עלילות דמבלדור וטרומפלדור

(ותודה לבני היקר, על ההשראה…)
לפני כחודש ומשהו (בסוף אוגוסט 2014) דיברתי עם מדין על הארי פוטר, אני לא זוכר למה, ומדין אמר בטעות טרומפלדור במקום דמבלדור. מכאן נולד הרעיון לסדרה הבאה. עד כה כתבתי 18 אפיזודות:

דמבלדור רואה את טרומפלדור במיטה מחופש לסבתא. שואל דמבלדור את טרומפלדור: "תגיד, למה אין לך יד?" אומר טרומפלדור לדמבלדור: "כי ניסיתי לעשות קסם, ובתור עונש נתלשה לי היד, לפני המון שנים, כשסבתא שלך עוד הייתה צעירה, נכד שלי." אומר דמבלדור לטרומפלדור: "תגיד, נראה לך, שאני בגיל שעדיין יש לי סבתא? ולמה אתה שוכב פה במיטה של סבתא? אתה לא אמור להגן על תל-חי ולמות מות גיבורים?" אומר טרומפלדור להמבלדור: "מה, חשפת אותי? אתה באמת קוסם!" שואל המבלדור את טרומפלדור: "אז מה, לא טוב למות בעד ארצנו?" אומר טרומפלדור להמבלדור: "למה לא! הרי גם אתה מתת בשביל הוגוורטס, לא?" אומר המבלדור לטרומפלדור: "אני מתתי בשביל הרווחים של הסופרת הזאת, איך קוראים לה?"

(#1)

תוספת של לאה דור: מזל, אומר טרומפל, נגמר לי הסוס. טוב, נו, התכוונתי פרדה

טרומפלדור ודמבלדור מסתובבים בין ההריסות של שג'עייה. אומר טרומפלדור לדמבלדור: "אתה לא רוצה לעשות קסם שכל הבניינים כאן יעמדו שוב, וכל ההריסות ייעלמו." אומר דמבלדור לטרומפלדור: "הייתי מעדיף לעשות קסם שאלפיים מתים יקומו לתחייה, אבל את זה אני לא יכול." ופתאום צועק דמבלדור על טרומפלדור: "הכל בגללך!" טרומפלדור מתגונן בפני דמבלדור: "למה?" אומר דמבלדור לטרומפלדור: "אתה אמרת: טוב למות בעד ארצנו." טרומפלדור אומנם נולד במאה אחרת, ומת במאה שגם היא היתה אחרת, אבל הוא בכל זאת ראה את ביבי בזמן האחרון מספיק בשביל ללמוד ממנו משהו. לכן אומר טרומפלדור לדמבלדור: "החמאס רצה את השלטון בעזה – הוא לא קיבל. החמאס רצה להציק לנו – הוא לא קיבל. החמאס רצה להשליט טרור – הוא לא קיבל." דמבלדור כבר לא מקשיב לטרומפלדור, אלא מביט מסביב ומחפש מצלמות, אך לא מוצא. לבסוף פונה דמבלדור לטרומפלדור ואומר לו: "קוסם אתה כבר לא תהיה."

(#2)

תוספת של לאה דור: (בגלל הארטילריה לא שומעים טוב) קוסם? לא, קאסאם!

טרומפלדור ודמבלדור הולכים לבית הספר לקבל את ילדי כיתה א' החדשים. אומר טרומפלדור לדמבלדור: "אז מה אתה אומר? את מי הם יאהבו יותר? אותי או אותך?" דמבלדור מחייך בסלחנות לעברו של טרומפלדור, כי הוא לא ממש יכול לדמיין לעצמו, שיש כאן ממש תחרות. אבל, מה לעשות, ילדי כיתה א' לא מכירים לא את טרומפלדור ולא את דמבלדור. אומר דמבלדור למחנכת: "עלמתי, אני יכול להבין, שילדים רכים כאלה לא מכירים אותו (והוא מצביע על טרומפלדור), אבל איך הם לא מכירים א-ו-ת-י?" המחנכת קצת נבוכה, והמון מחשבות ורגשות מתרוצצים אצלה בראש באותו הרגע. שניהם אשכנזים, אחד מהם עושה את עצמו נחמד, השני לא עושה את עצמו, זה מסובך. אבל היא מזיזה את כל המחשבות המסובכות ואומרת לילדים: "ילדים, תכירו, זהו טרומפלדור, ולכבודו אנחנו נלמד עכשיו את השיר: בגליל, בתל חי." והיא מתחילה לשיר:

"בגליל, בתל חי,

טרומפלדור נפל.

בעד עמנו בעד ארצנו

גיבור יוסף נפל. "

טרומפלדור ודמבלדור מחייכים אל עבר הילדים, זה בגאווה, וזה בענווה. כשהילדים יוצאים להפסקה, שואל דמבלדור את המורה: "ולמה לא חשבת כדאי להם להכיר גם אותי?" אומרת המורה לדמבלדור, וטרומפלדור שעמד לצדו של דמבלדור, עומד עכשיו ליד המורה, ושם את ידו האחת על כתפה, מחבקת וגם מושכת אותה אליו: "אה לא, דמבלדור, זה מפחיד מדי. תחשוב, הרי פוטר, זה נורא מפחיד!"

