מקום קדוש

מאת: אורי שני ובורהאן שריידי

.

.הזמן הוא הווה, שעות הבוקר המוקדמות. הסיפורים מתרחשים אי-שם במחצית הראשונה של המאה העשרים בארץ "שלנו".

ההצגה דוברת עברית וערבית.

 .

בתחילת ההצגה  מעוצבת הבמה בתור בית אבן ערבי מכוסה בכיפה. במרכז הבמה הגבהה, דומה למזבח או קבר. זאת התפאורה לסיפור המסגרת. בזמן התרחשות הסיפורים המסופרים יכוסה בית האבן במסכים שחורים והקבר יפונה.

 .

אור בוקר מאיר את הבמה מצד ימין.         

מצד ימין נכנס איש זקן, גבוה ורזה וכורע ברך לפני הקבר ומתחיל להתפלל. לאחר כמה רגעים נכנסת מהצד השני אישה זקנה נמוכה ועגולה, גם היא כורעת ברך ומתחילה להתפלל. לאחר עוד כמה רגעים:

איש (מימין): (מתרומם תוך תפילה, קולט במבטו את האישה, נבהל-צועק וממשיך מיד להתפלל, אבל לא מלמול כמו קודם, אלא תפילה חזקה מאוד.)

אישה (משמאל): (נבהלת מצעקתו של האיש, מביטה בו ארוכות, ורק אז מתחילה גם היא בתפילה רמה, משתדלת לגבור על תפילתו של השני.)

השניים מתחרים, מי מתפלל חזק יותר, אחר מתעייפים ומניחים את ראשיהם על הקבר.

האישה משמאל: (מבט לקהל) אתה לא קיים.

האיש מימין: (מבט לקהל) גם את לא קיימת.

האישה משמאל: אז עם מי אתה מדבר?

האיש מימין: את שליח אלוהים שנשלח לבדוק את דבקותי.

האישה משמאל: ואני באמת יכולה להעיד: (מבט למעלה) הוא דביק מאוד.

האיש מימין: (לקהל) לא, היא לא שליח, (לשני) את שטיח.

האשה משמאל: אפס.

האיש מימין: כלומניק.

האשה משמאל: נודניק.

האיש מימין: נוד.

האשה משמאל: חזיר.

הם מתחילים לרדוף אחד את השני מסביב לקבר, וברגע שמישהו מהם נוגע בקבר בשביל לקחת את הסיבוב, הם פתאום קופאים במקום, זוחלים בחזרה כל אחד למקום שלו ומתפללים תפילה חרישית.

האיש מימין: (פוזל לעבר השני) אף-פעם לא ראיתי אותך פה.

האשה משמאל: זאת הפעם הראשונה, שאתה בא לפה?

האיש מימין: את לא מפה.

האשה משמאל: אני באה לפה רק בשבילו.

האיש מימין: מתי היית פה בפעם האחרונה?

האשה משמאל: באתי לבקש שלבתי יוולד בן, אחרי ארבע בנות. ולפני זה ביקשתי ממנו, שאני אזכה בלוטו. ואתה?

האיש מימין: ביקשתי שיחזיר לי את הראייה.

האשה משמאל: (מביטה בו בבת אחת, אחרי שלא ממש הסתכלה בו עד עכשיו. פאוזה.) אבל – (האיש מימין מסתכל לעבר הקהל) זאת אומרת – (מסמנת עיגולים עם האצבע) כל הריצה הזאת –

האיש מימין: כן!

האשה משמאל: (בתדהמה) אתה עיוור???

האיש מימין: לא!

האשה משמאל: (עוד יותר המומה) לא!

האיש מימין: כן, כן.

האשה משמאל: (מנשקת את הקבר ונושאת תפילה קצרה. נעצרת) רגע: מי זה – בשבילך?

האיש מימין: (כועס) מה זאת אומרת: "בשבילי"! זהו קברו של אלי הקדוש!

האשה משמאל: (צוחקת) אלי הקדוש! אולי חזרה אליך הראייה, אבל בינתיים השתבש לך קצת השכל…

האיש מימין: (עדיין כועס( מה?

האשה משמאל: (רצינית מאוד) הינך ניצב מול קבר יוסוף הצדיק בעל הנס!

האיש מימין: (מבולבל) מה?

האשה משמאל: ועכשיו לך, אתה מטמא את המקום!

האידש מימין: אני – ללכת? – (נסוג לקלעים, מסתכל מסביב במבט שואל, מסתכל היטב בקהל) רגע! (יוצא)

האשה משמאל: (מרוצה, לקהל) חשב, שיוכל להטריד ככה אשה זקנה במקום קדוש, ועוד בקבר של –

האיש מימין: (נכנס בסערה) אשה חוצפנית! צאי מיד מהמקדש הזה, או שזעם האלוהים יכה בך, ואפילו יוסוף הצדיק – אהה… אלי הקדוש לא ירחם עליך. (לקבר) אלי, סלח לאשה חלשה זו, היא לא מתכוונת למה שהיא אומרת!

האשה משמאל: אני … אני … לא מתכוונת? (נסוגה לעבר הקלעים בצידה) איך זה .. (מסתכלת "החוצה". לקהל) פתאום הצל של עץ החרוב השתנה. קודם הוא היה ארוך ופנה לשם (מראה) ועכשיו הוא התקצר ופונה לשם (מראה לקהל את הכיוון החדש. פונה לקבר) יוסוף, הסבר לי, מה הסימן הזה?

האיש מימין: (מתקן אותה) אלי! אלי הקדוש!

האשה משמאל: (כועסת) יוסוף!!

האיש מימין: (כועס) אלי!!

האשה משמאל: (כועסת מאוד מאוד) יו-סו-ף !!!

(פאוזה)

האיש מימין: (מתנשא, רגוע, נחמד) אם תירגעי, גבירתי, אספר לך את הסיפור המופלא אודות אלי הקדוש, אשר קבור במקום הזה.

האשה משמאל: (לקהל) מה איכפת לי, לשמוע סיפור. (מתיישבת בקדמת במה, בצד שמאל. אליו:) ספר!

 האיש מימין נעמד בצד ימין בקדמת הבמה. התאורה מתמקדת בשניהם (שני עיגולים), מהצוג הראשון יורד מסך לבן, דק, מאחוריו מחליפים תפאורה.

האיש מימין: בעיר אחת חיו להם יהודים, מוסלמים ונוצרים בשלום, ואלה למדו בבית-הספר של אלה, אבל בית-הספר הטוב ביותר היה של הנוצרים. מוסלמים רבים למדו בבית-הספר הנוצרי, אבל יום אחד גילו פתאום התלמידים שיש בכיתה נער חדש, יהודי! (אורות אחוריים נדלקים ויוצרים צללית. רואים כמה דמויות ושולחנות בית-ספר.) זה היה כשחזרו הנערים והנערות מחופשת הקיץ.

צלצול. התלמידים מתיישבים מהר במקום, בזמן שהמסך הלבן עולה, התאורה הופכת פרונטאלית, רואים כיתה. המורה נכנסת, כולם קמים

*

(המורה לעברית מציגה בפני התלמידים את אלי. במהלך השיעור מתפתחת עוינות בין החלק הארי של התלמידים נגדו, אלי בורח מהכיתה. שתיקה. פאטמה קמה ונושאת מונולוג נגד חבריה בכיתה ומגנה על אלי. הסצנה משוחקת בערבית,   להוציא הטקסט של המורה לעברית.)

 *  המורה: הפסקה!

 המסך הלבן יורד, הארה אחורית. מוזיקה. המורה עוזבת את הכיתה. הנערים לא אומרים כלום, מסתכלים אחד על השני, יוצאים מהכיתה אחד אחרי השני, פאטמה נשארת אחרונה. התאורה עוברת לשני הזקנים.

המחזה הועלו עם משתתפי קבוצת "ילדי-שלום" קרית-גת-רהט בשנת 1999

לקבלת המשך המחזה, נא לכתוב ל:  abumidian@riseup.net

.