in 10 Quick Steps”— "פסיכומטרי מכל הבחינות" – "פסיכומטרי שאי-אפשר לפספס"  – "לך תצטיין" – רק בשביל להתקבל לקולג'. מה עם ילדים מסכנים מבתי הספר של איזה גטו, איך הם יכולים להתחרות בזה?

פאולה: זה נראה לא הוגן, אבל… כמו שאמר ג'ון פ. קנדי בעצמו פעם: "החיים לא הוגנים."

קים: (רותחת) זה היה בימים החשוכים ההם, כשלאנשים לא היתה תודעה פוליטית, כמו שלנו יש היום. חוץ מזה, ג'ון פ. קנדי היה זיָין רציני. זה הכל התברר עכשיו ב-  People Magazine .

פאולה: (כועסת) ג'ון פ. קנדי היה הרבה יותר מ"זיין", קים. הוא היה אדם אמיץ, אידאליסט – אחרון המצ'ואים הליברלים. אני אוסרת עליך לדבר עליו ככה.

קים: אוי, אמא, באמת, מה את  –

פאולה: אם אני שומעת עוד פעם אחת את המילה הגסה הזאת –

קים: (מתגלגלת ממנה על הרצפה, מרימה פרסומת נוצצת ופותחת את הקיפול; עתה היא מדברת בטון חלומי) וואו, —”Venice Beach Rep”   "סדנאות בתיאטרון רדיקאלי, תיאטרון אבסורד, פנטומימה" – בלי מבחנים פסיכומטריים, רק אודישן. המורה שלנו לתיאטרון סול שוורץ היה בסדנה הזאת בקיץ שעבר ואמר שזה מדהים. והמחיר הוא עשירית ממה שאת ואבא צריכים לשלם בשביל הקולג'.

פאולה: אנחנו כבר דיברנו על זה, קים. זה לא בא בחשבון . . “Venice Beach Rep” – !

קים: (ממשיכה לחלום ומרימה עוד פרסומת) או.קיי. יותר קרוב לבית  ”East Village Experiment”—” מספר מוגבל של מקומות למשחק, כתיבה דרמטית, בימוי ועיצוב" – "תיאטרון האכזריות והניכור" – "בובות ילדי הגרילה" – וואוו! את ואבא יכולים לבוא לניו יורק ולראות הפקה שלי מתי שתרצו. סול שוורץ מכיר את המנהל שם, הוא יכול להשיג לי אודישן, מתי שאני ארצה, פשוט על-ידי הרמת טלפון. ואני בפנים – בלי שכר לימוד, בלי תשלום.

פאולה: ובלי משכורת גם – את תעבדי בחינם. יינצלו אותך.

קים: אני אהיה מתמחה. אמא.

פאולה: זאת פשוט מילה אופנתית לניצול.

קים: ובקולג', אני לא אהיה מנוצלת – שכר לימוד של 25 אלף דולר לשנה?

פאולה: מותק, זה שונה. זה- חינוך.

קים: ומה איתך?

פאולה: (נכנסת ישר למגננה) מה איתי?

קים: את הלכת לקולג' – ו?

פאולה: (מאופקת) היו לי מטרות אחרות. הייתי מאורסת לפני גיל 21.

קים: איכס, אמא!

פאולה: בזמנו זהז היה – שונה. לא היו לנו כל-כך – אפשרויות.

קים: אולי גם את היית מנוצלת. את פשוט קראת לזה אחרת.

פאולה: (מהר) אנחנו לא מדברות עלי, קים, אלא עליך. או! מה את עושה?

קים: (מתחילה לקרוע את טפסי ההרשמה לגזרים, באופן דרמתי) אני רוצה לעשות תיאטרון. אני אמות, אם אני לא אעשה תיאטרון.

פאולה: (המומה, מרימה חתיכות של טפסים ומנסה לחבר ביניהם) מה עשית! את קרעת לגזרים BARNARD!

קים: (ממשיכה) הנה STANFORD ! PRINCETON !

פאולה: עצרי!

קים: (מעיפה פיסות לאוויר כמו קונפטי) HARVARD !

פאולה: אוי! זה אבא שלך! (מרימה פיסות, מוטרדת) אוי, מתוקה, זה טירוף. זה העתיד שלך.

קים: (קרובה לדמעות) סול שוורץ אומר, שאני התלמידה המוכשרת ביותר, שהיתה לו אי-פעם. ואת ואבא לגמרי לא אכפת לכם.

פאולה: מותק, ועוד איך אכפת לנו – אנחנו אוהיבם אותך. אנחנו לא רוצים, שתעשי איזו החלטה פזיזה, נוראית, בגיל 17, שתהרוס לך אחר-כך את כל החיים.

קים: תהרוס לי את החיים? בגיל שלי?

פאולה: אבא שלך ואני רשמנו אותך ב- Mount Orion Pre-School Academy, כשהיית בת 18 חודשים, ברגע שיכולת להשתתף במבחני ה- I.Q. – התחרות היתה אכזרית! אבל מאז הגן ועד לרגע זה ממש – (תנועה גדולה של היד של טאטוא, של ניקוי) הדרך שלך מובטחת. באמריקה, אין רחמים לאלה, שנופלים מהמסלול ונותנים לתחרות להתקדם מהר יותר.

קים: (בתמימות מודגשת) אני רוצה לעשות תיאטרון מתוך אהבה, לא מתוך תחרות. תחרות דוחה אותי. בכל אופן, אם אני מתמחה ב – נגיד ב- ”East Village Experiment” , אני אעלה לך ולאבא פני שחוק אחד.

פאולה : (מפקפקת) אבל – איפה תגורי?

קים: (מעורפלת, אבל קלילה) אם, איפה שהוא בניו יורק.

פאולה: ה- Villageמפחיד מספיק, אבל ה- East Village !! אני דואגת  בגלל מחלות.

קים: (רותחת) אמא, באמת!! אל תצחיקי אותי. סול שוורץ מדרבן אותי ללכת לכיוון של תיאטרון, ואני אמורה לספר לו, שאמא שלי דואגת בגלל מחלות??!

פאולה: טוב, מה אני אעשה, אני דואגת.

קים: אמא, מחלות יש בכל מקום. ארצות הברית זה מקום חולה.

פאולה : (מתנשאת) אני מתכוון מחלות של ניו יורק. פה במאונט אוראיון יש לנו סוג אחר של מחלות: יש לנו מיגרנה ומלנכוליה; יש לנו אנורקסיה, בולמיה, וסינדרום אפשטיין-בר; יש לנו מניה, קוצר ראיה, ובעלים עם פסיב-אגרסיב; מרפקים של טניס וברכיים של ג'וגינג; לחץ דם גבוה, אלקוהוליזם ואולקוס; אוניפוטנציה ואימפוטנציה – ואין כלום באמצע. יש לנו דכאון, ודיכוי ונימפומניה – בתאוריה. ואם יש לנו מכורים לסמים, אז הם משתמשים בסמים חוקיים. יש לנו רופאים.

קים: לזה אני קוראת – חולה. את לוקחת קסנקס – סתם, בלי סיבה. ואין אפילו שום דבר לא בסדר איתך.

פאולה: (מרוגזת) אני לא לוקחת קסנקס! אני הפסקתי.

קים: נו באמת, אמא – כל האמהות במונט אוראיון לוקחות קסנקס.

פאולה: באמת?

קים: מה זה מרגש כל-כך? ג'ודי כרסטירס חזרה איזה יום הביתה מבתי הספר וכמעט השתגעה: מערכת האזעקה עבדה בפול ווליום, אחד מאלה שבאמת משגעות אותך – (קים מחקה את האזעקה) וגם כל הממטרות בתוך הבית. והפודל החמוד שלהם טיפני שכב מת על השטיח בסלון. טיפני המסכן ניסה לכבות את האזעקה והתחשמל, והפרווה החרוכה הפעילה את אזעקת האש בתקרה. וגברת כרסטירס מרוחה לגמרי על הקסנקס שלה, יושבת בסולריום וקוראת Danielle Steele, כשהיגיעה המשטרה. מדהים!

פאולה: מימי כרסטירס! – אני לא רוצה לשמוע על זה. (שהיה) מה עשתה המשטרה?  (הטלפון מצלצל)   הלו? (משנה מיד את טון הדיבור) או – וילי! איזה צירוף מקרים, בדיוק חשבתי עליך. שמעת על מימי כרסטירס? (לקים) אני עולה למעלה.

……

2 מחזות נוספים מאת ג'. ק. אוטס, שתרגמתי, הם "הוכחה אונטולוגית לקיומי" ו"תשליל"

הערות, בקשות, תגובות:  abumidian@riseup.net