חברוֹת

קומדיה במערכה אחת

מאת דניאל הו

תרגום: אורי שני

שלוש החברות:

דֶבּורה

רֶבּקה

מרים

ישראל, מדבר בנגב, אחר הצהריים, ברקע: הרים, בקדמת הבמה בצד שמאל: ג'יפ ישן.

דבורה ישובה על גבי קנקן מים מפלסטיק, מרים מתאפרת במראה הצדדית של הג'יפ, רבקה חוקרת סלע.

שהיה ארוחה.

מרים: אולי הבעיה במצבר…

דבורה: אמרתי כבר עשר פעמים: זה לא המצבר!

רבקה: (צועקת) זהב! זהב! מצאתי זהב!  … תראו! (אוחזת במשהו ביד ורצה איתו לעבר שתי האחרות, פתאום נעצרת ומחילה לחפש: היא איבדה את "זהב" שלה.) אוי לא! – איפה זה… ?

דבורה: (מגלגלת עיניים) אני חושבת, זה הקרבורטור! – הרעשים המוזרים קודם.. זה היה הקרבורטור.

מרים: ו – את יכולה לסדר את זה?

דבורה: מה, אני נראית לך מכונאית רכב? וחוץ ראיתי כרגע, שאין לנו בכלל כלים?

מרים: אין לנו כלים?

דבורה: לא.

מרים: ובשביל זה אנחנו משלמות 300 שקל ליום?

דבורה: נכון: בשביל זה אנחנו משלמות רק 300 שקל ליום! אני הייתי מעדיפה להוסיף עוד מאה, אז לא היינו תקועות בג'יפה הזאת!

מרים: אם היה פה לפחות שלולית של ג'יפה…!

רבקה: איזה חרא! … זה לא יכול להיעלם ככה! (ממשיכה לחפש)

מרים: אז עכשיו אני אשמה, מה?

דבורה: לא אמרתי את זה! רק ציינתי – לאור הנסיבות – שהייתי מעדיפה להוציא מאה שקל יותר, מאשר להרקב במדבר בצילה של הגרוטאה הזאת!

מרים: אתן החלטתן פה אחד, שאני אנהל את קופת החופשה! אני רק ניסיתי לחסוך! אני לא מבינה במכניקה; זה התחום שלך. אם את ידעת, שהגרוטאה הזאת תתפרק לנו כבר ביום הראשון, אז היית צריכה להזהיר אותנו! אבל את לא הזהרת אותנו!

דבורה: בטח שכן.

מרים: את לא!

דבורה: אני כן! אבל את נתת ליפיוף החלקלק שלך לסובב אותנו על האצבע!

מרים: מקנאת?

דבורה: בקרפדה המגעילה הזאת?

רבקה: אולי אני אמצא את זה אחר כך. אני אף פעם לא מוצאת דברים, אם אני מחפשת אותם; אני מוצאת אותם – אם בכלל –  תמיד, כשאני מפסיקה לחפש אותם!

מרים: את כרגע אמרת בעצמך: יפיוף! וזה שהוא בחור נאה במיוחד, על זה את הרי לא רוצה להתווכח, נכון?

רבקה: אני פשוט עוזבת את זה עכשיו…

דבורה: בחור – , הרומאו יד שניה המזדקן הזה?

מרים: לכל היותר בן 35, בגיל הזה הגברים רק מתחילים להיות מעניינים!

דבורה: בכל זאת הוא עבד עלינו!

מרים: פה הוא בטח לא!

דבורה: למזלי, אותו לא הייתי יכולה לסבול פה בשום פנים!

רבקה: לפעמים יש לי כזה מזל ביש!

דבורה: מה?

רבקה: עד שאני כבר מוצאת פעם חתיכת זהב!

דבורה: איזה זהב?

רבקה: נו, זה שאיבדתי!

דבורה: מתי?

רבקה: כרגע! שם. רציתי להראות לכן אותו, ופתאום – איננו!

דבטרה: זהב?

רבקה: נו כן!

דבורה: כאן?

רבקה: בדיוק שם! – אבל איבדת פעם מטבע בחוף ים? את לא מוצאת אותו יותר בחיים… ועוד במדבר!

דבורה: חתיכה אמרת?

רבקה: נו טוב, חתיכונת, אפשר לומר גרגיר  … בערך כך.. נגיד ככה!

דבורה: ועכשיו – הוא איננו?

רבקה: נעלם!

דבורה: מרים, כמה מעלות חום יש לנו?

מרים: איך אני אמורה לדעת?

דבורה: תסתכלי במד-חום בג'יפ!

מרים: (עושה כך) 42 מעלות.

דבורה: ברור לגמרי! רבקה, את יושבת עכשיו קצת בצל!

רבקה: לאיזה צל את מתכוונת?

דבורה: או אלוהים, אפילו צל אין לנו כאן! – אז שבי ושתי קצת מים!

רבקה: אבל אני בכלל לא צמאה עכשיו.

דבורה: את לא רוצה שנעזור לך!

מרים: מה קרה לרבקה?

דבורה: אני חושבת, היא חטפה איזה זעזוע! היא רואה זהב בכל מקום!

מרים: זהב?

רבקה: לא בכל מקום! – רק החתיכה הזאת! – מרים, זה היה ביד שלי לפני רגע! באתי משם: ככה וככה ופה פתאום זה התגלץ' לי  … או שזה היה כאן … ?

