Skip to content

מספרי עופות

(Trinciapollo)

מאת: פאוסטו פרווידינו

תרגום מגרמנית: אורי שני

 .

המחזה נכתב ב-1996 וזכה בפרסים שונים בשנת 1999.

(הערת המתרגם לגבי הכותרת: מספרי עופות נועדו לביתור עופות, הן לא מוכרים בארץ כל-כך. אפשר לקנות אותם לדוגמא בחנות הסכינים של לובלינסקי…)

 .

דמויות:

מרקו, קיארה, 2 זרים, 2 רופאים, 2 שופטים, סנגור וסוהר

 .

בתמונה הראשונה נכנס במפתיע גבר זר לביתו של מרקו. הוא לא מוכן לומר בשביל מה בא, עד שמרקו יכין לו קפה. מרקו הולך להכין לו קפה במטבח, חוזר, הזר מבקש לגשת לשירותים, בזמן הזה נכנס גבר זר שני, הגבר הזר הראשון חוזר מהשירותים, ניכר שיש עוינות בין שני הזרים, על אף שלא ברור אם הם מכירים. מרקו הולך למטבח כדי להכין לזר השני גם קפה, הזר השני הולך לכיוון המטבח, הזר הראשון רוצח אותו ונמלט.

תמונה 2

[מרקו עומד בסלון שלו, מאחוריו גופה. צלצול בדלת. לאור שני הצלצולים הקודמים מרקו מהסס, לבסוף הוא ניגש לדלת, אך לא פותח אותה.]

מרקו: מי זה?

קול: אני.

מרקו: קיארה?

קיארה: כן. אתה פותח?

מרקו: לא.

קיארה: מה זאת אומרת?

מרקו: אי-אפשר.

קיארה: תפתח כבר, מה אתה עושה שטויות?

מרקו: שטויות? אני יכול להבטיח,שכרגע גמרתי עם השטויות.

קיארה: תשמע, אתה מדבר סינית. אתה מכניס אותי ומסביר לי הכל, טוב?

מרקו: בשום פנים ואופן.

קיארה: אתה בסדר? תפתח!

מרקו: בחיים לא.

קיארה: אז אני פותחת בעצמי. [פותחת עם מפתח, נכנסת, רואה את המת.] אוי אלוהים! מה קרה?

מרקו: אני חושב, שהוא מת.

קיארה: איך?

מרקו: זה קצת קשה להסביר.

קיארה: זה .. אתה?

מרקו: אני? מה פתאום!

קיארה: אז מי?

מרקו: פאולו פרי. מרוצה? אמרתי לך לא להיכנס, עכשיו את רואה מה קורה, כשאת לא מקשיבה לי.

קיארה: אבל לא אמרתי לי למה!

מרקו: את בטח חושבת, שהייתי אמור לצעוק לך דרך הדלת: "יש לי כאן מת על הרצפה, תבואי שוב, אחרי שאפטר ממנו!"

קיארה: מי עשה את זה?

מרקו: הרי אמרתי לך! לא שמעת? פאולו פרי.

קיארה: חשבתי, שזו בדיחה.

מרקו: כן, וזה ממש הרגע הנכון לבדיחות. חשבתי שאת מכירה אותי. האם אני האדם, שממפריח הגיגים חכמים ומשחק את הליצן לחברים שלו, כששוכבת אצלו בדרך מהסלון למטבח גופה?

קיארה: ומי זה הפאולו פרי הזה?

מרקו: כן… אני לא יודע. לפני רגע הוא עוד היה כאן… אני שאלתי אותו, אבל הוא לא ענה…

קיארה: ומה אתה עשית, בזמן שאלה רצחו זה את זה?

מרקו: קפה.

קיארה: מה?

מרקו: אני בינתיים הכנתי לשני האדונים קפה.

קיארה: לשניהם?

מרקו: לא, בעצם רק בשבילו. הרוצח שתה את שלו כבר.

קיארה: ועכשיו?

מרקו: עכשיו הוא התקרר.

קיארה: לא! מה אתה רוצה לעשות עכשיו?

מרקו: אני אזרוק אותו, הוא התקרר, אבל אם את רוצה, אני אעשה לך חדש.

קיארה: והגופה?

מרקו: כן?

קיארה: מה תעשה איתה?

מרקו: אני חושב, אני אשים אותה באמבטיה, אבתר אותה עם מספרי עופות, חצי אני אקפיא, ואת החצי השני אני אזרוק לפח.

קיארה: אתה לא רציני?

מרקו: אין לי בכלל מספרי עופות.

קיארה: כן, אבל באמת מתכוון להיפטר מהגופה?

מרקו: "להיפטר מהגופה", אלוהים! זה כבר נשמע כבר חקירה. חס וחלילה, אני מתכוון להתרחק מכל הסיפור ולקרוא מיד לאנשים שמתעסקים בגופות, משטרה וכו'.

קיארה: ולמה עוד לא עשית את זה?

מרקו: רציתי לחשוב מה אני אגיד להם.

קיארה: למה? אתה מתבייש?

מרקו: לא. אבל לא רציתי להיראות אידיוט.

קיארה: זה יהיה כבר כמעט בלתי נמנע עכשיו. עדיף שתיראה חף מפשע.

מרקו: אבל אני באמת חף מפשע.

קיארה: אז תקרא מיד למשטרה.

מרקו: כן, זה באמת הכי טוב.

[שתיקה.]

אולי תתקשרי את?

[חושך. אור. שניהם באותם המקומות.]

קיארה: מה אני אגיד להם?

מרקו: אני לא יודע, כלומר, יש הרבה מה להגיד, אבל תגידי קודם כל, שיימהרו, אחרי זה נאמר להם הכל בנחת.

קיארה: בנחת??

מרקו: טוב, נו..

[קיארה ניגשת לטלפון.]

מרקו: נו?

קיארה: כלום.

מרקו: לא עונים?

קיארה: חכה. הלו? … שלום, אני רוצה לדווח על מציאת גופה… כן, היא כאן… לא, אני לא יודעת איך קוראים לה, חכה רגע, אני אשאל… אה, כן: מרקו פרודי… לא, לא אני, המוצא נקרא מרקו פרודי, כן… שמי הוא קיארה פסקוצ'י: פלרמו, סלרנו, קומו, וורונה, …

מרקו: צ'צ'ינה…

קיארה: כן, צ'צ'ינה… זה ליד ליבורנו… לא, לא פעמיים, צ'ה… כן, אני יכולה להמשיך? יא.. יא.. יארי! יארי –אתמול!.. לא, לא אתמול, היום, אבל אין עיר איטלקית עם י'…. לא, אני מכתיבה לך את השם שלי… בלי י' זה פסטוצ'. השם שלי פסטוצ'י! האות האחרונה – יארי! לא, לא אתמול, אני אומרת לך, שכרגע מצאנו אותו, אני לא מכירה אותו, כלומר, כבר ירו בו, כשהכרתי אותו… כן, מרקו פרודי… לא, הוא לא מת, הוא כאן, אם אתה רוצה, אתה יכול לדבר איתו… אין לי חשד, אני עברתי כאן במקרה… לא, לא, אל דאגה, אני לא זזה… לא, לא, מרקו הוא בחור בסדר, הוא אפילו הציע לרוצח קפה…לא, אני לא חושבת, שהוא הכיר אותו, פשוט הוא מנומס… טוב, אתה שולח מישהו? תראה, המת הזה שוכב כאן על הרצפה, ואתה מבין, כמה שיותר מהר תקחי אותו מכאן, עדיף, נכון? …. כן, ויה מרטירי דלה רזיסטנצה 69 (Via Martiri Della Resistenza), … תודה, תודה, להתראות, היה נחמד מאוד.

(הערת המתרגם: זה שם של רחוב שקיים בהרבה מאוד ערים באיטליה.)

[שתיקה ארוכה.]

מרקו: הם באים?

קיארה: כן, אני חושבת, אתה לא חושב? [שתיקה.] איך בכלל נכנסת לזה?

מרקו: איך?

קיארה: איך הכנסת את עצמך לבוץ הזה? רק לך יכול לקרות דבר כזה! באים שני אנשים: "אנחנו יכולים בבקשה להיכנס ולהרוג אחד את השני?" – "אה, בבקשה, שבו כאן בסלון, אני בינתיים אכין לכם קפה!"

מרקו: את שרוטה או מה?

קיארה: אה, אני! תעשה לי טובה!

מרקו: תקשיבי, אולי לא הסברתי את זה נכון. בא האדון הזה, כן?

קיארה: שאתה לא מכיר.

מרקו: שאני לא מכיר.

קיארה: ולכן אתה פותח לו את הדלת.

מרקו: הרי לא יכולתי לנחש שהוא רוצח!

קיארה: לא, אבל אפילו אם הוא היה אופה עוגות, למה שתיתן לו להיכנס?

מרקו: למה אופה עוגות?

קיארה: סתם דוגמא. בכל אופן נכנס אדם, שהוא רוצח…

מרקו: מה שאני לא ידעתי…

קיארה: לא. ולכן אתה מכניס אותו, מכין לו קפה, ואז בא השני, שגם אותו אתה לא מכיר, גם אותו אתה מכניס, ושואל אותו, אם הוא רוצה קפה. הוא: כן, ברצון", אתה הולך להכין לו קפה, והשניים הורגים אחד את השני?

מרקו: לא.

קיארה: לא?

מרקו: השני לא רצה קפה.

קיארה: נכון, הוא גם לא שתה אותו.

מרקו: לא, הוא לא שתה אותו, כי הוא היה כבר מת. [שתיקה.] מת? שיט, איך זה קרה, שיש לי עכשיו כאן גופה על הרצפה?

קיארה: כן, איך?

מרקו: אני לא יודע, אני פשוט אידיוט.

קיארה: טוב, את זה קשה להכחיש. למה בכלל הכנסת אותם?

מרקו: מה אני יודע, בשבילם זה היה לגמרי רגיל, להיכנס, ואני… קשה להסביר, אבל אני … היתה לי תחושה שזה לא מנומס לא להכניס אותם.

קיארה: אבל להם לא היתה שום בעיה, להרוג אחד את השני כאן בדירה.

מרקו: לא, את לא מבינה. לפעמים את נתקלת למצב, שיש לך את כל הזכויות שבעולם לומר: "לך תזדיין!" ו-"מה אתה רוצה ממני!", אבל אתה מרגיש – אתה לא רוצה להיות לא-מנומס. את יכולה להכניס את עצמך למצב כזה, בדמיון?

קיארה: למצב שאני פותחת לשני זרים, מכניסה אותם לסלון שלי, כאילו זה הדבר הכי רגיל, רק כדי לא להיות לא-מנומס, וגם מגישה להם קפה, ולא שואלת אפילו מה הם רוצים?

מרקו: את לא יכולה להבין.

קיארה: לא.

(ההמשך גרוע ביותר. המשטרה לא מאמינה לו, בית המשפט לא מאמין, אפילו הסנגור שלו לא מאמין לו.)

תמונה 4

פגישה בין קיארה למרקו. הפרידה.

מרקו: או, קיארה, את באה לבקר אותי, תודה!

קיארה: או, מרקו, אנחנו כולנו כל-כך מודאגים…

מרקו: זה אסון כאן, אף אחד לא מאמין לי. אני דיברתי עם הסנגור שלי…

קיארה: אני דיברתי עם אמא שלך…

מרקו: חשבתי שכדאי לומר לה את האמת…

קיארה: אני חשבתי, שלא כדאי לומר לה את האמת.

מרקו: חשבתי שהיא תאמין לי.

קיארה: אני חשבתי, שהיא לא תאמין לך.

מרקו: המניאק הזה חושב, שאני רצחתי אותו.

קיארה: אמא שלך מיד הבינה…

מרקו: היא לא הבניה כלום.

קיארה: חשבתי שהיא תשלח אותי לעזאזל.

מרקו: אני חושב, אני אשלח אותו לעזאזל.

קיארה: היא אומרת, אתה תמיד תישאר הבן שלה.

מרקו: זה רוצה להיות הסנגור שלי…

קיארה: … ושלא אכפת לה, אם רצחת מישהו…

מרקו: לא אכפת, אם רצחתי אותו או לא…

קיארה: היא אמרה: אמא יש רק אחת.

מרקו: הוא טוען, סנגור הוא יותר מאמא.

קיארה: …ושהיא תמיד קרובה אליך, כמוני.

מרקו: אני חושב, הוא יכול ללכת להזדיין.

קיארה: וזהו.

מרקו: וזה עוד כלום. מה שלום אמא?

קיארה: איך הולך עם הסנגור שלך?

מרקו: זה טוב, שיש עוד מישהו, שאפשר לדבר איתו.

קיארו: כן, אני אבוא שוב.   [הולכת]

מרקו: חיים מחורבנים!

.

לקבלת המחזה השלם, נא לכתוב ל-abumidian@riseup.net

 .

TRAILER של הפקת המחזה: http://vimeo.com/27257643

Schellenberger_Gefluegelschere1

Schellenberger_Gefluegelschere2

Doc5_image006Doc5_image001

//

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: