אפימתאוס

אפימתאוס נכנס לבמה עם גלידה עטופה בידו. הוא חלש, פצוע וחבול, נעמד בקצה הקדמי של הבמה, קורע את העטיפה, וברגע הליקוק הראשון הוא מבחין בנוכחות הקהל.

מה אתם נועצים עיניים? זה שלי. מגיע לי, אחרי כל מה שעברתי. באמת. מה זה המבטים האלה? אני יודע, שלא נהגתי בחוכמה, זה מה שאחי אומר עלי תמיד: "לא נהגת בחוכמה". אבל אני קיבלתי את העונש שלי, ועכשיו מגיע לי גלידה.

טוב בסדר, במקרה הזה לא רק אני קיבלתי את העונש שלי. (צוחק) בדרך כלל אני עושה שטויות כאלה, שרק אני נדפק מהם. פעם כל-כך מיהרתי לשירותים, ששלפתי את הזה שלי עוד בדרך, וכשפתחתי את הדלת, ישב שם מישהו אחר, והשתנתי לו בפרצוף. (צוחק צחוק גדול. משתתק.) לא, זה לא דוגמא טובה. פעם הייתי כל-כך עייף, שנשכבתי על קן נמלים. (נרעד, כשהוא נזכר) בררר. הנה, זה דוגמא טובה. זה דוגמא טובה. או פעם התיישבתי באוטו, שהיה לו דוושה כל-כך רכה, רכה כמו חמאה, רק אתה לוחץ ו-בווווום – אתה טס. דווקא היה כיף. לא, לא קרה כלום. לא, זה שוב לא דוגמא טובה. או פעם הייתי בראיון עבודה, והיה לו שמה במשרד, לבוס, מלא דברים קטנים כאלה מחרסינה, ורציתי להראות לו, כמה אני מחבב אותו ואת התחביבים שלו, אבל בסוף כמעט כולם נשברו. (חושב) זו דוגמא חצי טובה, בכל זאת, כי לא קיבלתי את העבודה.

טוב, לא חשוב. הפעם בכל אופן עשיתי כנראה שטות ממש גדולה. פשוט לא יכולתי להתאפק. פנדורה היא כל-כך יפה, בחיים לא ראיתם דבר כל-כך יפה. הכל מושלם אצלה, היא כזאת עגולה ונפלאה ו- פשוט יוצאות לך העיניים.

זה, ואז הייתה שמה התיבה הזאת. לא יודע, למה הייתי צריך לפתוח אותה. פשוט לא יכולתי להתאפק. ועכשיו אומרים לי, שאני הבאתי את כל הסבל והצער לעולם. רואים, לא? אבל נראה לי, דווקא, שאתם די נהנים.

אז בגלל זה מגיע לי הגלידה הזא-   היי, איפה הלכה הגלידה??!!! (כל הגלידה נמסה לחלוטין.)

//