Skip to content

קיבוץ נדבות

הרעיון היה של נדב. לקח זמן עד שחברים נוספים התלהבו מקיבוץ נדבות, לא בגלל השם, שנשמע כאילו נדב המציא אותו בשביל להנציח את עצמו. אלא כי הם עדיין קיוו, איכשהו, שיצליחו להרים את הראש מעל המים, גם כשהמערבולת כבר סחפה אותם עמוק למצולות. אבל עם הזמן הצטרפו יותר ויותר חברים, וגם חברים של חברים. תחילה הם פשוט יצאו לרחוב, פשטו יד, הניחו כובע, או קופסא. עם הזמן הם השתכללו, השתמשו באיפור, התאמנו על הבעות פנים, למדו טקסטים. עכשיו כבר נאלצו חברים חדשים לעבור קורס בקיבוץ נדבות, עד שהורשו לצאת לרחוב.

כל זה היה קל ופשוט. מה שהיה מורכב יותר, היו חיי הקיבוץ. הם למדו מקיבוצים עירוניים אחרים, אבל התמודדותם היתה מיוחדת. קיבוץ נדבות היה למן ההתחלה קיבוץ אידיאולוגי, עם קו ברור מאוד: אנחנו בקיבוץ נדבות עוסקים אך ורק בקיבוץ נדבות. מי שנתפס מנגן, או חלילה מנסה למכור תמונה, הועמד למשפט חברים. העונש על עבירה חוזרת היה גירוש החבר מהקיבוץ. גם מי ששכח את עצמו והתחיל לזמזם לעצמו באמצע המשמרת, הפסיק מיד, כי אולי אחד העוברים והשבים ייספר לחברים האחרים.

יום אחד הצטרפה לקיבוץ נדין, חברה צעירה, שחומת עור, נאה בהחלט. קובי היה מוטרד וניגש לנדב:

–          אתה לא חושב ש גורמי משיכה וויזואליים של נדין בולטים מדי?

–          לא הבנתי.

–          כשנדין מקבצת נדבות, זה עדיין בגדר מה שאנחנו דוגלים בו?

–          למה לא?

–          זה לא נחשב בעיניך ל"מכירה"? אני מתכוון – אתה יודע, הזנות היא מחוץ לתחום,

–          די, תפסיק, אתה מגזים!

–          לא בגלל איזה פוריטאניזם, או חוקים מונוגאמיים כלשהם, אלא כי האידיאולוגיה שלנו גורסת חד-משמעית: אנחנו בקיבוץ נדבות חיים מקיבוץ נדבות, מהרחמים של האחרים.

–          לא צריך להפוך אותה ישר לזונה בגלל זה!

–          אבל אתה בטוח, שאנשים נותנים לה נדבה מתוך רחמים, ולא בגלל איזו משיכה?

–          אתה כנראה דלוק עליה, קובי, בגלל זה אתה חושב על זה. ואתה שוביניסט קטן, שרוצה, שתשב ותחכה לך שתחזור הביתה!

–          נו באמת, נדב! זה לא יפה, הדיבורים האלה!

–          הדיבורים ש-ל-ך לא יפים! היא עברה את הקורס, היא קיבלה הצטיינות במימיקה והגייה משובשת –

–          ואתה באמת חושב, שזו הסיבה שהיא מביאה הביתה בסוף המשמרת יותר מכל אחד אחר?

–          קובי! השיחה הזו הסתיימה עכשיו.

כעבור יותר משלוש שלום נאסף מספיק כסף בקיבוץ נדבות בשביל לעבור לשלב הבא: חרם המיסים. התוכנית הזאת הוכנה היטב, ולאורך זמן, כי לא מדובר היה במס הכנסה, שחברי הקיבוץ ממילא לא שילמו, אלא בכל המיסים הישירים והעקיפים האחרים, ובעיקר בהפצת הרעיון בחברה. היה צריך כסף, בשביל לממן הוצאות משפט, והיה צריך הכנה נפשית ואידאולוגית בשביל להכין את החברים לישיבה ארוכה בכלא. אות הפתיחה היה הרעיון של נערי האוצר – זוכרים? – להטיל מיסים על האוויר: כל אדם יישלם מס לפי משקלו על האוויר שהוא נושם. הזעם באוכלוסייה היה גדול, וחברי קיבוץ הנדבות ניצלו את המומנטום לפתיחת מסע ההסברה שלהם. זו היתה תקופת המבחן של קיבוץ נדבות. חברי הקיבוץ חושלו שמשמרות קשות, לאורך השנים, בקיבוץ נדבות ברחוב, תחת גשמי זעף ויריקות בוז, ושום דבר כבר לא שבר אותם. חרם המיסים הלך והתפשט. בשב"כ הקימו יחידה מיוחדת בשביל למגר את התופעה, חלק ממנהיגי הקיבוץ, נדב, קובי, נדין ואחרים, ישבו בכלא ועברו חקירות והשפלות קשות. התמיכה בציבור היתה גדולה מאוד.

שר האוצר התחיל להילחץ. בהוראתו הוחלף ראש השב"כ, אך גם הראש החדש לא הצליח להשתלט על הרחוב, שהתמלא באזרחים, שפעם היו הולכים לעבוד, עתה עסקו בקיבוץ נדבות, באופן הפגנתי.

לבסוף, המאבק הוכרע, והשאר היסטוריה….

אורי שני, 19 במאי 2013

 kaptzan-433x287אחד מחולצי קיבוץ הנדבות…

Doc5_image002

//

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: