בית שאן בוערת

בבית-שאן מאויימים יותר מ-40 משפחות על-ידי צווי פינוי שהוציאה חברת עמידר.

דוגמה להתייחסות המרושעת למצוקתם אפשר למצוא כאן:

http://www.e-mago.co.il/item-673.htm

לפני שבועיים החלו לממש את האיום על שתי משפחות, אחת מהן הרימה את העיר בתנועת מחאה, והצווים הוקפאו. ליאת ומשפחתה וחברים ומזדהים הבעירו צמיגים והקימו אוהל מחאה ברחבת העירייה, והם גם ערכו ביקור הזדהות עם מפוני שייח ג'ראח בירושלים.

על כך בקישור הבא:  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3925839,00.html

לפני שבוע הגיעו פעילי שייח ג'ראח ל"ביקור גומלין", יחד עם ראובן אברג'יל, מה שזכה ללא מעט תשומת לב.

במעריב-NRG: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/139/885.html

בעיתון מקומי:

http://amakim.israelnow.co.il/a646-%D7%91%D7%9C%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%90%D7%9F-%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%92%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA

ובאתר תראבט-התחברות: http://www.tarabut.info/he/articles/article/beth-shean-protest/

ביום חמישי שעבר, ה-5.8.10, נסענו יעל בן-יפת, מיקי ואני לבית שאן.

יש כאלה שחושבים, שאין לנו הרבה מה לעשות שם, אם המאבק לא ייצמח מתוך בית שאן. אחרי הפגישה שלנו הבנו, למה למאבק קשה כל-כך לתפוס תאוצה.

חוץ מליאת, אם לחמישה ילדים, היו שם במאהל גם בן-זוגה אורי, שני הילדים הקטנים יותר, מוריס אוחנה ויהלום, ולפרקים אנשים נוספים. כל מי שנכנס ויוצא מהעירייה חולף על-פני המאהל, אבל בימים האחרונים הוא כבר לא זוכה להרבה תשומת לב. העיר הפנתה גב לליאת, כי כל העיר בכיס הקטן של ז'קי לוי, ראש העיר. שבט לוי שולט על כל מוקדי הכוח של העיר, לשכת הרווחה, לשכת התעסוקה, החשמל, המים, מערכת החינוך, הכל. אנשים שתחילה הזדהו עם מאבק המפונים פוטרו מעבודתם, ניתקו להם את המים או את החשמל, או לחילופין: שוחדו. לדוגמא: משפחה מפונה אחרת, שאביה התאלמן בשנה האחרונה, פונתה לבית אחר עם הסכם תשלומים מפוקפק.

ברור מכל הדברים ששמענו, שהעירייה לא מעוניינת לקבל את הכסף, אלא לפנות את הבתים, כדי למכור אותם (לאחד מבני שבט לוי, אחיו של חברת הכנסת). מהלך שהינו בלתי חוקי, כי מדובר בבתים של דיור ציבורי.

http://amakim.israelnow.co.il/a563-%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%A9%D7%A8%D7%A9%D7%A8%D7%AA

האופוזיציה הפוליטית בעיר מפוררת וחסרת כוח, וזה עומד אולי במבט ראשון בניגוד למה שמצטייר מהכתבה שכרגע הפניתי אליה, אבל מובן מהדברים שאמרו לנו בבית שאן.

מסקנתם של ליאת וקומץ האנשים שעוד תומכים באישה המרשימה והאמיצה הזו, היא שרק פניה החוצה יכולה להציל, לא רק אותם, אלא את העיר בכלל.

יהלום הוא איש מעניין, וקו ההסברה מרתק: הוא אומר, שלמעשה ראש העיר היה צריך לתמוך במחאה, כי מחאה היא סימן היכר של דמוקרטיה. יתרה מזאת: העירייה בעצמה שקועה בחובות, והוא היה אמור בעצם להצטרף למחאה!

קשה לי להאמין, שמישהו בכלל שומע קול כזה ולוקח אותו ברצינות. הכוח השולט מעוניין להשאיר את המצב כמו שהוא.

צריך דחוף לערב גורמים מבחוץ, בעיקר סיוע משפטי, תקשורת, משרד החינוך וכו'. (לא את ח"כ אורלי לוי, שאולי הרשימה אחדים בעניין זה או אחר, אבל היא חלק מהשבט…). לצורך כך פנתה יעל בן-יפת כבר ל"מרכז תמורה".

ישבנו שם שעתיים, וחזרנו מלאי התפעלות על הנחישות, ויחד עם זה גם מלאי תחושת בושה על כך, שכך נראית עיר בישראל.

מאז יום חמישי האיומים על ליאת ואורי התגברו: מאיימים שייקחו להם את הילדים. אתמול, יום ראשון, פירקו להם את אוהל המחאה, והם יושבים בשעה זו (יום שני 9.8.10) ברחבת העירייה על מזרונים. הם מכונים עבריינים, כי הם פלשו חזרה לבית שלהם, ומצב הרוח שלהם מידרדר.

הפתרון לבעייתם צריך להיות פתרון שיכלול את פתרון תחלואי העיר המוכה הזאת, וזה ייקרה רק אם יחליפו את ראש העיר ויישנו שם לגמרי את סדר השלטון. ומחאתם של מפוני עמידר יכול להיות מנוף למהלך לכזה.

אבל בשביל שזה ייקרה, הם זקוקים לעזרה ותמיכה.