הנשים של קפקא

מאת: רבקה ברמר

תרגום מגרמנית: אורי שני

הנשים:

פליצ'ה: היא לובשת חליפת עסקים ואוחזת תמיד בצרור מכתבים. היא שקטה, עניינית והגיונית. היא היתה ארוסתו הראשונה של קפקא.

מילנה: אישה נאה בשמלה גולשת ברכות, אישיות בולטת. היא אדיבה וחכמה. היא היתה המתרגמת של קפקא לצ'כית ואהובתו, בעודה נשואה לדבר אחר.

דורה: ילדה בבגדי אחות. רגשנית, מוחצנת ותמיד עסוקה. היא היתה ארוסתו האחרונה של קפקא והיתה איתו בשנת חייו האחרונה.

רוזה: ילדה בבגדי משרתת. על לחי אחת פלסטר גדול. היא נבוכה מאוד ועצבנית. דמות מתוך הסיפור "רופא הכפר".

לני: אישה בבגדי אחות. מפתה, חושנית ופקחית. דמות מתוך "המשפט".

ג'וזפין: אישה בשמלת ערב מנצנצת וכתר יהלומים על ראשה, עם אוזני עכבר. היא יהירה ו"מחשיבה את עצמה". היא מדברת בשפה גבוהה במידה מוגזמת. הדמות המרכזית בסיפור "ז'וזפין, הזמרת או עם העכברים".

.

הבמה: משמאל: ספסל. בירכתי הבמה במרכז: חלון גדול. ברקע אפשר להבחין במדפי ספרים ובמדרגות לולייניות. התאורה חלשה ומעוררת אימה.

.

.

תמונה ראשונה

ז'וזפין נכנסת. היא גולשת בצורה מלכותית למרכז הבמה, נושמת עמוקות, פורסת זרועות, זורקת את ראשה לאחור, מביטה למעלה, שוב לוקחת זמן, פותחת את פיה מעט, מרעידה קלות את שפתיה, עושה את פרצופה המכוער ביותר, ומתחילה לשרוק באופן חלש ומזוייף. בזמן שהיא עומדת שם כמו זמרת אופרה ושורקת, מופיעות, אחת אחרי השניה, מילנה, דורה, פליצ'ה ורוזה. רוזה מתחבאת מאחורי מילנה. כולן מביטות כלא מאמינות בז'וזפין. זו מסיימת לשרוק ומביטה באחרות ביהירות.

ז'וזפין: כבר מזמן אינני מצפה שתשכילו להבין את האומנות שלי. לא אתן! אין לי טענות אליכן, חלילה. ברם, אי בכוחכן לתפוס את האמנות שלי, עם מוחות העכבר שלכן. (היא משתעלת) אבל יום אחד תוכר האומנות שלי כאומנות וכל-אדם – לא רק האנשים שלי – כל-אדם יבין את הערך העמוק של שירתי. או, אני יודעת, שהינכן אוהבות את השירה שלי. אני יודעת, שהיא תמיד שימחה אתכן, שהיא מעניקה לכן כוחות מחודשים, כדי שתוכלו להתמודד עם קשיי החיים וכל הרעות בעולם הזה. אולי השירה שלי יכולה אפילו להציל אתכן, אולם להבינה… לשם כך תצטרכו עוד ללמוד הרבה. (בנימה בוכיה) אסור לי לחשוב על כך, שעם מותי תרד לטמיון גם המוזיקה ותיעלם – מי יודע לכמה זמן – מחייכן… אבל אתן, מה אתן בכלל מבינות במוזיקה ובשירה. אתן בנות תמותה, שהולכות בגב כפוף – לעבודה. אני לא מבינה בזה. האומנות שלי היא מעל לעיסוקים טפלים כאלה.

דורה: מה כבר יכול להיות טפל בעבודה?

ז'וזפין: יקירתי, אינני טוענת שזה לא טוב לעבוד. אני רק אומרת שלחלק מאיתנו… (היא מביטה מסביב במבט רווי משמעות) תפקיד חשוב יותר בחיינו. איך יכולתי לשיר, אילו גם נאלצתי לדאוג לפרנסה? זה היה נוטל ממני את האפשרות לנוח כראוי לאחר השירה ולהתחזק לקראת השירה הבאה!

דורה: טוב, בשבילי לעבוד פירושו לעשות משהו אצילי. אפשר רק להשיג משהו, אם עובדים בשבילו קשה.

ז'זופין: לו נאלצתי להתמודד עם מלחמת הקיום הכללית, לא הייתי עומדת עתה לפניכן! הלחץ של העבודה היה מחריב לי את קולי! ואז, מי היה פה להצילכן? חישבו על כך!

פליצ'ה: אני חושבת, שהיית עוזרת לנו הרבה יותר, אם היית עובדת, מאשר עם השירה שלך. איך בדיוק תציל אותנו המוזיקה שלך, אם אין לנו לחם לאכול ולא פחם לתנור? ומה עם שכר הדירה שצריך לשלם כל חודש? במה תרהטי את ביתך, במה תאכילי את ילדייך, במה תקני בגדים? זה אחלא לעשות מוזיקה, אבל בלי עבודה, בשביל לשלם על הכל, אז גם אפשר לשכוח מאומנות!

דורה: בדיוק!

ז'זופין: אינני מצפה שתבינוני. לא ניתן להסביר זאת לאדם שלא מבין את מהות אומנותי.

מילנה: אני חושבת, שאת שוכחת משהו. כל אומנות, מוזיקה או ספרות, גם היא עבודה. הגשת שיר זו עבודה קשה, והיא דורשת סבל וסבלנות, גם כתיבת סיפור. זה דורש כל-כך הרבה עבודה שקשה לעסוק לצד זה בעבודה אחרת. (רוזה עדיין מתחבאת מאחורי מילנה ונאחזת בשמלתה.)

ז'וזפין: בלתי-אפשרי בעליל לעסוק לצד זה בעבודה אחרת. בל-תי-אפ-ש-רי!

מילנה: היה צריך להשתכר מספיק מהאומנות, כדי שהאומנות תביא את הפרנסה. אבל זה קשה.

דורה: אלא אם כן יש לך מישהו שדואג לך, בזמן שאת כותבת… מישהו שמאכיל אותך, מחמם אותך, אוהב אותך…

ז'וזפין: (חוגגת את ניצחונה) וזו, יקירותיי, העבודה שלכן!

 …

…

…