החיים הם חד-פעמיים

                                                        לודש, 9 באוגוסט 2002

לכל המפקדים של הארגונים הפלסטינים הצבאיים וקבוצות הפרטיזנים, לכל הפרטיזנים הפלסטינים:

שמי הוא מארק אדלמן, אני מפקד לשעבר של הארגון היהודי הלוחם בפולין, אחד המפקדים של מרד גטו וורשה. בשנת 1943 נלחמנו למען הישרדות הקהילה היהודית בוורשה. נלחמנו למען חיים, לא למען טריטוריה, לא למען זהות לאומית. נלחמנו בהחלטיות חסרת תקווה, אבל נשקנו לעולם לא כוון נגד אוכלוסיה אזרחית חסרת מגן, לעולם לא רצחנו נשים וילדים. בעולם חסר עקרונות וערכים, ולמרות איום המוות התמידי, נשארנו נאמנים לערכים אלו ולעקרונות מוסריים אלה.

היינו מבודדים במאבקנו, ולמרות זאת הצבא החזק שמולנו לא הצליח לשבור אותנו, נערים ונערות החמושים בקושי.

מאבקינו נמשך כמה שבועות, אחר-כך המשכנו במחתרת ובמרד וורשה של 1944.

על אף שבשום מקום בעולם כוח של פרטיזנים לא יכול להביא לניצחון צבאי, הוא גם לא יכול להיות מנוצח על-ידי צבא חמוש, ולכן גם המלחמה שלכם לא תביא לפתרון. דם יישפך לחינם, והרבה חיים יאבדו בשני הצדדים.

מעולם לא היינו אדישים לחיי אדם. מעולם לא שלחנו את חיילינו למוות בטוח. החיים הם חד-פעמיים. לאף אחד אין זכות לקחת אותם ללא שיקול דעת עמוק. הגיע הזמן שכולם יבינו את זה.

הביטו סביבכם, הביטו על אירלנד. אחרי 50 שנה של מלחמה עקובה מדם, הגיע השלום. אויבים בנפש התיישבו לשולחן הדיונים. הביטו על פולין: ללא ירייה אחת נוצחה המדינה הקומוניסטית הפושעת. גם אתם וגם מדינת ישראל צריכים לעשות שינוי רדיקלי בגישה שלכם. עליכם לרצות שלום כדי להציל את החיים של מאות ואולי אלפי אנשים, וכדי ליצור עתיד טוב יותר לאהובים שלכם, לילדים שלכם. אני יודע מניסיון אישי, שההתפתחות הנוכחית תלויה כעת בכם, המפקדים הצבאיים. ההשפעה של שחקנים פוליטיים או אזרחיים היא קטנה בהרבה. חלקכם למדתם באוניברסיטה בעירי לודש, חלקכם מכירים אותי. אתם חכמים ונבונים מספיק כדי להבין, שללא שלום אין עתיד לפלסטין, וששלום יכול להיות מושג רק על-ידי ויתור של שני הצדדים על כמה מהתביעות.

 

 

 

מארק אדלמן מת אתמול, ב-2 באוקטובר 2009, והוא בן 90. הוא היה רופא בעיר לודש, נשאר אנטיציוני כל חייו וקומוניסט אנטי-סטליניסט ונאבק בתוך "סולידרנוש" למען סוציליזם אנושי .

//

//