(#3)

טרומפלדור ודמבלדור הולכים לתחנת רכבת קינגס קרוס בלונדון בשביל לגייס. טרומפלדור מגייס לגדוד העברי, דמבלדור מגייס בשביל הוגוורטס. טרומפלדור לא רוצה גויים, אבל לדמבלדור לא אכפת, שיהיו יהודים, שחורים, מוגלגים, בוצמנים. תחנת הרכבת הומה אדם, והיהודים שטרומפלדור פונה אליהם, לא מתלהבים. הם לא מאמינים ברעיון של ארץ ישראל. גם לדמבלדור קשה, כי מוגלגים לא כל-כך מאמינים בקסמים. טרומפלדור אומר לדמבלדור: "אולי תנסה להגיד להם את זה: אם תרצו, אין זו אגדה." אחרי מאמצים רבים הם מחליטים לעשות הפסקה, כדי לאכול משהו, אבל האוכל בלונדון ממש גרוע. בעניין הזה הם מסכימים.

(#4)

תוספת של לאה דור: שעה אחרי שהעמיסו ערימת baked beans on toast והשעועית מתחילה "להשתובב" בבטן, אומר טרומפלדור: דמבל, יש נאד על שמי. תשמע: טרררררומפלדוררר

דמבלדור וטרומפלדור מטיילים ברחבי ארץ ישראל הגזענית, ארץ של הפרדות ושל אפליות. אומר דמבלדור לטרומפלדור: "למה המוגלגים עושים הפרדות כאלה? חשבתי שרק אצלי בהוגוורטס אני צריך להיאבק נגד גזענות." אומר טרומפלדור לדמבלדור: "אני לא חשבתי שגאווה יהודית פירושה יוהרה אשכנזית, אבל כנראה מה שעשינו הוביל לזה." אומר דמבלדור לטרומפלדור: "אז מה עושים?" אומר טרומפלדור לדמבלדור: "תעשה קסם!" אומר דמבלדור לטרומפלדור: "נגד זה אין קסם. רק חינוך, ולא סתם חינוך, אלא חינוך טוב, ובשביל חינוך טוב צריך מורים טובים, והם צריכים לקבל משכורת גבוהה, כי אחרת לא יהיו מורים טובים." אומר טרומפלדור לדמבלדור: "אבל אנחנו צריכים את הכסף בשביל הגנה." אומר דמבלדור וטרומפלדור: "אז תישאר כאן עם המלחמה הבלתי-פוסקת, עם הגזענות, ועם בתי ספר שלא שווים כלום. אני חוזר להוגוורטס."

(#5)

תוספת של לאה דור: טרומפלדור: "תשאר פה, דמבל, אני מפציר. יהיה לך את האתגר של הלייף. כי בשביל להיות מורה טוב ומחנך משמעותי בישראל – צריך להיות קוסם."

תוספת של הראל קרטס: דמבלדור וטרומפלדור משרתים בחצר המלכה אן בלונדון. השנה היא 1556, חורף וקר. טרומפלדור אומר לדמבלדור: ״תוריד את המצנפת!״ דמבלדור אומר לטרומפלדור: ״קר…״ טרומפלדור אומר לדמבלדור: ״אתה הרי יודע מה עונשו של מי שעוסק בכשפים!״ דמבלדור אומר לטרומפלדור: ״תוריד את הכיפה!״ טרומפלדור אומר לדמבלדור: ״אבל זה מצווה לכבוש כיפה!״ דמבלדור אומר לטרומפלדור: ״אתה הרי יודע מה עושים כאן לכופרים.״ לפתע פתאום טרומפלדור ודמבלדור מתעוררים כמו מחלום רע. דמבלדור מביט בטרומפלדור ושואל: "גם אתה חלמת על האינקוויזיציה?״ טרומפלדור אומר: ״מזל שאנחנו חיים במאה העשרים.״ דמבלדור אומר לטרומפלדור. ״המאה העשרים ואחת״

דמבלדור וטרומפלדור עושים תחרות ריצה. לטרומפלדור קצת לא נעים, כי הוא הרבה יותר צעיר מדמבלדור, אבל לפחות יש לו רק יד אחת, אז זה משתווה שוב. מצד שלישי, בתחרות ריצה זה לא ממש חסרון שחסרה לך יד. כלומר: טרומפלדור בטוח יינצח, ואז: איך דמבלדור יגיב? הוא בטח יטיל על טרומפלדור קסם נורא! הרבה לבטים מעסיקים את טרומפלדור, ודמבלדור נראה רגוע לגמרי. ודמבלדור גם מנצח. טרומפלדור לא מבין. איך זה יכול להיות? שואל דמבלדור לטרומפלדור: "אתה היית במלחמת רוסיה-יפן, נכון?" אומר טרומפלדור לדמבלדור: "נכון, בזמן המצור על פורט ארתור איבדתי את היד שלי." שואל דמבלדור את טרומפלדור: "ואחרי זה?" עונה טרומפלדור לדמבלדור: "שכבתי שלושה חודשים בבית חולים וחזרתי למצור. ואז נכנענו, והיפנים לקחו אותנו לשבי." אומר דמבלדור לטרומפלדור: "אז אם הייתי לומד מהיפנים משהו, היית מבין מה שלימד אותי פעם מאסטר סיני זקן: אם אתה פוזל עם עין אחת לעבר המטרה, אתה לא יכול לראות איפה אתה נמצא." אומר טרומפלדור באכזבה: "אולי היה עדיף שהייתי מאבד עין מאשר יד."

(#6)

תוספת של לאה דור: עין? לא תודה, משה דיין כבר יש לי (משחק רביעיות "גיבורי ישראל").

דמבלדור מזמין את טרומפלדור לצפות במשחק סקוידיטש. טרומפלדור מתלהב, ודמבלדור נותן לו לשחק גם. אבל זה לא הולך, כי טרומפלדור לא מצליח לאחוז במטאטא בידו האחת. אבל הוא הולך לבית"ר ירושלים – הרי הם קרואים על שמו! הוא מנסה לשכנע אותם, ולבסוף, בגלל המוניטין שלו, מפאת כבודו, הם מסכימים. במשחק של בית"ר ירולשים נגד נגד נבחרת הוגוורטס, המורכבת ממיטב ארבעת הבתים של הוגוורטס, יושבים דמבלדור וטרומפלדור ביציע אחד ליד השני. דמבלדור שואל את טרומפלדור: "תגיד לי, המעריצים של הקבוצה שלך, מאיפה הבאת אותם?"

(#7)

תוספת של לאה דור: טרומפלדור לדמבלדור: אמרתי לך ללבוש חולצה צהובה! מה אתה בא לירושלים בחולצה אדומה? מה, אתה רוצה לחטוף מכות?! דמבלדור: תגיד, ראית אותי פעם במדים של האפלפאף? בחיים לא!

דמבלדור וטרומפלדור הולכים למצעד הגאווה. טרומפלדור מופתע לראות איזה כוח יש לזקן הזה לרקוד ולהתפנן. אחרי הם שותים משהו, כלומר דמבלדור שותה קצת, טרומפלדור שותה הרבה. שואל דמבלדור את טרומפלדור: "נו, נהנית?" טרומפלדור מהסס קצת: "אה, כן. קצת." אם הוא לא היה שותה כל-כך הרבה, הוא לא היה מסוגל להודות אפילו בזה. ואז מעז טרומפלדור ושואל את דמבלדור: "תגיד, אתה.. ?" דמבלדור משיב מיד: "כן, אבל אתה יודע, הוגוורטס תמיד היה יותר חשוב. פעם הייתי מאוהב בקוסם אחר, גלרט גרינדלוולד, אבל זה היה מזמן…ואתה?" טרומפלדור המום. הוא לא ציפה לשאלה הזאת. הוא מכחיש: "לא, לא. פעם הייתי מאורס עם אסתר רוזוב, היא הייתה המורה שלי לצרפתית באלכסנדריה, אבל זה נגמר כי התאהבתי בחצי האי קרים בנחמה ציפקין…" דמבלדור עוצר את שטף הסיפור של טרומפלדור: "תסתכל לי בעיניים! אלה היו סיפורי כיסוי, נכון?" טרומפלדור לא מצליח לעמוד בפני המבט המיטיב של דמבלדור, ומיד שותה עוד כוס שלמה. דמבלדור אומר לטרומפלדור: "תשתה, תשתה. זה בטח יותר טוב מאשר להתאבד מבושה, ולהפוך את זה אחרי זה למעשה גבורה לאומי. אני לא אספר לאף אחד. אני חושב שבבית"ר לא היו מקבלים את זה יפה." דמבלדור צוחק ומחבק את טרומפלדור חיבוק חברי או אבהי, אבל בלי רמז למשהו אחר, ואחרי זה הוא מושך את טרומפלדור להשתולל ולרקוד איתו, כאילו היו עדיין באמצע מצעד הגאווה.

(#8)

תוספת של לאה דור: כאן יבוא מתכון לקוקטייל ממוסקבה פטושקי של ירופייב (כוהל רפואי, פוליטורה לרהיטים, מי גילוח בניחוח סיגליות וחומר הדברה.)

טרומפלדור ודמבלדור הולכים לתיאטרון. הם רואים איזה סיפור ישן-חדש בבית ליסין, שאין בו קסם ואין מלחמה על המולדת. אז הם הולכים לתיאטרון גשר, כי יש שם הצגה בשם "טרוריזם", וכל מני "סודות" ברחבי העיר פרסמו את ההצגה. דמבלדור חושב, שזה מבטיח, וטרומפלדור בטוח, שיהיה אקשן. אבל גם שם לא מצאו דמבלדור וטרומפלדור לא קסם ולא מלחמה על המולדת. לבסוף הם מגיעים למרכז סוזן דלאל, לאירוע שקוראים לו "חג התיאטרון". זה היה אמור להתקיים ביולי, אבל "עקב המצב" הוא נדחה. טרומפלדור צוחק: "למה הם לא קוראים לילד בשמו? למה לא קוראים לזה מלחמה או טבח?" ודמבלדור שואל את טרומפלדור: "ולמה היהודים שלך לא יכולים לחגוג את חג התיאטרון בתאריך שכל העולם חוגג אותו? ב-27 במרץ?" יש שם גם איזה דיון "התיאטרון לאן?" זה אומנם מזכיר לטרומפלדור את "פיארברג לאן?", שהיה רק שש שנים מבוגר ממנו, ומת עוד יותר צעיר ממנו, אבל זה בטח יהיה משמים למדי, קסם ומלחמה בוודאי לא יהיו שם. בסוף יש טקס. טקסים שניהם אוהבים, גם דמבלדור וגם טרומפלדור. אבל שניהם גם מבינים מהר מאוד מה הבעיה העיקרית, גם בטקס, גם בכל ההצגות שהם ראו, ודמבלדור אומר לטרומפלדור: "הם פשוט לא מבינים, מתי הגיע הזמן לרדת מהבמה, אה?"

(#9)

תוספת של לאה דור, אבל היא לא קשורה לאפיזודה: דמבלדור: לי יש את פוקס, הוא עוף-חול קסום ופלאי! ואיזה חית-מחמד יש לך? טרומפלדור: לי יש את טרומפלדוג, כלב נכה מצער בעלי חיים.

דמבלדור וטרומפלדור מגיעים לבית הקברות על שם טרומפלדור. דמבלדור שואל טרומפלדור: "אתה קבור כאן?" אומר טרומפלדור לדמבלדור בגאווה: "לא, מה פתאום. יש על שמי רחובות רבים בארץ, שכונה שלמה כאן בתל-אביב, תנועת נוער קבוצות כדורגל, וגם בית קברות. זה היתרון שאתה דמות היסטורית ולא בדיונית. על שמך אין רחובות וכיכרות. אין רחוב דמבלדור ושכונת דמבלדור." הם נכנסים לבית הקברות ומביטים בקברים. אומר טרומפלדור לדמבלדור: "יש כאן כאלה שנולדו כמונו ב-1880 או 1881, אבל כמעט כולם מתו הרבה אחריי, ואף אחד לא הגיע לגיל המופלג שלך!" אומר דמבלדור לטרומפלדור בנימה מהורהרת: "מנין השנים לא כל-כך חשוב. אלא כל מה שעשינו בהם. אבל מה נשאר מאיתנו וממעשינו אחרי מותנו? את מה שאנשים זוכרים. אותי, בתור דמות בדיונית, זוכרים כפי שהייתי. לפני מותי אמרתי לדראקו מלפוי: אני רוצה לעזור לך. מה אתה אמרת לפני מותך? אצל דמות היסטורית תמיד יש מלחמת גרסאות. כל עוד אתה חי, אתה גם יכול להפוך לגרסה אחרת של עצמך. אבל עכשיו, כשאתה מת, הפכת לבדיוני. והזיכרון אודותיך הולך ומתעצב ומתגבש, ואני חושש שבמקרה שלך, הדברים שזוכרים אינם הטובים ביותר."

(#10)

דמבלדור וטרומפלדור מבקרים ב"יד ושם". אומר טרומפלדור לדמבלדור: "אתה רואה מה קורה כשהיהודים לא מגינים על עצמם?" אומר דמבלדור לטרומפלדור: "זה באמת נורא. אבל אתה יודע, מי שגמר את הנאצים, לא היית אתה, אלא אני." טרומפלדור צוחק: "אתה?" דמבלדור מסביר: "אני הבסתי את גרינדלוולד בשנת 1945, ואם אתה מבין את האנלוגיה הספרותית, אז …" טרומפלדור מזדעק: "מה אנלוגיה?!! אסור להשוות! אסור להשוות!"

(#11)

תוספת של לאה דור: דמבל, ממלמל בדכדוך שקט: לא שווה… באמת לא שווה. טרומפל מתפרץ, עדיין בזעם נוקב: מה, מה לא שווה? דמבל: עזוב, לא שווה שאני אסביר, אפילו.

