Skip to content

הגיע הזמן

 

הגיע הזמן.

אבל אף אחד לא שם לב.

חוץ מזקן אחד שצעק מיד: "הגיע הזמן!" וכולם הביטו סביבותיהם ושאלו בתמיהה: "איפה?" מרוב תדהמה, שרק הוא לבד רואה, שהזמן הגיע, הוא השתתק ולא פצה פיו.

רק ילד אחד ניגש אליו ושאל: "זה זמן הווה או זמן עתיד?"

והזקן ענה: "זה זמן שאול."

 

הזמן עשה את שלו.

שוב אף אחד לא שם לב. הזקן עיווה את פניו, ממש סתם את אפו מרוב גועל, וכמובן כולם חשבו, שעכשיו הוא השתגע לגמרי.

והזקן חשב לעצמו: והם עוד חושבים, שהזמן מרפא את הפצעים.

אחר כך עבר הזמן. כלומר, הוא חלף לו, על פני כולם, ועדיין לא חשו בו.

הזקן כבר היה מיואש, והוא רק צפה בשקט בדבר הנורא שקרה עכשיו:

הזמן הלך ואזל.

זה היה מחריד! אבל כיוון שאף אחד חוץ ממנו לא ראה את זה, הוא סבל בשקט.

"הם עושים את עצמם לא רואים, אבל בסופו של דבר הם יאלצו לפנות את הזמן", הוא חשב.

 

 

אורי שני, 3.3.2011

One Comment

Trackbacks & Pingbacks

  1. הגיע הזמן « abumidian

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: