אריאלדה
מאת: ג'ובאני טסטורי (Giovanni Testori ) תרגום: אורי שני
[מערכה שניה, תמונה שלישית
התמונה מתחילה עם אלפונסינה הזקנה ואריאלדה, גיבורת המחזה, והתרגום שלהלן מתחיל מכניסתה של גָאֵתָנה. אלפונסינה לא נחוצה כל-כך לסצנה, ואת חצי המשפט שהיא אומרת, הוצאתי.
…]
אריאלדה: מה את עושה פה? לא מספיק לך, שלקחת לי בית אחד? החוצה! החוצה, חתיכת חרא!
גאתנה: כן, אריאלדה, אני כבר הולכת. אבל לפני זה תני לי לדבר, אריאלדה! תני לי לדבר לפני זה!
אריאלדה: לדבר על מה? איך האמילכרה שלך מזיין אותך?
גאתנה: אריאלדה…
אריאלדה: אולי את רוצה להגיד לי, ששלחתי את מינה? כן, זו הייתי אני. אז מה? ומה את עשית, כשהייתי אמורה להתחתן עם אמילכרדה? – החוצה מהבית שלי! לפחות פה אני עדיין בעלת הבית! אז החוצה!
גאתנה: אריאלדה…
אריאלדה: אם היית יודעת, איזו בחילה עושה לי הקול שלך, לא היית אומרת יותר מילה.
גאתנה: אני יודעת את זה.
אריאלדה: את יודעת את זה?
גאתנה: כן, אריאלדה. כשקורים דברים מסויימים, אז מבינים הכל. אפילו מה שעשית, אני מבינה ואני סולחת, אפילו העניין עם מינה.
אריאלדה: ומה את רוצה עכשיו? שאני ארחם עליך? אצלי דברים כאלה לא תופסים? אז את הבנת מה עשיתי? אז תמשיכי להבין אותי ותני לי לעשות עד הסוף!
גאתנה: ואם הגעת לסוף? (שתיקה.) את לא עונה. מה השגת אז, אריאלדה, כשתגיעי לסוף?
אריאלדה: ומה את השגת בזה, לגנת לי את אמילקרה?
גאתנה: אני השגתי בזה, שעכשיו אני לא יכולה הלאה, אריאלדה! אני השגתי, שאיבדתי הכל, גאווה, כבוד, העלבות, הכל, ושבאתי אליך לבקש עזרה.
אריאלדה: עזרה? איך עזרה?
גאתנה: הקשיבי, אריאלדה, אני יודעת הכל, ומה שאני לא יודעת, ניסיתי להבין. במקומך, אינני מכחישה, הייתי עושה אותו דבר…
אריאלדה: זהו!
גאתנה: אבל עכשיו? את יודעת, מה המצב אצלי עכשיו?
אריאלדה: איך? תגידי! כואבת? מיואשת? אומללה? רעבה? כלום, שתדעי לך, כלום לא ישמח אותי יותר!
גאתנה: כן, כואבת. ומיואשת. ואומללה. ורעבה. כל מה שרצית ועוד יותר. אבל לא זה העניין. בתי, אריאלדה… כבר כמה ימים היא מתמרדת נגדי. היא טוענת, ששברתי לה את הלב ואפילו לא נתתי לה את מה שהבטחתי לה תמורת זה. היא שונאת אותי. היא רוצה לראות אותי מתה. את צודקת, החובות, אריאלדה, והצהריים, כשאין מה לאכול. ובערב, הבטן ריקה. אבל בעיקר- בעיקר רוסנג'לה שלי, שמקללת אותי, שצועקת אחריי, שהיא הולכת להיות זונה! זונה אריאלדה! את מבינה?
שהיה
אריאלדה: זהו? גמרת לדבר? שחררת קצת אוויר?
גאתנה: אריאלדה…
אריאלדה: אז תסתובבי ותחזרי מאיפה שבאת. אין לך מה לאכול בצהריים? יופי! ובערב בטן ריקה? עוד יותר טוב! הבת שלך רוצה להיות זונה? יותר טוב לא היה יכול להיות! זה האסון, אותו רצינו כל הזמן! החוצה! החוצה מפה, כי אם אני צריכה לראות אותך עוד רגע אחד נוסף, אני חונק אותך למוות! החוצה אמרתי!
