נוהל חניבעל

 

יוסף בן מתיתיהו, המפקד הרם,

פיקדת על הקרב בשנת שישים ושבע.

מטה גזרת צפון היה בעיר יודפת.

הקרב היה אבוד, החלטת ברגע,

 

ברגע מסויים החלטת דבר, ש-

שינה את החיים לא רק שלך אלא

שינה את הקיום של כל מי שנמצא

כיום במצדה, המצודה ששמה

 

הארץ הקדושה, או ארץ ישראל

או פלסטין או איך – מה זה כבר משנה?

החלטת דבר נכון אומנם בהחלט,

והנה שוב כולם כלואים במחנה.

 

ראשית החלטתם למות שלא ליפול

בידי הרומאים, וכך נפלו כולם

ורק אתה לבד נשארת בחיים,

אחרון הלוחמים צופה בגורלם.

 

ואז כשבא תורך, החלטת להיכנע

ולא להיות חלל, לעבוד את האדון.

קדושת חיים היתה מעל הכל, וכך

בגדת בעמך ונהייתה היסטוריון

 

הארץ הקדושה, או ארץ ישראל

או פלסטין או איך – מה זה כבר משנה?

החלטת דבר נכון אומנם בהחלט,

והנה שוב כולם כלואים במחנה.

 

יוספוס פלביוס היה שמך עכשיו

שירתת את רומא, כתבת על מצדה,

על המבצר הזה, האחרון שלך,

לא, שלהם, ועל ההתמדה,

 

על הגבורה, האומץ, ועל ההחלטה,

שכה דומה למה שביודפת קרה,

ובזכותך נמסר נאום המפקד

שבו ההצהרה: אין לנו עוד ברירה!

 

צריך להתאבד! ליפול בידי אויב

כלל לא בא בחשבון! חירות מעל הכל!

אתה כתבת זאת, יוספוס פלביוס,

ואתה בעצמך – אתה פרקת עול.

 

אנא תסביר זאת, איך? איני מבין כיצד

פיארת את מותם, ובחרת בחיים?

כבר לא היית שם במערה הזאת,

הארץ נכנעה, שלטו הרומאים

 

הארץ הקדושה, או ארץ ישראל

או פלסטין או איך – מה זה כבר משנה?

החלטת דבר נכון אומנם בהחלט,

והנה שוב כולם כלואים במחנה.

 

עברו אלפיים שנות גלות ורדיפה,

שנאה והשפלה ומוות נוראי,

וקמה התנועה "הציונית", זו שמה,

צברה כוח כלכלי, פוליטי וצבאי

 

ושמה במרכז את מיתוס מצדה

וכאשר הנאצים השמידו את העם,

החליטו שם בגטו המפקדים בבונקר

שמצדה היא סמל גם שם, גם בשבילם.

 

הארץ הקדושה, או ארץ ישראל

או פלסטין או איך – מה זה כבר משנה?

החלטת דבר נכון אומנם בהחלט,

והנה שוב כולם כלואים במחנה.

 

וכאן הוקם צבא, המסר מחלחל

"שנית מצדה לא תיפול!" ו"מלחמת אין ברירה"

מבצר הפכה להיות הארץ הקטנה,

עם קצת אומנויות גם, משחק וגם שירה.

 

ובצבא החליטו על נוהל חניבעל

לולא ידעתי מה זה, הייתי מאמין,

שהם שומרים עלי, כמו שהם טוענים,

על בית, על כבוד, זקן וגם קטין.

 

הארץ הקדושה, או ארץ ישראל

או פלסטין או איך – מה זה כבר משנה?

החלטת דבר נכון אומנם בהחלט,

והנה שוב כולם כלואים במחנה.

 

אך כשנפלתי ארצה, ירוי ולא נושם,

ידעתי שהחליטו על נוהל חניבעל.

כי לא ליפול בשבי – עומד מעל הכל,

למנוע חטיפה, גם במחיר חלל.

 

יוסף בן מתיתיהו, אני שואל אותך:

הצלת את חייך, אז למה זה אתה

פיארת את המוות של אלה על ההר,

וכל העם צבא, במצודה ששמה

 

הארץ הקדושה, או ארץ ישראל

או פלסטין או איך – מה זה כבר משנה?

החלטת דבר נכון אומנם בהחלט,

והנה שוב כולם כלואים במחנה.

 

לזכרם של החיילים שנפלו בגלל הפעלת נוהל חניבעל

 

אורי שני, 29.7.2014

תגובות, הארות, הערות, מענות: abumidian@riseup.net