טוריני: צייד עכברושים

מערכה אחת, גבר אחד, אישה אחת. שנת 1971. נכתב במקור בניב ווינאי, אחר-כך הועבר לגרמנית תקנית.

מקום: מזבלה של עיר גדולה. מכונאי צעיר וחברתו, מכונים במחזה כ"הוא" ו"היא", רוצים להגיע דווקא במקום הזה לאינטימיות טוטאלית.

המוטיבציה הראשונית להגיע למזבלה: לעשות אהבה בשקט, בלי שאף אחד יפריע. אבל מפעם לפעם הוא יורה בעכברושים – זה משחרר לו לחצים. הוא מכוניא רכב צעיר, מדמה את היריות האלה לריקון פח הזבל, כי הוא מרגיש כמו פח, שדוחסים לתוכו זבל, מאז שהוא קטן. היא מלאה באביזרי קוסמטיקה. שניהם באים מהשוליים של החברה. שניהם רוצים להשתחרר מהזבל: מתוכן התיק שלהם, מהשיניים התותבות והשערות, לבסוף מבגדיהם. בשבילו זה כמו לפרק מכונית ולהגיע לדבר האמיתי. האמון ביניהם גדל, והאומץ להודות באי-המשולמות. הם רוצים להגיע לאמת. הם רוצים להשתחרר מלחצי העולם הקפיטליסטי של צריכה וזבל. בשיא האינטימיות שלהם יורים בהם שני ציידי עכברושים. באותו רגע נשברת גם ההפרדה בין במה לקהל. הציידים יורים גם בקהל, שגם בו הם רואים עדר עכברושים. טוריני כתב את המחזה בגיל 20 בשנת 1967 והצליח להעלותו בשנת 1971. הוא נלחם במחזה זה נגד ההגדרות המקובלות של יופי וכיעור. האיפור וכל הקוסמטיקה לא הופכים אותה ליפה, רק כששני הגיבורים משתחררים מסממני הציוויליזציה, הם נהים יפים. יש במחזה הרבה רגעים קומיים, אך השאיפה לחופש ולשחרור תוביל למוות.