דילוג לתוכן

היסטריקון

מאת: אינגריד לאוזונד

תרגום: אורי שני

המחזה הועלה בבכורה עולמית ב-Schauspielhaus בהמבורג ב-25 במרץ 2001 בבימוי המחברת.

בשלב הזה יש עדיין ערבוב בתרגום בין המקור (מקום ההתרחשות: המבורג, גרמניה) לבין התאמה למציאות ישראלית (מקום ההתרחשות: עיר כלשהי בישראל). לקראת סיום התרגום צריך כמובן להחליט. מאז הבכורה הועלה המחזה בברלין (2002), בבון (2002), באוגסבורג (2005), בטובינגן (2005), במינסטר (2006),  בשטוטגרט (2009), ועוד ועוד. המחזה גם תורגם לצרפתית, הונגרית, פולנית ועוד.

את המחזה אפשר לשחק עם 7 שחקנים או ויתר:

הקופאי

האישה עם תיק היוטה, שעשוי פשתן,

האישה בגוצ'י

האישה בקופה, שלא נותנת לאף אחד לעבור

הנערה השחורה, שיש לה דחפים פתאומיים

האיש הצעיר, שכמעט שואל את הנערה השחורה

האיש בארמני

האיש עם העיתון שיכול לחיות עכשיו עם האמת

האיש עם מעיל ההסוואה הגדול הצבעוני

האישה שיש לה עדיין מספיק כדורי שינה

האישה שבמקרה רואה איך….

האישה במקפיא

האיש במדף הקפה

האיש שבשביל החברה שלו בדיוק…

האיש שקונה חומצה גופרתית, חוט ברזל וצינור ברזל

האיש שקנה לעצמו בילדותו 98 תמונות של קדושים

האיש הזקן

תמונה 1

סופרמרקט מודרני. שורות של מדפים, שממשיכים אל מחוץ לבמה. בצד ימין מדף קירור ותיבת מקפיא גדולה. בצד שמאל, בולט, קופה עם סרט נע ומיקרופון. בירכתי הבמה מדרגות, שעולות עד לצוגים. במדרגות משתמשים רק הקופאי ובסוף המחזה האיש הזקן.

הקופאי הוא גם מנחה הערב. הוא עושה חשבון עם כולם. אף אחד לא עובר אותו. הוא על הבמה כל הזמן. לעתים הוא מטייל בראשיהם של האנשים ומדבר את מחשבותיהם דרך המיקרופון.

יש אנשים שבאים והולכים, אחרים כאילו גרים בסופר.

 

תחילה: מוזיקת סופרמרקט שקטה. הקופאי יורד במדרגות. הוא מדליק את האורות, בודק סחורה, מדליק את הקופה וכו'.

קופאי: ערב!

[שתיקה.]

טוב, לא צריך. לשם מה ללכת סחור סחור. קופאי, קופה, סופרמרקט. לשלם כל אחד צריך. המחירים קבועים. לא מתמקחים. אתם יכולים לקבל מה שאתם רוצים, בתנאי שאתם מסוגלים לשלם. למכור ולהימכר. ככה זה וזה לא חדש. אמצעי תשלום: כסף, כרטיס אשראי, צ'קים – מוּכּר. אבל גם חלומות, כנות, כבוד, השקפת עולם, חברים, ילדים, בני זוג. את הכל אפשר למכור ולהחליף. לדוגמא לחלומות, כנות, כבוד, השקפת עולם, חברים, ילדים, בני זוג.

המחיר? גם הוא ידוע. הרבה פעמים אתה יודע מה שווה משהו, רק אחרי שאיבדת אותו. למשל סבתא. או בלוטת הערמונית של סבא. או אחרי שוויתרת על חלומותיך למען בן הזוג שלך. או על בן הזוג למען החברים. או על החברים למען מקום העבודה, או על מקום העבודה למען הכבוד. כן, כבוד. כמה שווה ערך, שנשמע כל-כך כבד? ואת הכבד אפשר בקלות לגמור עם קצת אלכוהול. אני אעזור לכם להתמצא פה: האיכות נמצאת בגובה העיניים; במדפים הנמוכים תמצאו את מה מכונה סוחרה להתכופפות. כן, לפעמים חייבים להתכופף. אבל זה גם זול יותר. כמה שנמוך יותר, יותר זול, וזה מגמיש את עמוד השדרה. שתיים שמונים ליוגורט זה יקר? כן? לא? למה? לחם, סבון, חומר ניקוי, שלום עולמי, הנה כאן: חיי מין מספקים. מעוניין? תשלם בחיים שלך! כן, ככה זה עובד.

[מתיישב מאחורי הקופה.]

תיכף מתחילים. אל תשתגעו, יש לנו עוד שלוש דקות.

בואו תעשו בינתיים בשלוש הדקות האלה איזה סכום ביניים. ככה ביניכם. בלב.

[שתיקה.]

ו? כמה יש לך עוד על החשבון? יש עוד מספיק לאהבה גדולה, או שאתה בכל זאת מעדיף את הבלונדינית מהמבצע המיוחד? כמה צ'קים חתמת עם "אני אוהב אותך", וכמה מהם היו בלי כיסוי? כן, תעשה סיכום ביניים. מה קרה לרעיון להקיף את העולם באופניים?

אהה, עדיין בצד החובות.

להתחיל לצייר – חוב.

להפסיק לעשן – חוב.

סוף שבוע חופשי – חוב.

אחרי צהריים רומנטיים בחוף – V.

יפה!

אחרי זה ארוחת ערב, אור נרות, 226 ₪ , זה מה שזה היה שווה.

אחרי זה לילה משותף, על זה היה אפשר לוותר.

תשוקות, זיקוקים – חוב.

פריחת שקדיות – חוב.

הכנסה קבועה – יש.

מין קבוע – יש.

ג'וגינג – חוב.

איך הולך בזוגיות? יותר על חשבונך, יותר על חשבונה? אה, חצי, חצי. אהה. תציץ פעם בחשבון הסודי.

[האישה עם תיק היוטה. היא בת 45, אולי מורה, לבושה באתנו-מיקס מהודר. נעליים נוחות. היא מביטה סביב.]

אישה: סליחה, יש לכם מקלות קטורת הודיים?

קופה: בצד שמאל בירכתיים.

אישה: תודה.

קופה: צמוד לגיל המעבר.

אישה: !

קופה: לדוגמה זה: זאת היתה בדיחה על חשבונך. הייתי יכול לחסוך לעצמי. מצד שני… אם אני יכול להרשות לעצמי. [הוא צחוק.]

[ברקע איש זקן מאוד. הוא נושא שקית עם אלבום תמונות. במהלך הערב הוא יציב הרבה בקבוקי מים בעגלתו. לפעמים הוא מתיישב על אחד המדפים ונח. אצל מכונות הקפה איש בגיל העמידה. לבושו יומיומי.]

 

האפונה כאן אמיתית. האנשים כאן לא אמיתיים. הם חיקויים, דמיוניים, מומצאים.

[האיש אצל מכונות הקפה מביט מעורער.]

 

כן, גם אתה. האנשים שקונים פה, הם, נגיד, אפשרויות, הצעות, בני אדם למשל. אף אחד לא חדש, מי כבר חדש. אף אחד לא יכול להתחבא, הכל יוצא, כך או כך. מי שמשתף פעולה, לא תמיד זוכה, כלומר, מי שמראה חולשה, הוא לא החזק. זו שמועה של המתחרים.

תמונה 2

הקופאי: טוב, תהנו, אבל למרבה הצער אני לא יכול לקבל הומור כאמצעי תשלום, זה בכל זאת…

[באחד המדפים עומדים כמה מכונות קפה אדומות איטלקיות זהות. קצת מרוחק מהן, בצד, עומדת אחת בודדת. היא נראית כמו האחרות. את זאת לוקח האיש.]

 

אההה !

[הקופאי לוקח מהאיש את המכונה ומעמיד אותה בזהירות על עמוד לקישוט. שניהם סוקרים את המכונה ממרחק מכובד. ]

 

שלא תסרוט אותה בטעות.

האיש: חס וחלילה.

הקופאי: זו הלקה המקורית.

האיש: אה. זו מכונת קפה יפה. אבל המחיר – טעות. [צוחק.] 990.000 ₪

הקופאי: כן, מחיר שמכבד את עצמו.

איש: אבל זה… הנה, על האחרים כתוב 39.90 ₪ .

הקופאי: כן, אלה זולים יותר.

איש: רגע, רק שאני אבין. המכונה הזו עולה 40 ₪. וזאת כמעט מליון. ו.. אה… אה… למה?

הקופאי: אלה מכונות קפה רגילות; מיוצרות בסרט נע. המכונה הזו היא מקורית. זאת מכונת הקפה פרארי.

איש: אהה.

[שתיקה.]

ו.. אה… אה… מה זה מכונת קפה פרארי?

הקופאי: זה זה. פרארי שעבר טרנספורמציה.

איש: מבין. אה… למה אתה מתכוון ב…

הקופאי: פרארי זו מכונית יוקרתית, שמיוצרת…

איש: את זה אני יודע. ו.. אה…

הקופאי: זהו. שנת ייצור 1987, זה היה עוד ההוא עם…

איש: זה היה אוטו?

הקופאי: זאת מכונית. יצרית מופת! זה פרארי שלם. לא חותכים איזה חתיכת פח מהכנף ואת היתר זורקים – לא! פה נוצר מהמכונית על ידי תהליך מסובך מאין כמוהו של דחיסה, הקטנה, הזזה, ושינוע יצירתי מוצר חדש לחלוטין. הנה, הידית. נראית כמו חתיכת גומי קשה. זו התמצית של ארבעה צמיגים. לא פחות ולא יותר. תראה: אתה יכול לתאר לעצמך, איך מצמקים שני מושבים קדמיים שלמים בצורה אסתטית כה מושלמת לכדי לחצן זעיר אחד? לזה אני מתכוון, כשאני אומר יצירת מופת!

[שתיקה.]

איש: זה.. אה.. כן, מדהים. אבל מה עם המשקל? מכונית שוקלת לפחות … טונה!

הקופאי: כן! בדיוק. אולי שמעת על תהליכים באמצעות חול קוורץ, שמאפשר להפריד בין מסה לחומר. בכל אופן, זה אפשרי. והתוצאה לא עולה במשקל על מכונת קפה רגילה!

איש: אה… טוב… זה…

הקופאי: קל, יומיומי, ועובדת! הנה, אתה יכול לשתות את הקפה שלך, רגיל לגמרי. והכי מקסים: עדיין נשמר כאן האופי הייחודי של הפרארי. ההידור, השוונג… זה עדיין פרארי, זה לא אופל קדט. הנה עולה הקפה… פפפפח ופפפומפ לספל. רצון בלתי נלאה לצורה בלי בגידה במקור.

[שתיקה ארוכה.]

האיש: אבל הוא לא נוסע יותר.

הקופאי: סליחה?

האיש: אי-אפשר יותר לנסוע איתו.

הקופאי: למה שתיסע איתו? איך אתה רוצה להתניע?

האיש: אה.. זהו.

הקופאי: הפרארי הזה פותח ושוכלל במיוחד, כדי שתוכל לשתות ממנו את הקפה שלך. אם אתה רוצה פרארי על הכביש, אני מציע לך לקחת מודל מתאים יותר, עם צמיגים, הגה, ומנוע. וזה יהיה גם הרבה יותר זול.

איש: כי הייצור יותר זול.

הקופאי: בדיוק.

איש: אבל אם אני לא יכול לנסוע איתו יותר, למה לי לשלם כל-כך הרבה עבור מכונת קפה?

הקופאי: אם אתה משלם עבור מכונת קפה כמעט מליון ₪ , אתה לא חושב, שתשתה את הקפה שלך אז איכשהו אחרת? עם יותר מודעות, הקפדה, הנאה?

איש: כן.

הקופאי: זה העניין. מודעות חדשה לדברים שאנחנו מזניחים. להקדיש יותר תשומת לב לדברים יומיומיים כמו לשתות קפה. אתה לא חושב, שזה היה עושה טוב להיבריס שלנו, אילו הערכנו יותר את הקטן, הנורמלי? אילו היה לנו שוב חוש לחד-פעמי?

[שתיקה.]

איש: אתה משוגע. גם הדבר הזה משוגע וגם אני. כי אני בכלל מדבר איתך. אני שאלתי, למה אני משלם 990.000 ₪ אם אני מקבל בדיוק אותו דבר עבור 40…

הקופאי: זה לא אותו דבר.

איש: כן.

הקופאי: טוב. אני נותן לך אחת במתנה. איזה אתה רוצה?

איש: טוב, נו.. זה ברור.

[רוצה לקחת את הפרארי.]

הקופאי: עצור! המתנה היתה כמובן רטורית. אבל למה רצית לקחת דווקא אותה?

האיש: טוב, כי.. כי…

הקופאי: כי זה בכל זאת לא אותו הדבר. זאת המקורית. יש רעיון מאחוריה.

האיש: שאני אשתה קפה מתוך מכונית.

הקופאי: הרעיון הוא טרנספורמציה. הרעיון הוא הגדרה חדשה של צורה, תוכן וערך. זה מה שעושה את המכונה הזו מיוחדת ויקרה. למה חייבים לראות על הדברים, שהם יקרים? שייחשבו האורחים שלך, מה שהם רוצים. למה אתה תלוי במה שאחרים חושבים? אם אתה רוצה להשוויץ, קח ידית מיהלומים. זה משהו אחר.

איש: כן, זה משהו אחר. זה כל-כך אחר, זה חולה.

הקופאי: הוהו, זה בכל זאת די ראוי לתשומת לב, איך אתה משמיץ רעיון חדש כחולה. היה זהיר, אדוני!

איש: אני לא מאמין, אתה לא מתכוון ברצינות לייחס לי…

הקופאי: אני לא מייחס ולא שום דבר. אבל אתה כנראה בכל זאת חי בעולם מוגבל קצת יותר, שם מכונית היא מכונית וככה זה צריך להישאר. שום דבר לא משתנה, הכל נשאר אותו דבר.

[הקופאי נוטש את הקונה.]

WOB KW 42 Urbach Das Stuttgarter Theaterensemble „Komitee Komplett“ zeigt

QUELLE: http://www.mein-wochenblatt.de/index.php?WBID=&kat=16&a=1886#

.

לקבלת המחזה כולו, נא לכתוב ל-abumidian@riseup.net

//

//

//

להגיב

כתיבת תגובה