דמבלדור וטרומפלדור מבקרים בחיפה. הם עולים לכרמל, וטרומפלדור מציג בפני דמבלדור בגאווה את הישגי המדינה היהודית, שגם הוא תרם להקמתה, בגופו וברוחו. "הנה, תראה, שם, זוהי גאוותנו. המפעלים הכימיים! ושם, הצי השישי האמריקאי…" וטרומפלדור ממשיך, אך דמבלדור לא ממש מתרשם, הוא רוצה לדבר עם האנשים, אך אין איש ברחוב. החנויות סגורות, המסעדות סגורות. הם לוקחים מונית ושואלים את נהג המונית לפשר הדבר. "יש איזו תאונה במפעלים במפרץ, ויש הרבה רעל באוויר. הרעלים האלה עוד יהרגו את כולנו", אומר הנהג. אחרי טיול ארוך בגנים הבהאים הם נתקלים בהפגנה קטנה של תושבי חיפה, שעומדים עם מסכות על הפנים. לא עוברות יותר משתי בקות, ומפינת הרחוב מופיעה כמות גדולה של מפגינים שמתנגדים לאלה הראשונים. הם צועקים "מוות לערבים" ו"מוות לשמאלנים" ומתקיפים את המפגינים בעלי המסכות באבנים ובאלות. "אלה החבר'ה שלך, לא?" אומר דמבלדור לטרומפלדור. טרומפלדור מבולבל, ולא עונה. הם יורדים לאורך המושבה הגרמנית ואוכלים באחת המסעדות הנחמדות שבינתיים שוב נפתחו. טרומפלדור אומר לדמבלדור: "אתה יודע, אני חושב שאני מעדיף דמוקרטיה שמתחפשת לדיקטטורה על פני דיקטטורה שמתחפשת לדמוקרטיה." (#12)

תוספת של לאה דור: בעוד המילה "דמוקרטיה" תלויה בחלל שביניהם, מכחכח דמבלדור בגרונו ומסנן קללה חרישית. טרומפלדור נועץ בו מבט חודר מעבר לצלחת ושואל ברוגז: אמרת משהו, דמבל? עונה לו דמבלדור: לא, כלום. חריף החרא הזה.

טרומפלדור ודמבלדור עוברים ליד "בנק הפועלים". אומר טרומפלדור לדמבלדור: "הנה גאוותנו. בנק של הפועלים." מישהו לידם צוחק ומסביר להם, שהבנק נכנס בשנות השמונים לצרות גדולות בגלל שחיתות, ובעקבות זאת המדינה קנתה-הצילה אותו. בשנת 1996 מכרה המדינה את הבנק לקבוצת אריסון-דנקנר, וכמובן שוב המדינה שילמה. "איך זה יכול להיות?" שאל טרומפלדור. "טוב המדינה מכרה, אז היא קיבלה, אבל ממי? את הכסף בשביל הרכישה קיבלו הקונים מהבנק הלאומי, כלומר מהמדינה, כלומר מאיתנו." טרומפלדור מביט בדמבלדור בזעזוע, ועובר האורח ממשיך: "מאז הפך הבנק הזה לגורם שלילי מספר אחת בישראל בעניין ניצול פועלים, לדוגמא: 2003 – פיטורי 900 עובדים, 2009- קיצוץ בשכר העובדים, בעניין השקעה כלכלית בכיבוש – לדוגמא: בניית התנחלויות בהר חומה, משקיעים ביישובים כמו גבעת זאב, מגילות, כמו כן בנק הפועלים שולט במערכת הבנקים הפלסטינית, יחד עם בנק דיסקונט, וזהו הבנק הישראלי הכי מושקע בכיבוש, יותר מכל הבנקים האחרים, אפילו בנק דיסקונט, ואם לא מספיק, אז הוא הבנק הכי שלילי בעניין עשיית רווחים על הגב שלנו, ובעניין שחיתות – לדוגמא: 2003- שוחד לביטוח הלאומי ושערוריית הולילנד דני דנקנר…."

ודמבלדור מפנה את ראשו של טרומפלדור לתוך הבנק ומצביע על הפקידים: "הבט בהם. הרי הם גובלינים שמתחפשים לבני-אדם. אתה לא יודע שבנקאים הם גובלינים? נכון, לאלה כאן אין אוזניים ארוכות מחודדות, אבל הם חמדניים בדיוק כמו הגובלינים האחרים."

(#13)

דמבלדור וטרומפלדור רוצים לגור ביישוב קהילתי, על גבעה מוריקה בגליל. לשם כך הם צריכים לעבור ועדת קבלה. "זה חוקי? הוועדות קבלה האלה?" שואל דמבלדור את טרומפלדור. טרומפלדור אומר לדמבלדור: "כן, אני שמעתי שבכנסת האחרונה העבירה חוק כזה." אומר דמבלדור לטרומפלדור: "טוב, בוא ננסה את מזלנו." ונכנס ראשון. אחרי כמה דקות הוא יוצא. טרומפלדור רואה, שדמבלדור לא במצב רוח טוב. "נו, מה הם אמרו?" שואל טרומפלדור את דמבלדור. "הם רק שאלו שאלות", אומר דמבלדור לטרומפלדור. "הם שאלו אותי, מה אני חשוב, שאדם זקן כמוני יכול לתרום ליישוב. אני אמרתי להם, שאני אוכל לעשות קורס לקוסמים צעירים, הם הביטו בי במבט מוזר כזה, ואז הם התחילו להתלחש ביניהם ולהסתכל בכל מני ניירות, ואז אחד מהם שאלו אותי, אם ההיתי פעם מאושפז במוסד פסיכיאטרי או בטיפול פסיכיאטרי, ובסוף הם אמרו לי שאני אצטרך לעשות מבחן גרפולוגי. אבל אני כבר הבנתי שהם לא רוצים אותי, כי הם לא מקבלים בכלל אנשים בגילי, ואת המבחן הגרפולוגי הם רק רוצים, כי יש להם הסכם עסקי לא כתוב עם המכון הזה." כל מה שמספר דמבלדור, לא מטריד את טרומפלדור, הוא אומר לדמבלדור: "אז לי יש סיכויים הרבה יותר טובים, אני שליש מהגיל שלך!" אבל גם טרומפלדור יוצא תוך כמה דקות, כבר לא במצב-רוח כל-כך מרומם כמו כשנכנס. "מה קרה אצלך?" שואל דמבלדור את טרומפלדור. "אני התחלתי לספר להם על הרעיונות הלאומיים שלי, ועל הרקורד הצבאי שלי, והם היו צאוד מרוצים וכבר רצו כנראה להודיע לי שהתקבלתי, אבל כשסיפרתי להם, שבאחד הקרבות איבדתי את היד שלי, והראיתי להם בגאווה – אז פתאום האווירה השתנתה לגמרי, והם התחילו לגמגם ולומר דברים כמו: "היישוב שלנו לא ערוך לקליטת אנשים מאותגרים פיזית", ו"זה לא יהיה לך נעים, איך שאנשים ייסתכלו עליך" ו"לטובתך אנחנו ממליצים לך…" וכל מני כאלה…"

(#14)

טרומפלדור מראה לדמבלדור את תל-חי. אחר-כך הם מבקרים בקלעת נמרוד, ודמבלדור אומר לטרומפלדור: "זה היה יכול להיות מקום נחמד לפתוח בו בית ספר לקוסמים, כמו שיש לנו בהוגוורטס. הבעיה היא, שכל המבצרים שראיתי כאן בארץ, הרוסים. תראה את זה! תראה את המונפור, את אפולוניה, את כוכב הירדן, את מצודת שפרעם. כל שליט שכובש את הארץ, הופך את המבנים היפים ביותר לערימת אבנים, כבר אלפי שנים, ועד היום. במקרה הטוב עוד משתמשים באבנים בשביל לבנות במקום אחר משהו אחר, כמו שעשה אחמד אל-ג'זאר. תראה את עתלית, את צאנור, את ברקוק…" טרומפלדור מתפרץ לדברי דמבלדור: "ברקוק! ברקוק! שמה החמאס מחביא את הנשק שלו!" דמבלדור מביט בטרומפלדור, ולאחר מחשבה הוא אומר לו: "טוב שהישראלים לא ידעו מה החבאתי בראי של ינפתא. הם היו הופכים את הוגוורטס לתל אבנים…"

(#15)

דמבלדור וטרומפלדור מתארחים בהרמת כוסית לכבוד השנה החדשה בלשכתו של שר האוצר. השר גאה מאוד בשני האורחים הנכבדים, ומציג אותם בפני יתר הנוכחים: "הנה שני האנשים שבזכותם יש לנו את מערכת ההגנה "שרביט קסמים" הידועה גם תחת השם "קלע דוד", לקחנו מיליארדים על-גבי מיליארדים מהפלסטינים, מהדיור הציבורי, מהבריאות, מהרווחה ובוגי יכול להיות מרוצה!" השניים מבחינים מיד שהשר מסטול לגמרי. אומר יאיר לדמבלדור: "יש לכם צפרדעי שוקולד שם בהוגוורטס, וחלזונות מרמלדה, ומיץ דלעת, אה? אבל תפוח בדבש, את זה אין לכם!" דמבלדור וטרומפלדור מחליפים מבטים נבוכים, וכדי לענות משהו ולא להיות לא-מנומס, אומר דמבלדור: "נכון, אבל יש לנו יין דבש…" שר האוצר צוחק בקול גדול, למרות שאין ממש סיבה, והוא מתחיל לחקות תחילה את דמבלדור, ואחר-כך, כשהוא כבר באמת לא יודע מימינו ומשמאלו, את טרומפלדור. טרומפלדור ודמבלדור מתווכחים ביניהם, בשקט, איזה חיקוי היה גרוע ועלוב יותר. אומר טרומפלדור לדמבלדור: "הוא אפילו לא יודע להבדיל בין גידם לשתום עין. הוא בכלל עשה את משה דיין. אבל בשביל להיות גיבור חיל, צריך קצת יותר מלדעת לעשות תנועות ראש מוזרותולדבר בפאתוס." דמבלדור אומר לטרומפלדור: "אני מסכים שזה היה גרוע, אבל דמבלדור הוא עוד פחות. כי בשביל להיות קוסם, אתה צריך, שיהיה גם מישהו שיאמין בקסם שעשית. אתה רואה פה מישהו שמאמין בקסמים שלו?"

(#16)

תוספת מאת לאה דור:  נו, נו, מתלהב מעצמו השר השיכור, איך הייתי? גדול, נכון? בול אתם! בחייאת אם לא הייתי שר הייתי יכול לעבוד בחיקויים. אז בואו נרים עוד כוס יין, ואז אתם תגידו לי דמות ואני מחקה אותה על המקום, מה בא לכם? טרומפל מוריד כוסית וודקה בלגימה אחת ואומר לו: יאללה, תעשה הלן קלר.

טרומפלדור ודמבלדור מטיילים במרכז הכביש בעל ארבעה מסלולים, שבדרך כלל מכוניות רבות נוסעות עליו במהירות רבה. טרומפלדור שואל את דמבלדור: "מה זה, קסם?" וטרומפלדור אומר לו: "לא, זה יום כיפור. זה יום צום ביהדות, והוא נחשב למועד החשוב ביותר בלוח השנה העברי, ולכן – בניגוד לשאר החגים – גם חילונים גמורים מכבדים אותו ולא נוסעים במכונית שלהם, ורבים אפילו צמים." ודמבלדור שואל את טרומפלדור: "ואתה, ביום כיפור, צמת?" טרומפלדור אומר: "אני לא זוכר בדיוק, אבל לדעתי, כל פעם היה איזה קרב, שלא איפשר לי לצום. אבל זה מנהג יפה. זה לא קשור לאמונה. רק שהממסד הדתי הולך ומשתלט יותר ויותר על החיים במדינה בעבורה נלחמתי. אבל שוב, זה לא קשור בכלל לאמונה. יש כאן שימוש לרעה כוחני ושתלטני בכלכלה ובחברה של דבר שלא אמור להיות קשור ליחסים שבינך לבין אלוהים." הם ממשיכים לטייל ונהנים מהשקט. שואל דמבלדור את טרומפלדור: "אתה מאמין באלוהים?" טרומפלדור אומר: "אם הייתי מאמין, הייתי אומר: אלוהים לקח לי את היד, אבל אלוהים השאיר אותי בחיים, ואחרי זה אלוהים לקח לי אותם, אבל נתן לי תהילה. או דברים כאלה. אבל – לא, אני לא מאמין. ואתה?" דמבלדור מחליף בידו על זקנו הארוך ואומר: "אני מאמין באהבה."

(#17)

דמבלדור וטרומפלדור סיימו את יום הכיפורים, וגם אחרי הנעילה הם עוד עסוקים עד אמצע הלילה בהגיגים. דמבלדור שואל את טרומפלדור: "למה הם שרים "אל נורא עלילה?" טרומפלדור משיב לדמבלדור: "הכוונה היא שהאל עושה מעשי ניסים גדולים ועצומים." דמבלדור חושב לעצמו: "גם אנחנו הקוסמים עושים מעשי קסמים די גדולים ואף נוראים", אך הוא מעדיף לא לומר את זה. וטוב שכך, כי טרומפלדור ממשיך: "כמו מדינת ישראל! זה מעשה ניסים גדול ועצום!" – "ונורא", חושב לעצמו דמבלדור, ושוב לא אומר זאת בקול רם. הם יושבים ומביטים בכוכבים, וטרומפלדור אומר: "השמיים מזכירים לי שיר של רבי יהודה הלוי, אני לא זוכר את שמו, אבל זה עוסק באיש מאוהב המביט בלילה בכוכבים ולא יכול לחכות שהלילה כבר יעבור, ואומר: "… ליל ככושי – היהפוך עור לעולם? ורקיע כנמר, ואיך ייחסר חברברת?" "זה יפה", אומר דמברלדור, "אבל, אם תרשה לי, כיוון שאני לא מומחה גדול בשירת רבי יהודה הלוי, התוכל להסביר לי?" טרומפלדור שמח להסביר לדמבלדור: "הלילה הוא שחור כמו כושי, והרקיע, כלומר השמיים, זרוע כוכבים, כמו החברבורות של הנמר. וזה מתכתב עם ספר ירמיהו, שם כתוב: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? גם אתם תוכלו להיטיב לימודי הרע." דמבלדור שמח, שטרומפלדור מאתגר אותו, והוא שואל בעניין: "עכשיו הבנתי את רבי יהודה הלוי, אבל בלבלת אותי עם ירמיהו. מה זה 'להיטיב לימודי רע'?" גם טרומפלדור שמח שהוא יכול להראות לדמבלדור מאיפה משתין הדג: "זה אומר, שכמו שכושי לא יכול להחליף את עורו וגם נמר לא, כך גם אדם רע לא יכול פתאום להפוך לטוב." דמבלדור מחייך ועונה: "אם כך, רבי יהודה הלוי אומר כאן משהו חכם מאוד: הוא מדמה את הלילה ואת הכוכבים לאדם שחור ולנמר, וכאילו שואל שאלה רטורית כמו ירמיהו, אבל למעשה הוא סותר את ירמיהו: הלילה אכן יהפוך משחור לאור יום, והכוכבים אכן ייעלמו, וזה אפילו לא ייקח כל-כך הרבה זמן, זה רק חוסר הסבלנות של האדם הדובר, ובדיוק כך גם יכול להפוך אדם רע לאדם טוב, בדיוק כמו שהלילה מתישהו בכל זאת יעבור. השאלה היא מה ייקרה אז, כשהלילה ייפנה את מקומו, וזה תלוי במה שנעשה במהלך הלילה הזה. וזה מזכיר לי, דרך אגב, משפט של ברטולד ברכט: 'השחר של התקופה החדשה, הטובה יותר לא יבוא כמו השחר אחרי לילה שבו ישַנּו."

(#18)

טרומפלדור פונה לדמבלדור, לאחר שיצאו מסוכה שנראיתה להם יותר ארמון מאשר סוכה: "תגיד, מה אתה עושה עם השרביט הזאת?" דמבלדור מושיט לו את השרביט: "בוא, תנסה!" טרומפלדור נוטל את השרביט, מבצע בה מני תנועות כמו בקרב חרבות, ודמבלדור פונה לדרכו. לאחר זמן רב, שבו בילה בנעימים והתאשפז בסוכות שונות, הוא חוזר לטרומפלדור, וזה זורח כולו: "יצר היצירה השתלט עלי! ראה מה הצלחתי לשרבט בשרביט:

הו, נזר הנזירה!

פילסתי לי דרכי בינות לפסלים, עד הגעתי

אל פסל הפסילה. מה יפה היא!

אך אל אחטא בדבר הדיבור,

שמא אגע במיתרי נבל הניבול.

או-אז הופיעה בפניי נזר הנזירה,

עוטה את בגד הבגידה.

הובלתיה אל חדר החדירה,

ובמתק שפתיים ורגל הריגול

זכיתי בחסד החסידה."

דמבלדור בוחן את שתי רגליו של ידידו ונוטל בחזרה את שרביטו באומרו: "נו-נו… גם משורר כבר לא תהיה… עיין ערך העריכה…ודרך אגב: שרביט זה זכר, לא נקבה."

(#19 – אפיזודה זו היא מחווה לסשה של עידו בן-גל)

זהו, עד עכשיו, בינתיים (15.10.2014)

טרומפלדור ודמבלדור מסתובבים במצרים, שם בני-ישראל בונים את ערי המסכנות פיתום ורעמסס. הם רואים את משה רבנו שמנסה לשווא לשכנע את בני-ישראל: "למה אתם מצביעים בעד פרעה? אתם לא מבינים שהוא האסון שלכם? הוא מתעלל בכם, גונב מכם, הוריד לכם קצבאות ילדים, זורק אתכם מהבית לרחוב, ומעביד אתכם בפרך!" והם עונים לו: "אבל הוא מגן עלינו מפני האיום האשורי! והוא שולח את המסתננים מכנען הביתה שגונבים לנו את מקומות העבודה, ובזכותו הכלכלה המצרית פורחת." משה רוצה להתייאש, לקחת את אשתו ציפורה ולחזור לארץ מדין. אז ניגש אליו טרומפלדור והתעצבן עליו: "מה קרה לך?! ככה מוותרים? אתה נבחרת להציל את העם! אתה לא יכול לוותר!" ענה לו משה בדכאון: "תשמע, זה לא יעזור אם תנופף לעברי עם היד האחת שלך. אי-אפשר לשכנע אותם. הם תמיד הצביעו פרעה, הם גם הפעם יצביעו פרעה." טרומפלדור רצה להתפרץ עליו עוד יותר, אבל אז ניגש דמבלדור ונתן למשה, בלי אומר ודברים, מקל ארוך. "מה זה?" שאל משה. "זרוק אותו לארץ!" אמר דמבלדור. משה זרק את המקל לארץ, והוא הפך לנחש. בינתיים כבר התגודדו הרבה בני-ישראל סביב השלישייה המוזרה, ואחד מיהם צעק בלעג: "ביג דיל! לפרעה יש קוסמים, שגם יכולים לעשות את זה!" אבל עיני משה ודמבלדור נפגשו, והיה משהו במבט הזה, משהו חזק ועמוק. משה לקח את המקל ופנה לעבר ארמון פרעה. והשאר הוא היסטוריה… כלומר, לא בדיוק היסטוריה….

(אפיזודה מס' 21, חול המועד פסח 2019)