דילוג לתוכן

החלום האמריקאי

(לא לבלבל עם "נערת החלום האמריקאי")

מאמי ופאפי מחכים. "מתי הם באים?" אבל הם לא באים. אז בינתיים מאמי מספרת איזה שהם הבלים (דומה ל"זמרת הקרחת"), והם משוחחים על הצורך לתקן את השירותים. עד שמגיעה לבסוף הסבתא (אם האם). היא נושאת איתה חבילות רבות, ושואלת מיד מתי מתקנים סוף סוף את השירותים. כולם בחלום האמריקאי הזה משפילים את כולם, והאבסורד שזור בדיאלוג לרוחבו ולאורכו.

מאמי: "תסתמי! את אמא שלי, לא שלו!" – סבתא: "מה? באמת?" אחרי זה סבתא יוצאת עוד פעם וחוזרת עם עוד ערימה גדולה של חבילות, שכמובן לא ברור בכלל, מה יש בהן ולשם מה היא הביאה אותן. בני הזוג מתכננים לפנות את הסבתא לבית אבות, אבל אז מגיעה גברת בארקר. היא לא יודעת בשביל מה באה, ובזמן שאמא ואבא יוצאים כדי לארוז את מטלטליה של סבתא, היא מתחננת לסבתא שתגלה לה לשם מה קראו לה. הסבתא מוחנפת ו"מזכירה" לה, שהיא הייתה מעורבת בתהליך אימוץ של ילד שנמסר לאבא ואמא, שכרתו לו את איבריו אחד אחד עם השנים ולבסוף רצחו אותו.

אחרי שאמא קוראת לגברת פארקר, וזו יוצאת למטבח, נכנס האיש הצעיר, המכונה בידי הסבתא "החלום האמריקאי". גם הוא, כמובן, לא יודע בדיוק בשביל מה הוא בא, רק קצת: הוא מחפש עבודה. כמין "ראיון עבודה" הוא מספר את סיפור חייו המוזר: אמו ואביו מתו עליו, כשהיה תינוק, הוא נולד עם אח תאום זהה, ולכן כל דבר שקרה לאחיו, הוא חש בו בעוצמה. אומנם הוא גדל בחוף המערבי, בקליפורניה, אך הוא חש כאילו כרתו לו איברים במהלך ילדותו. ברור שהסיפור מרמז על הסיפור של הסבתא. 

הסבתא מאשרת לנו, שהוא דומה דמיון מפליא לאותו בן מאומץ של אמא ואבא. היא לוחשת לגברת פארקר, שחוזרת, תוכנית סודית, יורדת מהבמה וצופה בסוף המחזה מהצד.

גברת פארקר מציגה להורים ההמומים את הבן החדש שלהם, וסבתא סוגרת את ההצגה באומרה: "טוב, זו בכל זאת קומדיה, אז כדאי שנסיים כאן, כל עוד כולם מאושרים…"

מחזה אבסורד היונק מהמסורת הצרפתית של אותה תקופה ("הזמרת הקרחת" וכו')

3 נשים, 2 גברים (אחד מהם תפקיד קטן, בחלק האחרון של המחזה)

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: