Skip to content

הוכחה

סצנה מתוך:

ההוכחה

מאת: דייויד אוברן

קטרין, בת 27

קלייר, אחותה הגדולה

קלייר: (מדברת בטלפון)

נראה לי, שאנחנו צריכים לשים את הצלחות הכחולות ברשימת המתנות… והספה החומה. אמא שלך אמרה שהיא רוצה לקנות לנו רהיט משמעותי… וזה הפריט הכי גדול שיוכל להיכנס לדירה שלנו. אל תדאג, מתוק שלי, אני חוזרת הביתה מחר בערב. בוא קודם נעבור את היום הזה. חכה שנייה. היי. אני לא יודעת. היא לא הרימה את השפופרת כשצלצלתי.

בתקווה שיהיה יותר טוב מאתמול. דבר ראשון אזרוק אותה למקלחת, ואוציא אותה לשמש.

(קטרין נכנסת.)

הרבה יותר טוב.

תודה. (מנתקת.)

את מרגישה יותר טוב?

קטרין:

כן.

קלייר:

את נראית פי מיליון יותר טוב… שתי כוס קפה. (מוזגת קפה וחלב.)

קטרין:

לא, שחור.

קלייר:

קצת חלב. תאכלי בננה.

קטרין:

לא, תודה.

קלייר:

טוב שהבאתי אוכל. אין שום דבר בבית.

קטרין:

התכוונתי לצאת לקניות.

קלייר:

רוצה בייגל?

קטרין:

לא, אני שונאת ארוחת-בוקר. (קלייר רושמת משהו.) את עדיין עושה רשימות?

קלייר:

זה כפייתי.

קטרין:

את מרמה לפעמים ומוחקת משהו שלא עשית עדיין?

קלייר:

למה שארמה את עצמי?

קטרין:

נכון.

קלייר:

השתמשת בקונדישנר שהבאתי לך?

קטרין:

לא, שכחתי.

קלייר:

אני מתה עליו. אני בטוחה שתאהבי אותו. אני רוצה שתנסי אותו.

קטרין:

אנסה אותו בפעם הבאה.

קלייר:

את תאהבי אותו. זה מכיל חוחובה.

קטרין:

מה זה חוחובה?

קלייר:

זה משהו שמוסיפים לבריאות השיער.

קטרין:

שיער זה דבר מת.

קלייר:

מה?

קטרין:

זו רקמה מתה. אי אפשר להוסיף לו בריאות.

קלייר:

לא משנה, העיקר שזה טוב לשיער.

קטרין:

מה זה? חומר כימי?

קלייר:

לא, אורגני.

קטרין:

זה לא יכול להיות גם אורגני וגם כימי.

קלייר:

אני לא יודעת מה זה… לא שמעת על כימיה אורגנית? זה נותן לשיער שלי מראה, ריח ומגע נעים… ובזה מסתכם כל הידע שיש לי על זה. את עשויה לאהוב את זה אם תחליטי להשתמש בזה.

קטרין:

תודה. אנסה את זה.

קלייר:

אם אין לך מה ללבוש להיום, נוכל ללכת לקניות בעיר.

קטרין:

טוב.

קלייר:

זה יהיה כיף… המתנה שלי ליום-ההולדת שלך.

קטרין:

נהדר.

קלייר:

את זקוקה לעוד משהו?

קטרין:

לא, אני בסדר.

קלייר:

את לא זקוקה לשום דבר נוסף כל עוד אני כאן? חשבתי להזמין לכאן הערב

כמה אנשים. אם את מרגישה בסדר.

קטרין:

היום אחר-הצהריים.

קלייר:

חייבים לעשות משהו. אנשים מצפים לזה. ורק ככה אוכל לראות את החברים הוותיקים שלי בשיקגו. יהיה נחמד. אני חושבת שאבא היה רוצה

שנבלה יפה. זו הלוויה, אבל אנחנו לא חייבות לשמור על אווירה קודרת לחלוטין. מיטש מוסר לך ד"'ש. אנחנו מתחתנים.

קטרין:

ברצינות!

קלייר:

כן, הרגע החלטנו.

קטרין:

מתי?

קלייר:

בינואר.

יש לו עבודה נהדרת, ואני קיבלתי עכשיו העלאה בדרגה. תבואי?

קטרין:

כן, בטח. בינואר? אני לא צריכה לבדוק בשום לוח-זמנים.

קלייר:

את יודעת מה את רוצה לעשות עכשיו?

קטרין:

לא.

קלייר:

את רוצה להישאר בשיקגו?

קטרין:

לא יודעת.

קלייר:

את רוצה לחזור ללימודים?

קטרין:

לא חשבתי על זה.

קלייר:

יש לך הרבה על מה לחשוב. איך את מרגישה?

קטרין:

פיזית? מצוין. רק השיער שלי נראה לא בריא. הלוואי ויכולתי לעשות משהו בנידון. מה מטרת כל השאלות האלה, קלייר?

קלייר:

קייטי, המשטרה באה הביתה כשהיית במקלחת. הם רצו לדעת אם הכול היה בסדר פה הבוקר.

קטרין:

נחמד מצדם.

קלייר:

הם אמרו שהם באו בתגובה לקריאה אתמול בלילה ולכן הם באו לבית.

צלצלת למשטרה אתמול בלילה?

קטרין:

כן.

קלייר:

למה?

קטרין:

כי חשבתי שפורץ נכנס הביתה.

קלייר:

וזה לא קרה?

קטרין:

לא. שיניתי את דעתי.

קלייר:

השוטרים אמרו לי שנראית מבולבלת וקיללת אותם.

קטרין:

הם היו ממש אידיוטים, קלייר.

קלייר:

הם דווקא נראו נחמדים.

קטרין:

הם לא רצו ללכת. הם רצו שאמלא דו"ח.

קלייר:

קיללת אותם?

קטרין:

שוטר אחד ירק עליי בזמן שדיבר. זה היה מגעיל.

קלייר:

השתמשת במילה "בנזונה"?

קטרין:

אני ל א זוכרת.

קלייר:

האם אמרת לאחד השוטרים שיילך… לעשות סקס עם האמא של השוטר השני?

קטרין:

לא.

קלייר:

זה מה שהם אמרו.

קטרין:

לא בניסוח הזה.

קלייר:

היכית אחד מהם?

קטרין:

הם ניסו להיכנס הביתה.

לא, אולי דחפתי אותו קצת.

קלייר:

הם אמרו שנראית מוטרדת.

קטרין:

הם ניסו להיכנס הביתה לעשות חיפוש.

קלייר:

ברור, הרי את התקשרת אליהם.

קטרין:

כן, אבל לא ממש רציתי שייכנסו.

קלייר:

אז למה צלצלת אליהם?

קטרין:

כי ניסיתי לסלק מישהו מהבית.

קלייר:

את מי?

קטרין:

אחד התלמידים של אבא.

קלייר:

אבא לא לימד כבר שנים.

קטרין:

לא, הוא היה תלמיד של אבא. עכשיו הוא… הוא מתמטיקאי.

קלייר:

מה הוא עשה שם?

קטרין:

הוא בא כדי לעבור על הרשימות של אבא.

קלייר:

באמצע הלילה?

קטרין:

אתמול בלילה חיכיתי שיסיים וחשבתי שאולי הוא גונב אותן.

קלייר:

והוא באמת גנב?

קטרין:

כן. בגלל זה התקשרתי למשטרה.

קלייר:

מה שמו?

קטרין:

הל. הרולד דובס.

קלייר:

השוטרים אמרו שהיית לבד בבית.

קטרין:

כי הוא יצא לפני שהם הגיעו.

קלייר:

עם המחברות?

קטרין:

קלייר, אל תהיי טיפשה. יש יותר ממאה מחברות. הוא גנב רק אחת

כדי שיוכל להחזיר לי אותה. אז נתתי לו ללכת כדי שיילך לנגן עם הלהקה שלו. הוא היה כבר באיחור. הוא רצה שאלך איתו. ואני אמרתי "כן, בטח"…

קלייר:

הרולד דובס הוא החבר שלך?

קטרין:

לא.

קלייר:

את שוכבת איתו?

קטרין:

לא, הוא מכור למתמטיקה.

קלייר:

והוא חבר בלהקת רוק?

קטרין:

לא, בתזמורת מארשים. הוא מנגן בטרומבון. כן, להקת רוק.

קלייר:

מה שם הלהקה?

קטרין:

מנין לי לדעת?

קלייר:

הרולד דובס לא אמר לך מה שם הלהקה שלו?

קטרין:

לא.

קלייר:

האם הרולד דובס…

קטרין:

תפסיקי להגיד הרולד דובס.

קלייר:

האם האדם הזה…

קטרין:

הרולד דובס קיים!

קלייר:

אני בטוחה שהוא קיים.

קטרין:

הוא מתמטיקאי באוניברסיטת שיקגו. צלצלי למחלקה המזוינת למתמטיקה.

קלייר:

בסדר, אל תתרגזי, אני רק מנסה להבין. אם גילית שסטודנט מוזר מנסה לגנוב את המחברות של אבא, אני מבינה. או אם חגגת ושתית עם החבר שלך, אני יכולה להבין, אבל שני הסיפורים לא הולכים יחד.

קטרין:

זה בגלל שאת המצאת את סיפור החבר. הייתי שם לבד.

קלייר:

אז הרולד דובס לא היה שם.

קטרין:

לא, הוא… כן, הוא היה שם, אבל לא חגגנו!

קלייר:

לא שתית אתו?

קטרין:
לא!

קלייר:

אז עם מי שתית שמפניה?

קטרין:

אף אחד.

קלייר:

את בטוחה?

קטרין:

כן.

קלייר:

מיטש נעשה טבח מעולה. זה הפך אצלו לתחביב. הוא קונה כל מיני אביזרים. מועך שום, תרסיס שמן זית. בכל ערב יש משהו חדש. לפני כמה ימים הוא עשה צ'ילי צמחוני.

קטרין:

על מה את מדברת?

קלייר:

בואי לגור קצת אצלנו.

קטרין:

טוב לי פה.

קלייר:

שיקגו זאת עיר מתה. ניו-יורק הרבה יותר כיפית.

קטרין:

הראש שלי לא חושב עכשיו על כיף.

קלייר:

את נראית כל-כך עייפה.

קטרין:

אני עייפה.

קלייר:

אני חושבת שכדאי לך לקחת פסק זמן.

קטרין:

"פסק זמן"?

קלייר:

עברה עלייך תקופה קשה מאוד.

קטרין:

אני בסדר גמור.

קלייר:

אני חושבת שאת מעורערת ותשושה.

קטרין:

הייתי בסדר עד שאת הגעת הנה.

קלייר:

קטרין.

קטרין:

באמת שאני לא זקוקה לזה, קלייר. אני בסדר. הייתי ממש בסדר…

עד שאת הגעת עם כל השאלות האלה… "את בסדר?" בקול כזה שמנסה להרגיע…

"אוי, השוטרים המסכנים…" אני חושבת שהשוטרים יכולים לדאוג לעצמם… ובייגלים, בננות וחוחובה! "בואי לניו-יורק", וצ'ילי צמחוני. זה עולה לי על העצבים, אז תרדי ממני!

על המחזה:

http://www.complete-review.com/reviews/usplays/auburnd1.htm

proof

על הסרט:

http://www.fisheye.co.il/story_3116

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: