Skip to content

על החיים ועל המוות

מחזה מאת: ג'מאל בנורה.   תרגום מהמקור הערבי: אורי שני

סוג של "כל אדם" מודרני. כמו במחזה הימי-ביניימי בא מלאך המוות ומודיע ל"כל-אדם" המודרני. זה המספר, שהוא הולך למות. המספר עובר מתחנה לתחנה.

דמויות:

המספר

מלאך המוות

הקברן

האשה

הבעל

החייל

הזקן

הנערה

הנער

תמונה שלישית

המספר הולך בחשיכה, נתקל באחד הקברים, וכמעט ונופל. נעמד ליד הקבר, ובכעס מסויים קורא בעיון את הכתוב על המצבה.

המספר:  הקבר הזה שייך לאחד החיילים.. בוא נראה באיזה קרב הוא נפל? אני לא מצליח לקרוא את הכתוב!… בכל אופן הוא הקריב את עצמו למען המולדת. ומה ייקרה עכשיו?

(הקברן מכה במעדר שלו על האדמה, ומגלה את גופת החייל. נכנס מלאך המוות, נוגע בגופת החייל ונעלם.)

החייל: (מתנער מהאדמה, במדים מגואלים בדם) היכן הנשק שלי? (פונה אל המספר) תן לי את הרובה שלי!

המספר: הרגע!

החייל: האויב יתקרב… אם לא אתפוס את כל העמדות!

המספר: אין מולך שום אויב!

החייל: היכן הם? הם נסוגו? ברחו? (פונה לכיוונים שונים) חברים! איפה חבריי?

המספר: אף אחד מחבריך אינו נמצא כאן.

החייל: לאן הלכו? (הוא מחפש בעיניו) איפה אני?? זה לא שדה הקרב בו היינו? אתה לא אומר דבר… דבר… למה אינך מדבר?

המספר: עד עכשיו אינך מבין היכן אתה נמצא?

החייל: (פונה סביבו במבוכה. מרים ראשו. מביט בקברים לצדו. אחר מרכין ראשו ומביט בקבר שלו עצמו..) זהו בית קברות!

המספר: נכון.

החייל: למה אני כאן? מה קרה לי? האם אני מת?

המספר: מה אתה חושב?

החייל: אני זוכר, שפגז של תותח התפוצץ לידי… הרגשתי שעפתי לארץ… ואחרי זה אינני זוכר כלום, חוץ מאשר שאני עולה השמימה, ואני שוחה באור זוהר, אז למה החזירו אותי לכאן?

המספר: כדי שאשאל אותך על המוות…

החייל: עזוב אותי משאלותיך, וספר לי קודם כל… מה קרה בקרב? האם ניצחנו או שהכריזו על הודנה כמו כל פעם כאשר התהדק החבל סביב צווארם?

המספר: לא, הפעם אין הודנה!

החייל: (והבעה של שביעות רצון על פניו) האם זכינו במלחמה?

המספר: (מגמגם) יעני… לא יודע מה לומר לך! (בורח ממתן תשובה) היא נגמרה בכל אופן.

החייל: (יוצא מן הקברף מתקרב בהתרגשות לעבר המספר, זה מתרחק ממנו קלות, אחר מדבר בנימה מתרגשת) אם כך בטוח שניצחנו.. אין לזה הסבר אחר.

המספר: (מהסס) זה לא ככה… בדיוק…

החייל: (בתנועת יד כועסת) אל תסתור אותי!

המספר: (נכשל בלשונו) אהיה… כנה… איתך… הסתיים ההרג והרצח… וכל צד נשאר בעמדתו…

החייל: (נסוג לאחור) איך? הרי הצהירו בפנינו שההרג יימשך עד הנצחון…

המספר: השתנה מאזן הכוחות, ועלתה דרישה עולמית, שהסכסוכים ייסתיימו באופן לא אלים… וזה מה שאנו מנסים עד היום… כי אחרי כמה סיבובים ביננו לבינם, הגיעו שני הצדדים להכרה… שהעניין לא ייפתר אלא במשא ומתן.

החייל: ולמה לא פעלו כך לפני שפרצה המלחמה? האם היה הכרח שנמות… כדי שעכשיו הם ייחפשו פתרונות לא אלימים?

המספר: זה לא היה אפשרי.

החייל: ואיך פתאום זה נהיה אפשרי?

המספר: כי לא הצלחנו להתגבר עליהם במלחמה…

החייל: אבל למה! … היינו מוכנים להילחם עד טיפת דמנו האחרונה!

המספר: וזה באמת מה שקרה…

החייל: (מבין פתאום) זה… נכון…

המספר: ועכשיו… האם היית מעדיף לו נשארת בחיים?

החייל: (מתעלם מהשאלה) לא אמרת לי עד עכשיו: מי אתה?

המספר: אני עוד אדם שהולך למות הלילה… ולא בשדות הקרב של המולדת… היה זה לכבוד לי … אילו… אך לא נקרתה לי ההזדמנות!

החייל: וכיצד אתה יודע שתמות?

המספר: מלאך המוות הודיע לי.

החייל: אבל לי לא הודיע איש שאמות. לא הייתי מוכן לכך כלל, נפשית…

המספר: ןאיך אפשר להתכונן לכך נפשית?

החייל: לא יודע.. היית י חושב על זה…

המספר: אני לא מסוגל לחשוב על זה…

החייל: אתה מפחד למות?

המספר: ואתה לא מפחד?

החייל: אין ממה.. במהירות תמצא עצמך בעולם אחר, ותשכח את העולם הראשון. (שתיקה) ואם יש לך מזל… תהנה מהמקום[1]!

המספר: למה את המתכוון?

החייל: אני מתכוון, אם מצפונך נקי… אם פגעת באיש בחייך…

המספר: אבל לא פגעתי בזבוב כל חיי…

החייל: אולי פגעת מבלי שחשת שפגעת!

המספר: כל חיי עסקת ברכישת ידע… ובהעברתו לאחרים…

החייל: אני מרחם עליך… מבלי שהתכוונתי לזה.

המספר: אם כך תשמח לחזור לעולם שלנו?

החייל: אין לי התנגדות… אילו היה זה אפשרי… הרי יש לי משפחה שם, אני מת מגעגועים אליהם. (מתקן את עצמו) על אף שהמקום טוב.

המספר: ואם זה לא אפשרי?

החייל: אז אשאר.

המספר: אז מה אתה מעדיף?

החייל: אל תבלבל אותי עם השאלות שלך! מה שקרה – קרה … התוכל לשנותו?

המספר: אני לא חושב!

החייל: אז מספיק… שיחזירו אותי לאן שהייתי.

המספר: לא נעכב אותך עוד זמן רב. – תאמר לי… אינך מתחרט על מה שקרה?

החייל: אין מקום לחרטה!

המספר: תוכל להסביר לי זאת?

החייל: אמרו לנו… שעלינו להגן על המולדת… וזה מה שעשינו… ביצענו את המשימה…

המספר: אך אם לא היתה כאן מלחמה… אז היית חי עכשיו… לא כך?

החייל: לא אני צריך לענות השאלה הזאת… אחרים אחראים לפקודות, ועלינו למלא אחריהן… למה אינך מפנה את שאלותיך למפקדים?

המספר: ולא יורשה לנו לשאול שאלות? אם באמת הייתה זו מלחמת אין ברירה, אז לא היתה לנו ברירה…

החייל: רצינו את המלחמה הזו, כי הגנו על זכותנו ועל מולדתנו… אולי לא ציפיתי למות… חשבנו שאנו יוצאים לטיול… ושנחזור אל ילדינו, ונשותינו, ואמהותינו.. אין לי מושג איך זה נפל עליהם… תוכל לספר לי?

המספר: בדרך כלל אנו גאים בחללינו.. למרות העצב בגלל חסרונם, שהרי אתם הדבר היחיד שאנו גאים בו. זה לא גורם לך גם קצת… להרגיש גדוּלה?

החייל: הרי זה מה שאני אמור לחוש, לא?

המספר: ואילו הייתה לך האפשרות, שכל זה לא קרה?

החייל: זה היה עדיף… כי אז הייתי נשאר בחיים. (מתקן את עצמו) על אף שהמקום טוב. רק שאני מתגעגע לבניי. אבל הם בטח גאים בי.

המספר: בטוח…

החייל: נענינו לקריאת המולדת… שהרי ההגנה על המולדת היא חובה מקודשת והמוות עבורה גורם לגאווה ולזקיפות קומה.

המספר: האם אתה מסופק מלהרגיש את זה?

החייל: בטח!

המספר: אתה לא מתחרט?

החייל: למה אתה שוב חוזר על זה? כאילו אתה רוצה שאני אתחרט!

המספר: אני לא רוצה כלום.. אני רק רוצה להבין את רגשותייך.

החייל: אז הבנת? אז תן לי לחזור מאיפה שבאתי.. (אחרי מחשבה) האם היית יכול להעביר בשבילי מסר?

המספר: אני אנסה… אם אוכל…

החייל: אמור להם שאני שמח כאן.. ואני מבקש שלא ייצטערו יותר מדי עליי. (החייל מתכוון לחזור לקברו. )

מלאך המוות: (מגיח משום מקום) יגיע. (החייל חושב, שהמספר הוא זה שענה לו. מסתובב אליו בחדות, ומתרחק ממנו, וכאילו נזכר במשהו. המלאך נעלם.)

החייל: שמע! חכה! כמה זמן אני כבר כאן?

המספר: באיזו מלחמה נהרגת?

החייל: במלחמה האחרונה.

המספר: איך קראו לה?

החייל: מלחמת 48.

המספר: אה… היו הרבה מלחמות מאז.

החייל: מתי? איך?

המספר: זה סיפור ארוך, לא אוכל לקצר לך אותו עכשיו.

החייל: ומה יצא בסוף?

המספר: אה… לא הרבה… אפשר לומר, שאנחנו עדיין באותו מקום בערך. (מרחוק רעש יריות מקוטע.)

החייל: (נרעד) מה זה? האם יש פה קרב התנגשות? זו מלחמה?

המספר: כן.. זו מלחמת האנתיפאדה, אם קראתי לה בשמה הנכון, או אנתיפאדת האבן, כמו שאנו קוראים לה.

החייל: איזו מין מלחמה זו?

המספר: זו מלחמת האבן בהתמודדות עם כלי מלחמה כבדים ואיומים… מתגייסים אליה נערים וילדים בגיל רך עדיין… לקחו על עצמם את ההתנגדות לכיבוש שרובץ עלינו מזה רבע מאה עוד מעט… אחרי שהצבאות החזקים לא הצליחו.

החייל: נערים צעירים נלחמים בעזרת אבנים? זה הדבר הכי מוזר ששמעתי מימיי! ונגד צבא חמוש מכף רגל ועד ראש?

המספר: זאת האמת… הוא שאני אומר לך..!

החייל: אבל הרי אמרת: היו כמה וכמה מלחמות .. ספר לי עליהן!

המספר: אמרתי לך: זה סיפור ארוך… לא יספיק הזמן שברשותנו. אלא אם תרצה שאספר לך על האחרונה, שעכשיו כותשת את הארץ. (שקט. החייל מניד בראשו לחיוב.) זוהי מלחמת המפרץ השניה שעניינה ברית בינלאומית כנגד מדינת אחות ערבית.

החייל: (נרעש) עכשיו?! איך אני לא יודע על כך!

המספר: ואיך תדע… ואתה מת?

החייל: (מתעלם מההערה) אמור לי!… איך, ולמה התחילה מלחמה זו?!

החייל: ומה הבעיה שלך? שתמות? ומה ערך לחייך לעומת אלפים שנופחים את נשמתם כל יום? מי אתה שתאמר זאת? שתחשיב את חייך ותשכח את אלה של האחרים?

המספר: זוהי…  בדיוק סיבת עצבותי… שאין לי מה להעניק לאחרים… שום עזרה… או חתיכת לחם, או כוס חלב, או צלחת מרק שאינו מזוהם… זה מה שמעציב אותי… שאני אמות מבלי להעניק עזרה לאלה הזקוקים לה..

החייל: האם אתה עדיין עצוב מזה שתמות?

המספר: עוד לא שמעתי על איש שישמח במותו!

החייל: למה לא יישמח… אם החיים אינם ראויים לחיותם? עדיף לי למות שלא אראה את התמוטטות כל הערכים והעקרונות עליהם נאבקנו!!

המספר: אינני חושב שהיית אומר זאת… אילו חיית בינינו!

החייל: זה כי אתה עדיין לא מכיר את המוות! (החייל מתכוון לחזור לקברו) ועכשיו עזוב אותי לנפשי!

המספר: אל תלך! עוד לא גמרתי איתך!

החייל: (מסתובב אליו) אני מזהיר אותך… שניה אחת!… עדיף לך למות עכשיו… אני מבטיח לך שאכין לך מקום נוח… אבל… אל תאחר!

המספר: אל תהיה מיואש עד כדי כך!

החייל: (מזדקף ומביט בו) יש לך משהו שיחזיר את תקוותי?… ענה לי!… יש לך דבר שיכול להחזיר לי את התקווה?!

(המספר עומד נדהם, והחייל נעלם.)

….

לקבלת המחזה השלם, נא לפנות ל- abumidian@riseup.net

חזרה לתרגומים


[1] קשה לתרגום. בערבית איקאמה פירושו: 1. מגורים. 2. תחיה

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: