שיטפון הרעל

שיטפון סחף כעלה נידף

צעירים כל-כך ולבני כנף

כל פשעם היה שרצו לחצות

יערות, הרים, נחלים, שדות.

שיטפון של דם ושנאה עזה

סחפו אותם אל מותם הרע,

והלא היו מטובי העם,

והשר ישב על כסאו הרם.

שיטפון נורא לא של מים הוא זה

אלא רעל חריף. והעם הוזה

שטובי בניו הם אויבים מרים,

מחבלים שפלים, סכנה, זרים.

את הרעל, הסם, הוא קנה, השר,

מקודמיו, והם כה רבים, הצאר,

הפשיסט, פרעה, יש רבים כל-כך…

ולבני כנף עם ליבם הזך

הם רצו לפרוץ את גדרות התיל

שסוגרים אותם. ופרוס החיל

הוא חמוש ברעל שהחדירו בו,

נערים מולם, והיום הם לא

התיישבו ללמוד, לא מרוע לב,

אלא כי רצו לבטא כאב.

הכאב הזה לא סיכן אותי.

שיטפון הרעל – בהחלט כן!

אורי שני, 29.4.18

(כתוב במשקל אנאפסט+ספונדיון, כמו ב"אחד אלוהינו" של יוסי בנאי – אני לא יודע אם יש לצירוף הזה שם)