מבחר שירים של וולף בירמן

תרגום: אורי שני

.

.

אולי כל חיי רק חלמתי, טעיתי,

אולי אני סתם מקווה לשווא

חלום החברה הצודקת עוד חי בי,

כמו בעבר, כך עכשיו, כך עכשיו.

.

אנחנו ירינו יותר מאויבינו

בעצמנו, ברגל, בראש ובגב

אבל החלום האדום עדיין חי בי

אלך בדרכו כל שעה ומצב.

.

וגם אם קשה לי וכשמתנגדים לי

אנסה לקבל את הכל בברכה.

אולי אגלה, כשהכל יהיה טוב כאן,

שמה שהשגנו הוא רק התחלה.

זהו תרגום שלי לשיר של וולף בירמן, שעשה עיבוד לשיר ביידיש: "זאל זיין אז איך בוי אין דער לופט מיינע שלעסער". הנה ביצוע יפה של השיר מקורי:

https://www.youtube.com/watch?v=_leoJ_3KERc

.

התרגומים הבאים לא אמורים להאות פואטיים, אלא רק תרגום מילולי, שמעביר את האינפורמציה. זה כמובן לא מספיק. אינני משורר, אבל כיוון שאף משורר עברי עדיין לא גילה את בירמן, נאלצתי לעשות חצי עבודה.

.

אחרי שנאסר, זכה בירמן לפופולאריות רבה, אך הוא גם סבל.  הנה שיר על אשתו לשעבר אווה-מריה האגן, שעזבה אותו במצוות המפלגה (פחות או יותר):

.

איזו בושה, איך עשית את זה

איזו בושה, איך עשית את זה

הסתרתי את זה מפני האנשים

והפלגתי לים

וסיפרתי לדגים

אני משאיר לך את שמך הטוב

רק על היבשה

אבל בכל האוקיינוסים

יודעים על הבושה שלך

הבלדה על הצלם

בלדה זו נכתבה בעקבות סרטון שהוקרן בטלוויזיה במזרח גרמניה אחרי ההפיכה של פינוצ'ה בצ'ילה בשנת 1973. הסרטון מוזכר גם אצל כריסטה וולף באחד מספריה ("דוגמת ילדות").

המקור ב-youtube     : http://www.youtube.com/watch?v=Ktwx6GG4QxQ

הבלדה על הצלם

חברים, תגידו משהו! אף אחד אינו זוכר?

לפחות אחד! חייב להיות פה אחד,

שעוד זוכר את השם – ואיפה – ומתי –

הוא מת, בצ'ילה, הצלם!

בסנטייגו, בשנת מרחץ הדמים

נפלו כה רבים, רבים מדי

וזוהי צ'ילה במילה אחת:

איש מצלם את רוצחו ברצח!

אך, כח בא מהאגרופים

ולא מהפנים הטובות

מתוך קנים בא הכח

ולא בא מהמלים!

חברים, זה ברור

זאת היא ונשארת האמת

זאת האמת המרה של ה-

Unidad Popular

זה היה לנו סרט מלמד

ראיתי את עבודת החיילים: הרצח

ראיתי תמונות כאלה, שמכירים כולם:

העם רץ המדרכות על חייו

ואיך שהרובים מרסקים את הכבישים

ואיך שפועלים נשכבים למות

ראיתי את הקליעים קורעים את הילדים

ואיך האמהות נזרקות על המתים

אתה רואה בעבודה עם ה-MP

במיוחד את הבהמה הזאת, שוטר עם כובע פלדה

איך הוא לוחץ ללסת את הכלי

ואיך הוא לוקח לעצמו זמן לכוון לכוון…

הצלם מכוון בדיוק על הצלף

הצלף מכוון בדיוק על הצלם

והתמונה רועדת, הסרט נקרע

– זה מה שראיתי:

אך, כח בא מהאגרופים

ולא מהפנים הטובות

מתוך קנים בא הכח

ולא בא מהמלים!

חברים, זה ברור

זאת היא ונשארת האמת

זאת האמת המרה של ה-

Unidad Popular

הכדור בא מהרובה

הוא לא בא הממצלמה!

והמאבק שלנו ממשיך

היכן שהסרט נקרע:

עם רובה ועם גיטרה

חברים, זה ברור

זאת האמת כולה של ה-

Unidad Popular

השיר מופיע ב"תקליט הספרדי" של בירמן, שם אפשר למצוא גם גרסה גרמנית של בירמן לשיר המפורסם "קומנדנטה צ'ה גאוורה" ( ב-youtube  :  www.youtube.com/watch?v=rhszn6tucjA )

יש ביוטיוב עוד כמה וכמה שירים שלו מתוך הופעה מפורסמת ביותר, אולי ההפועה המפורסמת ביותר של בירמן, בשנת 1976.

מאותו תקליט:

יש חיים לפני המוות

ישו, איש הסבל הגדול

על הצלב, בזוהר פצעיו,

היה לו ה-show שלו במותו

וכל העולם ראה את מצוקתו

וכשהאנשים אחרי שלושה ימים

מצאו את קברו הריק

ולא מצאו שום גופה

הם שמחו. הם ידעו:

האדם קם לתחיה

–          יש חיים אחרי המוות!

הוצאה להורג! הנה! ראו את חבר הקומונה

איך הוא עמד לפני הרובים

צייר לי אותו פיקסו:

המכנסיים, מול הקיר

עומד הבחור השמן האדום

ובוכה ולוחק תוך כדי שהוא

מפנה למוות את התחת שלו!

הנה זה, אדום צבוע על-גבי לבן

התמונה של הצייר מוכיחה:

–          יש חיים אחרי המוות!

בירמן הקטן חשב לעצמו:

כן! כן, זה נכון במובן שלי

התחיה אפשרית! כי אני

הרי כעצמי דוגמא לכך:

אבי המת חי! אפילו

השוטים, הדון קישוטים!

במלחמת השחרור של האנושות

אין מתים מתים.

זאת אמת כמו לחם יבש:

–          יש חיים אחרי המוות!

הערה

אח, שיש אחרי זה עוד משהו נחמד

זה מעודד במצבנו.

כמה טוב! ובכל זאת, נשארת עוד

השאלה – הקטנה – הגדולה –

(את זה היינו רוצים גם לדעת!)

אם יש דבר כזה – היינו רוצים אותם:

–          גם לפני המוות – חיים!

אחרי אותו קונצרט היסטורי ב-1976 גורש בירמן ממזרח גרמניה, והוא התערב מהר מאוד בענייניה הפנימיים של מערב גרמניה.

מקלט לתורכי Cemal Kemal Altun

ראה בעניין זה את ערך קמל אלטון בוייקיפדיה.

הרפובליקה הפדרלית משווקת חינם

בדואר אוויר בשר תורכי טרי

ישר לתא העינויים

כך מגרשים

את התורכים לתורכיה

רק Cemal Kemal Altun

הוא כבר לא ביניהם

הוא הפיל את עצמו דרך החלון

בבית המשפט המחוזי של ברלין

כך הוא הציל את עצמו

הם התאבדו אותו

עכשיו הוא לתמיד

על קרקע גרמנית

עכשיו הוא מקבל את פיסת האדמה שלו

כמו כל כלב מת

ובגלל שמצא באומץ כה רב

לבד את דרכו אל החופש

מותר לו לתורכי להישאר

בארצנו זו השלנו

השמש זורחת אפלה וקודרת

החירויות גוססות להן

ואני הרי יודע, כן אני יודע

למה אני כל-כך עצוב.

בשתי השורות האחרונות בירמן מרמז על שירו הידוע של היינה ובו: "אייני יודע, למה אני כל-כך עצוב"

ראיתי בעיני

ראית בעיני, ראיתי בעיני

איך מתנהל העולם שלנו

שכדי לרוץ לא עוזרת מהירות

ובכדי לריב לא כוח

ולתזונה זריזות לא עוזרת

ובשביל רכוש לא שכל

כדי להיות נחמד ולהתקדם,

לזה לא עוזר, שאני אדע דבר-מה.

כשנפלה החומה, התמלא בירמן, כמו רבים אחרים בתקווה חדשה לסוציאליזם דמוקרטי עם פנים אנושיות.

אנחנו כנראה כבר שכחנו

אנחנו כנראה כבר שכחנו

כדור הארץ הקטן שלנו מסתובב.

כבר כמעט בלענו את השקר

שלעולם השמש לא תזרח במזרח.

כבר כמעט השלמנו

ושכחנו, מה שהאמנו שיהיה העתיד

שכבנו עם האדונים שלנו

כמו זוג אשמאי זקן.

עכשיו אנחנו נושמים שוב, בוכים וצוחקים

את העצבות הרקובה החוצה מהחזה

בן אדם, אנחנו חזקים מחולדות ומפלצות

זאת שכחנו, אך ידענו תמיד.

הגרוע מכל לא היה אצל הרודנים שלנו,

הרודנות הצבועה באדום.

הגרוע מכל בזה – היינו אנחנו.

כל ההשתפנות וההתבזות

שהיינו בעצמנו הצרה כולה,

בדיוק סיכויינו ומזלנו.

תראו: זה הולך! נחזיר עתה בכוחות עצמנו את זכויות האדם הנצחיות לעצמנו.

עכשיו אנחנו נושמים שוב, בוכים וצוחקים

את העצבות הרקובה החוצה מהחזה

בן אדם, אנחנו חזקים מחולדות ומפלצות

זאת שכחנו, אך ידענו תמיד.

אל דאגה, אדונים שם למעלה,

גם אתם שוב יכולים להיות בני-אדם.

לא נהפוך את חוד החנית כלפיכם

לא נרסק את הפיות המשקרים.

בואו נחפש דרכים משותפות, רק כך זה ילך ולא אחרת.

רצינו צדק, ולא נקמה.

לא נסחוב אתכם לשום משפט עולם.

עכשיו אנחנו נושמים שוב, בוכים וצוחקים

את העצבות הרקובה החוצה מהחזה

בן אדם, אנחנו חזקים מחולדות ומפלצות

זאת שכחנו, אך ידענו תמיד.

אתם לא צריכים, זקנים מושחתים שכמותכם,

לדרות פתאום אפר על הראש.

רק תלמדו לשאת את ספקנותנו

לגבי התפנית שלכם. אף אחד

לא יאמין, אם תבריקו במלים יפות.

אנו נותנים לכם עצה עתיקה:

מלים מספיק החלפנו.

מה שקובע, זה רק מעשכם הטוב.

עכשיו אנחנו נושמים שוב, בוכים וצוחקים

את העצבות הרקובה החוצה מהחזה

בן אדם, אנחנו חזקים מחולדות ומפלצות

זאת שכחנו, אך ידענו תמיד.

דיוקן של אישה צעירה

אני יודעת מנין אני באה, ויודעת היכן הנני
אך אם היה עלי למות, לא הייתי יודעת לאן.
זה מעציב ללכת ולהישאר מכאיב,
הניצנים צומחים כבר מתחת לשלג.

בחורף כבר מתחיל האביב
אז אהיה אשתך, ואתה תהיה אישי
מתחת לליבי צומח לי אדם קטן ממך,
כך יש לי אותך, גם אם אאבד אותך.

 הנה המקור: http://www.youtube.com/watch?v=4ak4_j5uVRM

הערות, מענות וכו':  abumidian@riseup.net