מתושלח – או: הבורגני הנצחי

איוון גול: מתושלח או הבורגני הנצחי

דרמה סאטירית

תרגום: אורי שני

[גרסה זו, סוף יוני 2002, "נאמנה למקור", עד כמה שיש דבר כזה. בשנות השישים התפרסמה בצרפת גרסה צרפתית של גול עצמו, שהיא עיבוד מרחיק לכת. זאת אומרת גם הסופר עצמו מודע לכך, שאי-אפשר פשוט לתרגם. לכן זוהי איננה גרסה להצגה.]

1

מתושלח, הארכי-בורגני, יושב בכורסא רחבה, מעשן סיגר עבה, וקבור תחת ערמת עיתונים בגודל על-טבעי. הוא סובל משיגרון, ורגלו הימנית חבושה במגבות. פרצופו אדום מאוד, קרקפתו חלקה, עיניים קטנות מאוד, אין זקן. מעל הבטן הוא נושא שרשרת של שעון נחושת בעובי אצבע … כסיכת עניבה הוא עונד נעל זהובה בגודל שעון יד: סמל מפעל הנעליים שלו.

אמליה מתושלח, סמל עקרת הבית הבורגנית: לובשת סמלה ארוכה ממשי עם מלמלות, תכשיטי יהלום ופנינים רבים בצוואר ובידיים, שדיים עבים עגולים, ומעל כל זה סינר מטבח מלוכלך.

מתושלח: (מתעורר משינה) אין חדש. העולם מזדקן כל-כך.

אמליה: החיים קשים.

מתושלח: כך או אחרת.

אמליה: אין שום רציחות בעיתון?

מתושלח: שבע מארק שבעים.

אמליה: האטריות?

מתושלח: שמן צמחי.

אמליה: אילו היו קיימים מטריות מצלולואיד!

מתושלח: יש גולאש?

אמליה: אביב עצוב: הגזר כל-כך יקר!

מתושלח: מה 'שעה?

אמליה: רבע ל.

מתושלח: תמיד את צריכה לשקר. אישה רעה, עכשיו וחצי!

אמליה: אין יותר פטרוזיליה בטבע!

מתושלח: המשרתת החדשה שלנו – היא בלונדינית?

אמליה: היית מת, חזיר. 19 מארק לחודש היא דורשת.

מתושלח: (מפהק) To be or not to be .

אמליה: אל תדבר שטויות.

מתושלח: (מעלעל בעיתון) שוד עם רצח!

אמליה: איפה? תקרא כבר, מהר!

מתושלח: היא רבצה ערומה לגמרי ליד הדלת.

אמליה: בלי בושה.

מתושלח: חצי ציץ שחוט.

אמליה: כן, האהבה!

מתושלח: (שר) …

אמליה: לעולם לא יחשבו לרצוח אותי מאהבה … אתה יכול להבין את זה?

מתושלח: איפה הגולאש? (תוך כדי עלעול) מיסים על מי-השתיה!

אמליה: אנחנו נמות מצמא! אנחנו מתמוטטים! חוץ מזה, עוד מישהו מת?

מתושלח: פקיד הדואר קרחץ.

אמליה: מה? איזו חוצפה, למות בעונה כזאת!

מתושלח:  הלוויה עם מוזיקת מכבי-אש. הוא הרי אהד תמיד את האומנות!

אמליה: לכובעי חורף עדיין מוקדם מדי. איך אלך ככה להלוויה! למות ככה בלי נימוס!

מתושלח: איפה הקארלסבאדר שלי?

                                                (בחדר ליד שומעים נגינת פסנתר.)

אמליה: גאונה, אידה שלנו.

מתושלח: אין פלא, אני הרי משלם 20 מארק לשעה.

אמליה: היא תתחתן עם איש עשיר.

מתושלח: אין פלא, עם הורים כאלה. מממ, הרגל שלי!

אמליה: לו הייתה יודעת לאפות פודינג!

מתושלח: פליקס שלנו, הה. בני פליקס. גאוות כל מפעלי הנעליים של גרמניה. נשמת ה-Box-Calf-Trust. מדליית אלומיניום. האם ראית כבר את המכנסיים החדשות שלו עם הפסים? פשוט גאוני!