מרים: בתור שרת האוצר אני כמובן מתייחסת בכל הרצינות למקרה!

דבורה: רבקה – מדדה במדבר – ומוצאת זהב?

רבקה: אנחנו בארץ הקודש, אל תשכחי! פה הכל אפשרי!

דבורה: חפשי, חפשי, אל תתעסקי עם הבעיות שלנו, חפשי בשקט!

רבקה: אין, טעם, אני מכירה את עצמי! אני פשוט מתעלמת.

דבורה: בהתעלמות את באמת אלופה! – הגיע זמן, שנחשוב איך אנחנו מתקדמות מפה, לפני שיהיה חושך!

מרים: לילה במדבר – אז מה? מה כבר יכול לקרות?

דבורה: אנחנו יכולות למות מצמא למשל.

מרים: אבל אנחנו הרי לא בסהרה! בטח יבוא מישהו מתישהו ויעזור לנו.

רבקה: לא הייתי בטוחה כל-כך; משה הסתובב פה במשך ארבעים שנה, ללא כיוון, סתם, אל תשכחי!

דבורה: זה היה בסיני!

רבקה: בדיוק.

דבורה: ואנחנו לא בסיני!

רבקה: לא?

דבורה: לא.

רבקה: אלא?

דבורה: בנגב.

רבקה: באמת.. ומה הגודל של הנגב?

דבורה: מספיק כדי להתייבש.

מרים: מספיק להכניס אנשים להיסטריה!

רבקה :  (צועקת, כיוון שמצאה משהו)

מרים: (שבדיוק הייתה עסוקה בלהתאפר בריכוז רב, מצטמררת) רבקה, יא פרה! תראי, מה עשית!

רבקה: מצאתי, מצאתי!

דבורה: תביאי! (בודקת את ה"זהב") מייד אין ד'פאן…

רבקה: מה?

דבורה: (מושיטה לה את ה"זהב") סז'ונרה!

רבקה: (בודקת) מוזר! (מעיפה את זה אחורה) היפאנים האלה! –  בכל מקום הם נדחפים!

דבורה: אז מה?

מרים: תשאירו לי: אני נעמדת בכביש, והראשון עוצר לי!

דבורה: נהדר!

רבקה: ואת חושבת, בנגב אפשר ממש להתייבש?

דבורה: אפשר למות מצמא בכל מדבר.

רבקה: אבל מים יש לנו מספיק, לא?

מרים: עשרים ליטר. אם כל אחת מאיתנו צורכת שני ליטר מים ביום…

דבורה: התכוונת בשעה!

מרים: וגם צריך להתרחץ!

דבורה: פה לא מתרחצים!

מרים: עדיף להתייבש מלהתלכלך!

רבקה: עשרים חלקי שלוש…

מרים: מספיק ליומיים.

רבקה: נו טוב..

דבורה: העיקר, את מאמינה לחשבון שלך!

מרים: מה יכול כבר לקרות? מבחינה גאוגרפית ישראל היא בדיחה – והנגב בכלל, זה בקושי מדבר!

דבורה: אז מה זה, אם לא מדבר?

מרים: נו, מין… (רואה משהו רחוק) הנה, הגיעה הגאולה! אני חושבת, זה אוטובוס. (שהיה) מוזר…

דבורה: רק ענן אבק זה היה… במצב משברי אסור לאבד את הראש. אני מציעה, שאחת מאיתנו תנהל את הקצבת המים. – מישהו מתנגד?

מרים: טוב.

רבקה: מצידי.

דבורה: ומי יהיה אחראי?

מרים: טוב, את כבר יושבת עליהם!

דבורה: החלטה פה אחד: אני אחראית על הקצבת המים.

רבקה: מה זה אומר, שאני צריכה לשאול רשות ממך כל פעם, שאני רוצה לשתות מים?

דבורה: אני מעריצה את המוח האנליטי שלך.

מרים: את יכולה להיות אחראית על המזון, ככה גם לך יהיה מה להתעסק איתו.

רבקה: רעיון מצוין!

דבורה: אני מביאה את המפה. (הולכת לג'יפ ומחפשת) איפה היא? איפה המפה שלנו!

מרים: שוב פניקה: אני חושבת, את לא יכולה בלי זה! את פשוט אוהבת פניקה! (שרה) פניקה, את אהובתי…

רבקה: הייתי רוצה לדעת, מה הגדול של המדבר הזה!

מרים: בערך כמו הערבה של Lueneburg .

דבורה: אפשר למות מצמא גם בערבה של לונבורג.

רבקה: ומה הגדול שלה?

מרים: במטרים רבועים?

רבקה: כן.

מרים: למה?

רבקה: שיהיה לי מושג, איפה אני נמצאת.

לקבלת הטקסט כולו, נא לכתוב ל-  abumidian@riseup.net

תמונות מהפקת הבכורה (הגרמנית):
"FREINDINNEN"

משחק: (משמאל לימין)
Leonie Adam, Christine Kutschera, Uta Dänekamp
Musik: Willie Jakob
Regie: Daniel Haw

בשנה שעברה הועלה המחזה שוב, בתיאטרון Gamaschentheater , וההצגה רצה עדיין.  ליהוק:

Stephanie Hoffmann, Petra Kipp, Doris Trimpop

http://gamaschen.nbrs.de/dias/home.htm

180 תמונות !!