פינאטס

מאת: פאוסטו פרווידינו

תרגום, מגרמנית: אורי שני

דמויות:

Buddy (ז)

Cindy (נ)

הבחורה

Piggy (ז)

Minus (ז)

Silly (נ)

Party (נ)

Magda (נ)

Snappy (ז)

Woodschlock (ז)

Schkreker (ז)

בתחילה כל הדמויות בני 15 עד 20.

התמונות 1 עד 11 ו-23 מתרחשות בתוך בית.

על הבמה נמצאת ספה גדולה וטלוויזיה גדולה.

התמונות 12-22 מתרחשות בתחנת משטרה. שם יש שולחן וכמה כסאות.

בין תמונה 11 ו-12 עברו 10 שנים.

הסלון של דירה יקרה.

ספה ענקית וטלוויזיה של הרבה אינצ'ים נותנים את הרושם של המקום. יש גם טלפון. ברקע דלת כניסה משוריינת.

1. מדיניות מקומות עבודה

סינדי והבחורה יושבות על הספה. נכנס באדי עם שני כוסות קוקה קולה.

באדי: [לקהל] סוף סוף הייתי כאן עם הבחורה, שמצאה חן בעיניי. ועם חברה. אני לא יודע, אם הבחורה, שמצאה חן בעיניי, ידעה, שהיא מוצאת חן בעיניי. איך שהיא גיחכה עם החברה שלה, אולי כן, אבל אולי הן גם גיחכו פשוט, כי הן גיחכו. אף פעם לא מצאתי חן בעיני הבחורות. בעיני אלה, שמצאו חן בעיני. בכל אופן, כך התחיל כל הסיפור. [אליהן] הנה הקולה שלכן.

סינדי: וזה מה שאתה עושה?

הבחורה: כל יום?

באדי: לאאא, ככה לפעמים, כשהם שואלים אותי, אם יש לי בדיוק זמן, או כשיש להם אורחים.

סינדי: אין לך סידור עבודה?

באדי: זה כמו חברים… טוב, הם מתייחסים אלי, יעני אנחנו חברים.

הבחורה: מי זה הם?

סינדי: בעלי הבית, לא?

הבחורה: אה, זה לא הבית שלך?

באדי: לאאא, לא.

סינדי: את חושבת, שמישהו ממלצר את האחרים אצלו בבית?

הבחורה: אני יודעת?! את חושבת, שמישהו ממלצר אצל חברים?

באדי: זה לא בדיוק חברים. אני גם לא בדיוק אוכל איתם. קורה, שהם שואלים אותי, אם אני רוצה לשבת איתם, אם אין אורחים, כי אני מוצא חן בעיניהם. אחרת אני אוכל במטבח. זה קצת כמו עבודה.

בחורה: הם משלמים לך?

סינדי: הם נותנים לו את העצמות.

באדי: לא, איזה עצמות!! לא !! אנחנו קצת חברים, אמרתי לכם, אני אפילו לא צריך להתלבש כמלצר, אני ככה, רגיל.

בחורה: וואוו!

סינדי: והם גם נותנים לך לראות טלוויזיה, בלי להלביש אותך כארנבת?

2. אישור שהיה

באדי: אתה לא יכול להישאר כאן.

[פיגי עומד בדלת, הוא מלוכלך ונושא תרמיל.]

פיגי: חשבתי, שאפשר להישאר כאן.

באדי: לא, אי-אפשר. לא, זה לא הולך. מי בכלל אמר לך, שאפשר להישאר כאן?

פיגי: סינדי.

באדי: סינדי?

פיגי: לא ידעתי לאן ללכת. שאלתי אותה, אם אני יכול להישאר אצלה, היא אמרה שלא, כי אמא שלה היתה שם, והיא שלחה אותי אליך. אמא שלך לא כאן, נכון?

באדי: לא, אני… סינדי לא היתה אמורה להגיד לך את זה, זה לא הבית שלה.

פיגי: היא אמרה לי, שזה גם לא הבית שלך.

באדי: לא, זהו. בגלל זה אתה לא יכול להישאר. אם הוא היה שלי, זה לא היה בעיה.

פיגי: אם הוא היה שלך, אמא שלך היתה כאן.

באדי: אני מצטער, אי-אפשר שתישאר כאן, ביקשו ממני לשמור על הבית…

פיגי: כמו כלב?

באדי: זו האחריות שלי.

פיגי: כלב לא היה מגרש את החבר שלו.

באדי: אני לא יכול.

פיגי: סינדי היתה כאן.

באדי: היא רק שתתה משהו.

פיגי: אני גם יכול לשתות כוס מים?

באדי: בטח, אני מביא לך מים, אבל אתה צריך להבין, אתה רוצה להישאר לישון, להישאר ממש, סינדי רק באה לשתות משהו, זה משהו אחר.

פיגי: לי סינדי אמרה, שהיא תבוא יותר מאוחר, היא אמרה, "נתראה שם".

באדי: לי היא לא אמרה כלום.

פיגי: היא כנראה שכחה.

באדי: טוב, עם סינדי זה משהו אחר.

[שתיקה.]

פיגי: כי היא בחורה?

באדי: לא, לא, זה לא זה.

פיגי: אתה לא חבר שלי?

באדי: כן, לא, סליחה, אתה באמת רוצה, שאני אסביר לך את ההבדל?

פיגי: כן, בטח, אני רוצה לדעת, למה לה מותר להישאר כאן ולי אסור.

באדי: אתה מסריח. אתה מלוכלך ומסריח. אני לא אוהב לומר לך את זה, כי אתה חבר שלי וכי אף פעם לא עשית לי כלום. אבל אתה מלוכלך. זה לא פשע, אנחנו חברים, כי, לי זה לא משנה, אם אתה מסריח או לא, אבל יש לי אחריות. אם אתה ישן פה, אתה מלכלך את הספה, והסירחון נשאר בספה. אני צריך להשאיר את הבית, כמו שהוא היה. זה חשוב.

פיגי: זאת אומרת, אם הייתי נקי, הייתי יכול להישאר?

באדי: כן, אם היית נקי, אז כן.

פיגי: אני יכול ללכת לאמבטיה?

באדי: לא, את זה אתה לא יכול.

פיגי: אני רוצה להתרחץ, כדי שאוכל להישאר. אני יכול ללכת לאמבטיה?

באדי: לא, אני לא רוצה, שתיכנס ותשתמש באמבטיה.

פיגי: גם לסינדי לא נתת להשתמש באמבטיה?

באדי: סינדי זה משהו אחר.

[שתיקה.]

פיגי: כי היא בחורה?

3. אמצעי התקשורת ההמוניים שולטים בעולם.

סינדי, הבחורה ופיגי על הספה. הם רואים טלוויזיה. הם רציניים טיכו. באדי ומיינוס עומדים בצד ומדברים.

פיגי: מצחיק.

סינדי: ככה ככה.

פיגי: זה לא מצחיק?

סינדי: לא. זה מתסכל לצחוק על דבר כזה.

פיגי: לא ידעתי, לא ראיתי אף פעם.

סינדי: אוי ואבוי.

[שתיקה.]

פיגי: אתם תמיד רואים את זה?

סינדי: לא. מחמש עד שבע. אחרי זה יש טלטבייז.

הבחורה: אנחנו גם אוהבים לצאת, לקשקש…

פיגי: אני גם אוהב לצאת. [שתיקה.] אוהב לקשקש.

סינדי: תסתום, לא שומעים כלום!

—-

באדי: אני שמח, שבאת.

מיינוס: סינדי אמרה לי, שתבוא הנה, שאלתי אותה, מי עוד כאן, היא אמרה, "חברים שלה", אז אמרתי לה, שמזמן לא שמעתי ממך וכבר שאלתי את עצמי, מה איתך, אז היא אמרה, שאתה אולי גם תהיה, אז ליוויתי אותה, ובאמת אתה כאן.

באדי: היא אמרה לך, שאני גם אהיה כאן אולי?

מיינוס: כן, היא אמרה לי, ואתה באמת כאן. תגיד, מה אתה בעצם עושה כאן?

באדי: מה אני עושה כאן? מה אלה עושים כאן, הייתי רוצה לדעת!

מיינוס: הם רואים טלוויזיה, נראה לי.

באדי: ברור, שהם רואים טלוויזיה.. העניין הוא… יש לי בעיה גדולה.

מיינוס: כן, תיארתי לי, שתרצה לבאס אותי עם משהו.

באדי: כן, מצטער, אבל אני צריך דחוף מישהו שמקשיב לי.

מיינוס: ברור, שאני מקשיב לך, תמיד הקשבתי לך, כשהיתה לך בעיה.

באדי: טוב, תראה, אני מאוהב בחברה של אחותך…

מיינוס: כן, כבר איזה עשר שנים.

באדי: אני לא יודע, אם היא מרגישה אותו דבר בשבילי, ואני לא יודע, אם היא יודעת, מה אני מרגיש כלפיה…

מיינוס: אתה יכול לרמוז לה…

באדי: ברור, רק, אתה מבין, זה מצריך את כל האנרגיה שלי, את כל הכוח שלי, וכרגע, אני חושב, אני לא יכול…

מיינוס: למה?

באדי: יש לי בעיה גדולה.

מיינוס: אותה אחת או אחרת?

באדי: אחרת. תקשיב.

מיינוס: אני מקשיב.

באדי: אני חייב להשגיח על הבית הזה…

סינדי: מיינוס, הטלטבייז!

מיינוס: טוב. אני מצטער. אני באמת מצטער…

באדי: אתה מקשיב לי?

מיינוס: כן, כן, אני מקשיב לך…

באדי: יש לי את האחריות…

מיינוס: סליחה. אני מבקש סליחה, אני לא יכול… הטלטבייז… אני מבין, אני מבין שיש לך בעיה, או שתיים… אני חבר שלך, אני תמיד מקשיב לך… אבל עכשיו אני חייב לראות טלטבייז. נדבר עוד חצי שעה, טוב? בעוד חצי שעה.

באדי: אבל….

מיינוס: מצטער.

[מיינוס מתיישב עם האחרים מול הטלוויזיה.]

באדי: [לבד] … אז, יש לי את הבעיה הזאת, יש לי את האחריות… וכולם… זאת אומרת, החברים שלי… זה מעניין את התחת. זה מעניין את התחת.