ציון

כמו בכל שנה הגיע הזמן לתת ציונים. כמו בכל שנה דחה יקטן את הרגע הזה עד כמה שאיפשרו לו. לפעמים גערו בו, המזכירות, או ההנהלה והמזכירות גם יחד, קרה אפילו, שלא הופיע ציון במקצוע שלו בתעודה. אבל זה קרה רק פעם אחת.

בהחלטה נחושה לקום מוקדם הוא נשכב לישון. אבל דווקא אז לא הצליח להירדם. פתאום הפחידה אותו המחשבה, ששוב ייתקפו אותו סיוטים, כמו בלילות האחרונים. אחרי זמן שלא ידע להעריכו הוא התעורר פתאום מחלום שממנו זכר רק:

הוא קיבל תעודה עם ציון. אבל הוא ידע שזה לא התעודה שלו. הציון 80, וזה לא הוגן. הוא הסתכל על השם. זה לא היה השם שלו. הוא החזיר את התעודה ואמר: אני יודע שמגיע לי 100." אבל אחרי זה כל התעודות מחולקות, הוא לא קיבל תעודה….

הוא הצליח להירדם שוב, רק בשביל להתעורר שוב בבהלה מחלום אחר:

תלמידה, שהוא העריך בהחלט, מאוד, בשם מירב, באה אליו בטענות, שהיא קיבלה ציון נמוך יותר מאשר תלמיד לשעבר (שסיים לפני שנה או אפילו שנתיים), תלמיד, שידוע שלא עשה כלום. ויקטן ידע, שהוא נתן לו את הציון רק מתוך רחמנות או אפילו בעקבות לחצים מצד שלישי.

הוא עמד שם מול מירב, ולא היה לו הסבר מספק עבורה, ואיכשהו מירב הלכה וגדלה והוא הלך וקטן, לבסוף התעורר נבוך מאוד!!!

הוא קם, בקושי, שתה כוסית של ערק, בחוץ כבר האיר השחר, אך הוא הצליח עוד פעם לחזור לישון.

בבוקר הוא קם, מותש, התיישב לשולחן, ויחד עם קפה חזק ולא מתוק מדי, הוא חרט את המספרים המקוללים והרגיש, שעם כל קו שהוא מותח, הוא חותך בסכין את עורו. החוויה היתה ממש קשה, ובזמן שנהג לבית הספר הוא היה טרוד לגמרי. "אולי בכל זאת כדאי להקדים תרופה למכה, ואתן למשה 100, למרות שלא מגיע לו?" הוא לא הצליח להגיע למסקנה בעניין. לכן הוא לא שם לב למשאית הענקית שבאה מימין והתנגשה בחלק האחורי של מכוניתו בעוצמה רבה. מין תחושת הקלה הוא חש בתוך המערבולת שאפפה אותו בשניות הבאות, ולפני שעצם את עיניו ושקע עמוק עמוק, הוא ראה פנים נעימים מולו, משהו בתווי הפנים האלה היה מושלם לגמרי, פחות 100! והוא עוד הצליח לומר, בלי קול כמעט: "הציונים בתיק שלי…"

משה הניח את הדף עם הסיפור. זה היה האחרון בכל הערימה, הוא השאיר אותו אחרון, כי הוא היה הכי קצר. שעה וחצי ניתנו לתלמידים, וזה כל מה שיצא מאופיר? היו כאלה שכתבו על הנושא "ציון" על ירושלים או באופן כללי על הציונות, והיו כאלה שכתבו סיפורים על אדם שקוראים לו ציון. והוא בפירוש אמר לכיתה: "ציון עם חולם", והנה בא האופיר הזה, וכותב לו משהו על ציון עם שורוק.

ומה זה השם הזה, יקטן? הוא לא חשב הרבה, כתב את הציון וארז את כל הניירות של התלמידים בתוך התיק שלו.

אורי שני, יוני 2013