החלום האמריקאי

מאת: אדוורד אולבי תרגום: אורי שני

…

סבתא: נו, מתוקונת, מה נשמע?

גברת בארקר: קצת יותר טוב.

סבתא: יופי.

גברת בארקר: אבל… אני… אני מרגישה אבודה כל-כך… אני לא יודעת למה אני כאן… ובנוסף הם גם אומרים, שהייתי כאן כבר לפני כן, גם זה עוד.

סבתא: אבל זה נכון. זאת אומרת, את לא היית כאן בדירה הזאת… אנחנו עברנו דירה הרבה פעמים, מדירה לדירה… ירדנו ועלינו על הסולם החברתי … כמו העכברים, אם את אוהבת השוואות.

גברת בארקר: אני לא אוהבת כל-כך –

סבתא: אז תשכחי מזה.

גברת בארקר: (מיד) סבתא, בך אני נותנת אמון

סבתא: לא הייתי בטוחה כל-כך במקומך. פה שולטת הססמה: כל אחד הכי קרוב לעצמו.

גברת בארקר: באמת? בכל זאת… אני יודעת, שאני יכולה לסמוך עליך. אנא, אמרי לי, למה התקשרתם אלינו וביקשתם אותנו לבוא, אני מתחננת!

סבתא: אלוהים אדירים! זה טוב! עבר הרבה זמן מאז שמישהו התחנן בפניי. בבקשה שוב. תתחנני עוד פעם קצת.

גברת בארקר: היית צריכה לנחש את זה. את באמת האמא של הבת שלך!

סבתא: או, אני לא רוצה להתעלל בך. אם את לא רוצה להתחנן, אז לפחות תבקשי, תשתדלי, תפצרי.. מה שבא לך.

גברת בארקר: את אישה זקנה ונוראית!

סבתא: יום אחד תביני אותי. בבקשה!

גברת בארקר: אוי, אלוהים… נו טוב… אני מתחננת… אני מבקשת… אני.. אני מפצירה בך, אני כורעת ברך!

סבתא: כורעת ברך! זו המילה היפה ביותר ששמעתי מזה שנים רבות. את אישה טובה, מתוקה. את.. את כורעת ברך. אני לא עומדת בזה.

גברת בארקר: אז תאמרי לי סוף סוף, למה אנחנו פה!

סבתא: כן, אני אנסה לתת לך רמז. יותר מזה אני לא יכולה, אני אישה זקנה מבולבלת. שימי לב היטב: היה היה, לפני לא הרבה שנים, אבל מספיק שנים… בכל זאת עברו איזה עשרים שנה… אז היה פעם איש, שדומה מאוד לאבא, ואישה, שדומה מאוד לאמא, ושניהם היו נשואים, בדיוק כמו שאבא ואמא נשואים. ושניהם גרו בדירה, שדומה מאוד לדירה הזו פה. ובדירה הזו גרה איתם אישה זקנה, שדומה לעבדך הנאמן מאוד מאוד, רק צעירה יותר, כי בכל זאת עברו כמה שנים. כולם היו יותר צעירים, למעשה.

גברת בארקר: כמה מרגש!

סבתא: באותו הזמן גם הייתה קיימת גברת נחמדה, שדומה לך מאוד, רק יותר צעירה כמובן, שעשתה הרבה דברים טובים בכל מני תחומים. למשל היא עשתה משהו טוב בזה שהיא התנדבה באירגון, שדומה מאוד למכון תיווך לאימוץ בשם "sunshine", שנמצא ממש פה בסביבה, ושמנוהל על-ידי רווקה זקנה חירשת איומה, שדומה מאוד לרווקה בשם sunshine מהמכון תיווך לאימוץ שפה בסביבה.

גברת בארקר: כמה מרתק!

סבתא: בכל אופן: יום אחד הלכו האיש, שדומה מאוד לאבא, והאישה, שדומה מאוד לאמא, לפגוש את את הגברת הנחמדה, שעשתה כל-כך הרבה דברים טובים ושדומה לך מאוד… והם היו מאוד עצובים, אך גם מלאי תקווה… והם בכו וצחקו וקצצו מרוב מבוכה את הציפורניים ושטחו בפני הגברת הנחמדה את הפרטים הכי אינטימיים שלהם.

גברת בארקר: כמה מעניין! מה הם בדיוק סיפרו?

סבתא: אה, זה היה נוגע ללב. האישה, שדומה מאוד לאמא, קבלה על כך, שהיא ובעלה, שדומה מאוד לאבא, מחכים לשווא להתברך, והם כל-כך חיכו לאיזה דק נולד…

גברת בארקר: לאיזה מה?

סבתא: לאיזה דק נולד –

גברת בארקר: אה. את מתכוונת ל"רך נולד", תינוק!

סבתא: טוב, נו, אולי! מה זה משנה: רך, דק… בכל אופן אמרה האישה שדומה כל-כך לאמא, שהיא כל-כך מייחלת לתינוק, אבל האיש שדומה מאוד לאבא, לא יכול לעזור לה בזה. והאיש שדומה מאוד לאבא, אמר: נכון, הם תמיד רצו תינוק, אבל האישה, שדומה מאוד לאמא, לא יכולה להביא ילדים, ולכן הם החליטו עכשיו לקנות לעצמם משהו דומה לזה.

גברת בארקר: מדהים!

סבתא: נכון? והגברת הנחמדה, שדומה לך מאוד, אמרה משהו כמו: "אוי זה נורא! אבל תרגעו, יש לנו בדיוק משהו דומה בשבילכם." מה אני אגיד לך, האישה, שדומה מאוד לאמא, והאיש שדומה מאוד לאבא, צחקו ובכו וכססו ציפורניים מרוב התרגשות ושטחו בפני הגברת שדומה לך מאוד עוד הרבה דברים אינטימיים בכלל לא חשובים ומאוד אישיים. והגברת שדומה לך מאוד ושהיתה לה משהו כמו נטיה לפורנוגרפיה, בלעה הכל בשקיקה ושקעה למצב שדמה מאוד לסערת נפש. 'אי!' היא קראה ו-'אוי!', אבל זה בעצם לא שייך לעניין…

גברת בארקר: נכון, אני גם חושבת כך. אבל בכל זאת: זה מדהים!

סבתא: בכל אופן, השניים קנו את הדק הנולד שלהם, או משהו דומה, ולקחו אותו איתם. אבל הכל קרה אחרת ממה שהם ציפו.

גברת בארקר: התגלו קשיים?

סבתא: בדיוק. (מביטה לעבר הפתח) אני צריכה להזדרז. אני חושבת, שאני הולכת מכאן בקרוב.

גברת בארקר: אה באמת?

סבתא: אכן.

גברת בארקר: אנשים זקנים לא הולכים לשום מקום. או שלוקחים אותם למקום מסויים, או ששלוחים אותם לשם.

סבתא: עם האדם הזקן המדובר כאן זה אחרת. טוב, כמו שאמרתי, זה קרה אחרת ממה שציפו.

גברת בארקר: אה, כן, כן, הלאה!

סבתא: טוב, אז…: קודם כל התברר, שהדק הנולד לא דומה לאף אחד מהוריו. זה כבר היה מספיק נורא, אבל הכל קרה עוד יותר גרוע: לילה אחד זה צעק כל-כך, שהלב שלו נשבר לרסיסים.

גברת בארקר: הלב שלו נשבר לרסיסים?

סבתא: זו היתה רק ההתחלה. אחרי זה התברר, שזה לוטש לעיניים לאבא.

גברת בארקר: לאבא! או! כל אישה עם קצת כבוד עצמי היתה מוציאה לו את העיניים בציפורניים שלה!

סבתא: זה בדיוק מה שהיא עשתה. בתגובה הוא נהיה שחצן.

גברת בארקר: אויש! כמה מגעיל!

סבתא: כן, גם הם הרגישו כך. אבל אז זה התחיל להתעניין במה-שמו שלו.

גברת בארקר: במה-שמו…?! אני מקווה, שהם כרתו לו את הידיים!

סבתא: את זה הם עשו אחרי זה. קודם הם כרתו לו את המה-שמו.

גברת בארקר: זה רעיון הרבה יותר טוב!

סבתא: גם הם חשבו כך. אבל אחרי שהם כרתו לו את המה-שמו, זה עדיין דחף את הידיים שלו מתחת לשמיכה וחיפש את המה-שמו. אז הם נאלצו בכל זאת לכרות לו את הידיים.

גברת בארקר: אה, בטח!

סבתא: אבל הדק הנולד היה נורא פגיע, ונוטר טינה. תארי לעצמך, יום אחד הוא קילל את אמא שלו במלים הכי גסות.

גברת בארקר: טוב, אני מקווה, שהם חתכו לו את הלשון!

סבתא: בטח. ואז, כשזה גדל, התבררו עוד כל מני דברים איומים ונוראים. למשל: לא היה לו ראש על הכתפיים, להוא היה קשה עורף, לא היה לו חוט שדרה, מכל דבר היה מקבל פיק ברכיים, היו לו שתי רגליים שמאליות… דברים נוראים.

גברת בארקר: איום ונורא!

סבתא: אז את יכולה לדמיין לעצמך, כמה הם היו מיואשים.

גברת בארקר: בטח! ועוד איך אני יכולה לדמיין לעצמי! ומה הם עשו אז?

סבתא: מה הם עשו אז? כדי להגדיש את הסאה, זה הלך ומת. נו, את יכולה לדמיין לעצמך, מה התחולל בנפשם: כל המאמץ, וכל הכסף הרב והכל לשווא… לכן הם צלצלו לגברת, שמכרה להם את הדק הנולד הזה, והזמינו אותה לדירה שלהם. הם רצו את הכסף שלהם חזרה, הם רצו פיצוי ושיפוי, זה מה שהם רצו.

גברת בארקר: לא יאמן!

…..

סבתא: ככה זה, כשבאים לאנשים לעשות להם טובה, רק כי הם צלצלו בטלפון.

גברת בארקר: את כנראה צודקת. סבתא, היה תענוג לשוחח איתך.

סבתא: התענוג היה כולו שלי. דרך אגב: אנא אל תגלי לאמא ואבא, שרמזתי לך.

גברת בארקר: אה, הרמז! כמובן! כמעט שכחתי, ראית מה זה? לא, לא, אף מילה. שפתיי חתומות.

סבתא: אני לא יודעת, אם זה עזר לך במשהו…

גברת בארקר: אני עוד לא יודעת. קודם אני צריכה… איך לומר… אויש, זה עומד לי על קצה הלשון… אני צריכה לחשבן קודם… זהו, לחשבן, זאת המילה… אני צריכה לקשר בין הדברים.. רק אז אני להסיק מסקנות… מה שאני בעצם צריכה לעשות, זה: לבדוק, איפה נא בכלל קשר. אני מתכוונת, טוב, אני עוזרת בהתנדבות בסוכנות תיווך לאימוץ… אבל הסכנות הזו לא דומה לסוכנות "SUNSHINE" … היא בעצמה הסוכנות "SUNSHINE " … ולמרות שאני זוכרת, שאבא ואמא פנו אלי לפני …אה, בערך עשרים שנה.. כדי.. לקנות כזה דק נולד, זאת אומרת, רך נולד, שיהיה דומה לאבא ואמא. את מבינה אותי? זאת בעיה קשה… אני צריכה קודם לחשוב על זה בכובד ראש… לשקול את זה… בכל מקרה זה היה ממש יפה מצידך, שניסית ככה לכוון אותי. אני עוד אראה אותך אחר-כך? או שכבר לא תהי כאן, אחרי שאלך רגע למטבח לשתות כוס מים?

סבתא: לא, לא.. כל-כך מהר אני לא נעלמת. אני כבר לא כל-כך זריזה כמו פעם.

גברת בארקר: טוב, אז במקרה כזה אני לא אומרת לך שלום…

סבתא: לא. אין צורך.

(גברת בארקר יוצאת.)

…