גאתנה: אבל אין לי כלום, אריאלדה. תביני. כלום. אפילו לא מקצוע כמו שיש לך…
אריאלדה: עזבי מקצוע. אם יש לי, אז הרווחתי את זה! מה דמיינת לעצמך? אנחנו מההרים לא לדזרוני כמוכם מהים! ובכלל אני יכולה לתת לך את המקצוע שלי במתנה, אם את כל-כך רוצה! עבור קצת שלווה אני נותנת לך הכל, בית, רהיטים, נדוניה, את אמילקרה! כל מה שאת רוצה!
גאתנה: אבל אם את עושה את זה…
אריאלדה: אם אני עושה את זה, בכל זאת לא יהיה לי שקט? זה מה שאת רוצה להגיד לי? השקט שלך מעניין ת,תחת שלי! אני רוצה שקט משני אלה, שעושים לי את המוות! משניהם!
גאתנה: תנסי להבין, אריאלדה, מהזה משנה לך, ללכת לאמילקורדה ולספר לו, איך זה הלך ולבקש ממינה לומר הכל?
אריאלדה: זה משנה לי כל-כך, שאני לא אעשה את זה בחיים! וגם אם האמא המסכנה שלי עכשיו תבקש ממני כאן, אני לא אעשה את זה! ואת זה היא יודעת טוב מאוד, כי כבר כמה ימים אני רק אומרת לה לא. לא לאוכל, שהיא מנסה להאכיל אותי, לא לתפירה, לא לתרופות, לא להכל!
גאתנה: אריאלדה! תהי הגיונית, אריאלדה! אם אני אעבור את זה או לא, מה זה משנה לך?
אריאלדה: זה משנה הכל! ואל תעשי את עצמך, כאילו את לא יודעת! האם לא את הרסת לי את החיים? אז מה רוצה ממני? שאני אדביק לך את שלך ברוק שלי? (שהיה)
גאתנה: אז מה, אריאלדה? אז מה?
אריאלדה: אז עכשיו כלום! תלכי כבר!
גאתנה: אבל ככה אני לא יכולה לחזור הביתה! אני לא יכולה, אריאלדה! אני לא יכולה…
אריאלדה: אז תצאי לרחוב! יש מספיק צמתים! זה כבר לא סוד! ולקוחות יש בכל פינה!
גאתנה: אריאלדה! (שהיה) רחמים, אריאלדה, עזרי לי! הקשיבי לי! אם עשיתי לך משהו רע, אני מתנצלת. גם בשביל זה באתי. שאני ארד לברכיים? אריאלדה!?
אריאלדה: כן, ככה אתן! אם אתן לא יכולות לעשות סצנה, אתן לא מרוצות!
גאתנה: אבל זאת לא הצגה, אריאלדה! חיי וחי ביתי נהרסים כאן!
אריאלדה: שייהרסו! לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה! (שהיה)
גאתנה: אריאלדה! סלחי לי, אריאלדה! למה את כל-כך קשה? סלחי לי! למען ויטוריה. אם באמת כל-כך עזרת לה…
אריאלדה: תשאירי את ויטוריה איפה שהיא, היא זזה כבר מספיק לבד !
גאתנה: אני משוכנעת, אם את הולכת ומדברת, ומינה תדבר…
אריאלדה: לא! לעולם!
גאתנה: אבל מה אני אעשה? תגידי לי, מה אני יכולה לעשות?
אריאלדה: אמרתי: יש פה מספיק צמתים, ולקחות בכל פינה!
גאתנה: אריאלדה!
אריאלדה: אז תקפצי לאגם! בשביל זה הוא קיים!
(גאתנה מרכינה ראשה. היא מהססת לרגע, מסתובבת ויוצאת.)
כמה מלים על המחזאי והמחזה: המחזה צונזר תחילה, והגיע לבמה תחת הבימוי של הבמאי המפורסם ויסקונטי בשנת 1960 ברומא. טסטורי, המחזאי, מתאר במחזותיו, בסיפוריו וברומאנים שלו את מעמד הפועלים בשולי הכרך. הוא מת בשנות ה-90.
השמות המלאים של הדמויות: Arialda Repossi, Gaetana Molise.
עוד קישורים:
http://mangialibri.com/libri/l%E2%80%99arialda
https://www.teatrionline.com/2017/10/lanello-debole/
הערות, מענות וכו': abumidian@riseup.net
abumidian 