אמליה: הגולאש, הגולאש נשרף! (יוצאת)

מתושלח נרדם ונוחר. הוא חולם. אנחנו רואים את חלומותיו על-גבי מסך התלוי על החלון כסרט, שעובר מהר:

ח ל ו ם   ר א ש ו ן: מתושלח בתוך רחוב סואן. הוא עוקב אחרי אשה. בתמונה, תחילה, כף רגליה בתוך נעליים אופנתיות, ואז רגליה ולבסוף פניה המצועפים. היא מחייכת. הוא אוחז בה. שניהם נכנסים לתוך מסעדה. בזמן שהוא מזמין והמלצר עורך שולחן, פני האשה משתנות: מולו יושבת עתה אנה הטבחית. הוא לא שם לב, ממשיך לדבר. כל פרק זמן קצר הנשים מול מתושלח מתחלפות: זונה, אשת שותף למפעל, מזכירתו, אשתו בגיל עשרים, זונה אחרת, בתו אידה, חדרנית במלון. – מתושלח מדבר אל כולן. כתובית מופיעה בסרט, יוצאת מפיו: "אהובה, מי שלא תהי, נעלִי נעלֵי מתושלח, והיי נאמנה לי!" [יש לזכור, שהמחזה נכתב שתקופת הסרט האילם. המתרגם.]

ח ל ו ם   ש נ י :  תיאטרון. כרזה: "היום המלט." מתושלח נכנס. משחקים את סצנת הקברן. מתושלח מתקרב לבמה, עולה ומעיף להמלט את הגולגולת מהיד. (טקסט, ככתובית מתוך פיו: ) "עזוב שטויות! מתים לא יכולים לעוף. האדם צריך ללכת על רגליו." הוא נותן לו נעל נשית מבריקה. "עדיף, שתעשה מונולוג על המוצר הנהדר שלי. אני מבטיח לך 15 אחוז מהרווחים."

ח ל ו ם  ש ל י ש י :   מתושלח כגנרל. מפקד. רואים רק את המגפיים הצועדים בסך. ואז רואים אותו לפני המסדר. טקסט: "לכל הצבא יבלות, דורבנים, רגליים שטוחות ופטריות ברגליים. אנחנו נכניס לצבא את הנעל של מתושלח מסוג תוראדור. משחת הנעליים 'לאומית' תבריק את המולדת. עתידנו צועד על נעלי גומי. הידד! הידד! הידד!!!"

                                                סוף הסרט

מתושלח מתעורר מחלומו, שטוף זיעה, גונח, פולט קולות שונים, זע ונע באי-נחת. פתאום הוא ניגש לאוטומט מפח, מהסוג במסעדות (למוזיקה או לסיגריות) ובצורה של איש בחליפה ומגבעת. מתושלח טוען אותו, זורק לו מטבע בין השיניים: האוטומט מתחיל לזוז בצעדים קטנים ותזוזות ידיים מכניות ומדקלם בדיחות מיקוש.

אוטומט: תשובה נהדרררררת! מוישה לוי פוגש את מיקוש ברחוב: "מה שלום כבודו? מה חדש?" מיקוש: "היום שורפים בירושלים חמור ויהודי." עונה לו מוישה לוי: "טוב, ששנינו לא שם, כבודו." יאנוש שומררר המצפון. מיקוש רצה ללכת לצוד והוא ציווה…

מתושלח: חהחהחה! בראוו, מוישה! זו בדיחה!

אוטומט: …למשרתו, להעירו בשעה ארבע. זה מעירו כבר בשעה שלוש. "למה את המעיר אותי כבר עכשיו?" אומר המשרת: "רק רציתי להודיע לכבודו, שהוא יכול עוד להמשיך לישון."

מתושלח: חהחהחהחה, מוישה לוי הגאוני!

האוטומט נסוג לאחור ונעצר בתנוחה גרוטסקית. מתושלח שוב נרדם. חושך.

…

 

בשנת 1982 שיחקתי בהפקה של מתושלח (במקור, בגרמנית) את המהפכן. הנה כמה קטעי ווידאו מאז: https://www.youtube.com/watch?v=DC7iRHXQ-Rg

.

מי שרוצה את הטקסט המלא, יכתוב-נא אל  abumidian@riseup.net

//