על נביאים, שוטים ומכשפות

בספרות ובהיסטוריה ובמה שביניהם אנחנו פוגשים לאורך אלפי השנים האחרונות שוב ושוב בדמויות המתעמתות עם השלטון ורומזות לשליט מה הולך לקרות איתו, או אומרות לו זאת בצורה מפורשת. אני אחלק אותם לשלוש קבוצות: נביאים, שוטים ומכשפות.

השוטים המוכרים ביותר הם כמובן השוטים של שייקספיר. הם אמרו לשליט בפרצוף את דעתם, אבל בצורה מבדחת, ורוב שליטים נהנו מהבדיחות. אבל לא כולם. פעם כתבתי השוואה על המלך ליר והשוטה שלו לבין איציק זאגער וסטלין, כפי שבאה ההשוואה עצמה לידי ביטוי במחזהו של גסטון סלווטורה. (https://abumidian.wordpress.com/hebrew/hakdamot/lear_stalin/)

הנביאים המוכרים ביותר הם כמובן נביאי ישראל, החל ממשה שניצב בפני פרעה, ותיירזיאס שמזהיר את אדיפוס. אלה אנשים אמיצים מאוד, שלא עוטפים את נבואותיהם בקישוט מבדח, ובהבדל המשמעותי יותר לשוטים הם היו גם בעלי כוח פוליטי.

לקבוצה השלישית קראתי מכשפות על שם המכשפות של מקבת, שלנבואה שלהן, על אף שאיננה ורודה כל-כך, יש אפקט של כישוף מסחרר על השליט. אלה דמויות שהשליט עושה לפעמים מאמץ מיוחד כדי להגיע אליהן, כמו בעלת האוב של שאול המלך.

אפשר לעשות טיול ארוך לאורך ההיסטוריה והספרות ומה שביניהן, ולערוך קטלוג, אבל השאלה המעניינת ביותר היא: מה יש לנו היום? האם יש לנו היום נביאים, או שכולם רק שוטים בלתי-מזיקים? מתוך האוסף העצום של פרשנים, בוני סקרים ומנתחיהם, עתידנים וסתם ארכי-פרחי – האם יש מישהו בעולם הזה שעושה לנו משהו דומה לדמויות הגדולות מהחיים האלה מהעבר? הרי לא תגידו לי, שיושבי הפאנלים בערבי שבת ובליל הבחירות דומים במשהו לשמואל הנביא! רק דמיינו את ישעיהו הנביא באולפן כזה! אבל אולי ישעיהו לייבוביץ'? לדעת חז"ל, כבר 2000 שנה אין נביאים, והנבואה ניתנה לשוטים, לאחר חורבן בית שני. אז אולי צריך לבנות את בית המקדש, כדי שיהיו לנו שוב נביאים?

במחזה שלי "ויהי בעת ההיא" הפכתי את הנביא נתן ("אתה האיש" – סיפור כבשת הרש) לשחקנית המופיעה באיזה מועדון במחתרת. היום המוכיחים בשער לא יכולים לעמוד מול השליט ולומר לו את הדברים, הם צריכים להתחבא, לבקש מקלט במוסקבה, להחליף זהות…

ויש קבוצה רביעית: אלה הנביאים שאף אחד לא מאמין לנבואה שלהם. הארכטיפ של הקבוצה הזו היא כמובן קסנדרה, שעליה כתבתי פעם מחזה. (https://abumidian.wordpress.com/hebrew/scenes/kassandra-heb/ )

לא רק לשליטים, כולנו מעדיפים להאמין, שאפשר להמשיך ככה כמו היום. אנחנו לא נהנים מחזיונות של חורבן וסוף העולם. אנחנו מביאים ילדים לעולם הזה מתוך תקווה שאלה יחיו בעולם טוב יותר. התקווה הזו לא מבוססת על שום דבר מאשר על התקווה עצמה. והאמת היא, שעד עכשיו, למרות כל השואות, לא הגיעה ההיסטוריה עדיין לקיצה.

נחכה ונראה!