Skip to content

החברה המדעית להשבחת היופי

מאת: פרנק ודקינד

תרגום מגרמנית: אורי שני

(במקור: Hidalla oder Haben und Sein)

לקארל הטמן (KARL HETMANN) יש חזון: הוא רוצה להקים מכון מדעי להשבחת היופי. הוא מקים עמותה, שאליה הוא עצמו לא מצטרף, כי הוא לא מספיק יפה בעיניו. אבל פאני מצטרפת, אישה צעירה יפה מאוד, והיא מתאהבת בהטמן. לצורך הפעלת המכון מתחבר הטמן עם בעל הון, רודולף לאונהרט (RUDOLF LAUNHART ), שמריח רווחים. את הרווחים האלה הוא משיג בעיקר דרך סדרה של שערוריות, שמביאות את הטמן לבסוף לכלא. המערכה השלישית נפתחת אחרי צאתו מן הכלא.

מערכה שלישית

[חדר סטודנטים מרוהט. משמאל, מופרד על-ידי וילון, מיטה. מימין בירכתיים דלת הכניסה. – הטמן יושב ליד שולחן הכתיבה, שקוע בעבודה. דפיקה בדלת. הטמן לא שומע. דפיקה נוספת, הוא מהנהן בראשו. דפיקה שלישית, הוא מניד בראשו לאות שלילה. אחר הוא קם ומדדה לדלת.]

הטמן: צריך לבדוק, אם הדלת נעולה. [עוד לפני שהוא מספיק להגיע לדלת, זו נפתחת ונכנסת פאני עם זר פרחי לילך.] היי, פאני! אני מודה לך על הפרחים היפים.

פאני: אני יודעת, שאתה כרגע לא בדיוק במצב הרוח המתאים. אבל אני אשים אותם פה באגרטל, והם לא יפריעו לך. [היא עושה כן, על השידה.]

הטמן: תודה. – אני מתפלא שלא התחתנת עדיין.

פאני: ולמה אתה לא התחתנת? עליך עטו הנשים כמו זבובים.

הטמן: נעזוב את זה. שבי כאן בספה הזאת וספרי לי משהו נחמד, יפה, משהו טוב.

פאני: [מבלי להתיישב] היום הזה לא מזכיר לך כלום?

הטמן: תודה לאל, אין לי לוח שנה, ואם ירצה השם, לא הבאת לי.

פאני: אל תדאג, לא אדבר על זה יותר.

הטמן: איזה יום כבר יכול להיות היום?

פאני: עזוב.

הטמן: אבל עכשיו אני רוצה לדעת.

פאני: היום זה בדיוק שנה מאז שיצאת מהכלא.

הטמן: אם זה הכל – זה באמת לא שווה אף מילה! – [מהרהר] אז זה באמת כבר שנה?

פאני: אתה נראה יותר טוב מאשר אז.

הטמן: מוזר. כי לפני שנה, כשיצאת מהכלא הרגשתי יותר טוב. עוד לא הבנתי, שבזמן המאסר הקצר שלי, של שישה חודשים, נהרס הכל, עד היסוד, כל מה שזרעתי והשקעתי במשך שנתיים.

פאני: אתה צריך להסתכל קדימה. זה לא משתלם כמעט אף פעם, לנסות להשיג את מה שאבד.

הטמן: בטח, בטח! אבל איך זה ייתכן, בזמן כה קצר! אני שואל את עצמי לעתים קרובות, אם מחיאות הכפיים הסוערות שזכיתי להן שוב ושוב, אולי התקיים רק בדמיוני? אבל הרי אישים רמי דרג ביותר היו מוכנים לתמוך בתוכניות שלי! – וכל זה נעלם בתוך שישה חודשים, ללא זכר, וכשאני חוזר, אף אחד לא רוצה לזכור אותי.

פאני: האמן לי, פועלך ישוב וייפרח, אולי בצורה אחרת. אבל הרעיונות שביטאת לא יילכו לאיבוד.

הטמן: אם היום מישהו היה עומד בשוק ומציג לעם את רעיונותיי, היו צוחקים עליו, כאילו הוא מנסה למכור דגים מסריחים או בירה חמוצה! – מצאת מפלט [מצביע על שולחן העבודה] בעבודה הזו, ואף אחד, חוץ ממך, לא יכול להפריע לי בה. אבל מה זה כבר נייר מודפס לעומת דיבור בציבור! ובכל זאת אני מקווה עוד לסיים את העבודה הזו. אחרי זה אני כבר לא בא בחשבון בשביל עצמי.

פאני: חסר לך גביע מלא מהנוזל המחייה, שרק החיים האמיתיים יכולים מעניקים.

הטמן: לגימה אחת גדולה אני עוד רוצה לקחת מהגביע הזה.

פאני: אתה לא זקוק שנשים נסערות, שמענות אותך עם התפרצויות הרגש שלהן. אתה זקוק לנערות טיפשיות יפות, ולא אחת, אלא שישיה, ובקרבן תלמד שוב להעריך קלילות וטיפשות ותום כחברים שלהם אנו זקוקים הכי הרבה.

הטמן: ואת מכירה אולי כאלה?

פאני: אחרת לא הייתי מדברת עליהן.

הטמן: הרי כל החיים העונג היה מטרתי. מאז שאני עומד על דעתי, אני נאבק על הגברת העונג שלי. אבל נראה לי שהגעתי לסוף הדרך. אפילו בידור העולם לא מעניק לי יותר. – אולי עוד אפשר להשיג איזה עונג אחרון, עילאי! אז זה מבצע מסוכן.

פאני: על איזה מבצע אתה מדבר?

הטמן: אני מתכוון לעבודה שמונחת שם. – מה לעשות, אני לא שייך לבני-האדם, שנפרדים בגיל שלושים מהחלומות והתוכניות שלהם. אני בן ארבעים, וחלומותיי ילדותיים, הציפיות שלי גבוהות מאי-פעם!

פאני: אני מודה לאלוהים, שאני שומעת סוף סוף מילים כאלה מפיך! אבל עכשיו צא מארבע הקירות האלה! אתה חייב לראות את אותו עולם, שמעליו אתה רוצה לעמוד, לראות במו עינייך, כפי שהוא נברא.

הטמן: אני רואה, אני רואה. – פועלי נהרס. יש רק דרך אחת. בדרך הזאת ניתן אולי להצמיח את הזרע לפריחה מחודשת, חזקה עוד יותר!

פאני: ומהי הדרך?

הטמן: התמסרות!

פאני: ומה עשית כל השנים, אם לא התמסרות?

הטמן: זה היה בזבוז זמן.

פאני: יש בך משהו שעדיין לא התמסר?

הטמן: כולי עדיין כאן ולא נמסר. – כמובן צריך לדאוג לזה שכל העולם יידע לשם מה זה נעשה.

פאני: אני לא יכולה לקחת את דבריך ברצינות.

הטמן: לא בשביל זה אני אומר את זה. אני רק מתמסטל לפעמים מהחלומות שלי, ככה בערב, לפני שאני מדליק את האור.

פאני: תחשוב מה היה קורה, אם סטנלי היה רוצה לחקור את אפריקה על-ידי זה שהוא חותך לעצמו את הגרון! – לא, לא! – הדרך הזו שאתה מדבר עליה, לא מתאימה לזמננו.

הטמן: בטח! גם אי-אפשר כיום להפעיל את החברה כמו אז. במאבקים עם רשויות המדינה מופעלת האלימות בצורה כל-כך עניינית, שאפילו הוצאה להורג נראית כמו טקס להענקת איזה אות כבוד.

פאני: אם ככה תוציא לך את זה מהראש ותתחיל שוב להתערבב עם בני-האדם!

הטמן: זה בטח יהיה הדבר הכי טוב לעשות. – הרי לא אוכל להכחיש, שכל הדברים שהאמנתי בהם התבססו על שגיות. בכל מקום שבו מרץ ובריאות הם מטרת החיים, שם צומח היופי מעצמו, בתור פרח מלבלב, שפריו היפה ביותר שוב מרץ ובריאות! רציתי לפתות את בני-האדם לחגוג חגי ביכורים מבלי לקצור דבר. רציתי לפתות אותם לחגוג חנוכות בית מבלי לבנות בתים. גם את חיי שלי רציתי לבנות על שורה של חגיגות. [מביט סביבו] ובתמורה קיבלתי חיים עלובים, ללא יופי, כמו שהעבד העלוב ביותר לא היה סובל. [מביט בפאני] האם לא כדאי שאנסה לקחת משרה בורגנית פשוטה, כדי שלפחות שביב של יופי ייפול על חיי? – [דפיקה בדלת] את יכולה להסתכל מי זה?

….

[האובססיה של הטמן לגבי היופי ולגבי כיעורו שלו עצמו מביא אותו למסקנה, שבני-אדם צריכים להכיר בשלטון היופי ולהוציא אותו – את הטמן "המכוער" – להורג. הוא מאושפז בבית חולים לחולי נפש. המערכה החמישית מתרחשת אחרי שחרורו.]

מערכה חמישית

[אותו מקום שמו המערכה שלישית.]

הטמן: ואת עדיין אותה אישה, שעל גאוותה בניתי את אותם מגדלים פורחים באוויר, שלא ניתנים לכיבוש!

פאני: אני יצור אנושי פשוט כמו כל אדם אחר. אני לא יודעת אם להיות מזועזעת או להתענג מהמחמאות שלך. אתה כל-כך בלתי צפוי, שכל צליל נאלם על השפתיים, שכל אישה אחרת היתה מקרבת עכשיו אל שפתייך שלך. הלא הבנת עכשיו, שלא ניתן לפרוץ את השלשלאות, שבהם אנו בני-אדם כבולים, מבלי להיות חשופים וחסרי מגן להחריד? מאז ומתמיד מחשיבים אותי בתור המאהבת שלך. הייתי מאושרת – אני אומרת זאת בלי כחל וסרק – אילו יכולתי להתפאר באושר הזה!

הטמן: למרות השקפותיי הכריזה עלי הסמכות הרפואית העליונה זה עתה כעל שפוי. שאני אפגין בכתובת אש כלפי האדונים הנכבדים את כסילותם על-ידי כך, שאבעט במה שנשבעתי עליו? שאחבר את הופעתי המכוערת, המבעיתה עם יופייך הזוהר? כל הידיעות, הכוח, הגמישות, בטחון, שממלאים אותי, את הכל אני צריך לנטוש, רק כדי להחזיק בך כאישה בידיי? עוד לא השגתי אפילו שאני יכול לזכות את עצמי מאשמת הפשע הזה?

פאני: אם כן, אני מקללת כל מה שאתה קורא לו יופי, כי אני כורעת לפני "הכיעור" ללא הכרה! רד אלי, מתוך השמיים הרחוקים שלך, אחרי שהעלית אותי חצי דרך אליך! מתחת לכיסוי האבן של התמסרות פועם לב, שיכול לשמוח כמו ילד, לב שדמעות משקות אותו! הענק לו את חלקו ותהיה מוגן מפני חשיפה! תן לי, אני אוחזת בברכייך, תן לי את החלק שהרווחתי ביושר! תן לי את המון שלך! תן לי לקחת במאבקים שסוערים בנפשך! קח אותי, כדי לגחך על שפלותי, ותהיה שלי! תן לי את הסיפוק לנגב לך את הדמעות מלחייך, ואתה תחזור אלי! אל תחשוש, שאני מנסה למשוך אותך למטה מהשמיים שלך! לכל אדם גדול יש טבע כפול, ואף אחד מהם לא יכול בלי השני. אני לא מצפה לחגיגות! שמחה עילאית אמצא, אם אתה תרגיש טוב. לא חשוב, אם חיי יהיו גן-עדן או גיהינום, אבל הם צריכים לנבוע ממך. ממך הם צריכים לנבוע! ממך! הרווחתי את זה ביושר! ושום אישה אחרת לא יהיה לה חלק בזה!

הטמן: קומי, ילדה! לא הייתי מודע, עד כמה אני חייב לך. מודולציות, וריאציות, שאני מכיר כל צליל וצליל בהן. – [מקים אותה] קומי, אם את מצליחה לגרום לי לחייך, יותר טוב בשבילי! אז אני שייך לך כל כולי! בגופי ובנפשי! אבל בתנאי שתארי איתי! למרות כיעורי! את שומעת? לתמיד! [מלטף אותה] יצור יפהפה! [דפיקה דלת] הנה כבר מגיע מישהו כדי להפריע לנו.

פאני: אל תיתן לו להיכנס, אני מתחננת! [הדפיקות מתחזקות.]

הטמן: האיש דופק בעקשנות!

פאני: [בפחד] יבוא!

…..

Frank_Wedekind

     לקבלת המחזה השלם, נא לכתוב ל-abumidian@riseup.net

 Doc5_image001

 .

Doc5_image006

//

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: