Skip to content

לוחם האל

מאת לוץ היבנר

הרבה מאוד דמויות, מתרחש בין 1996 לשנת 2005. באפגניסטן ובגרמניה במקומות שונים. 24 תמונות קצרות, קצת מתארכות לקראת הסוף.

הדמות המרכזית היא זכריאס בן ה-17, שגדל באירופה. גרמנית היא שפת אמו, אמו מדגישה, שהוא אינו ערבי. הוא אוסטרי, הוא לא חייב לדעת ערבית, לא חייב להכיר את הקוראן, הכי חשוב שיגיע למשהו בעולם המערבי. והסיכויים טובים, כי זכריאס הוא חרוץ, יש לו חברה אוסטרית, הוא לומד באוניברסיטה והוא ספורטאי מצליח. אך לאט לאט יש בעולמו של זכריאס רק עוד טוב ורע. הוא מתקרב לגברים, שמקרבים אותו לאיסלאם הקיצוני, ומרחיקים מאחותו, מאמו ומחברתו.

דמות גברית מרכזית אחת, הרבה תפקידים גבריים קטנים, 3 נשים

תמונה 12

נדיה: אני יכולה להשאיר לך את הדירה בסוף השבוע. אני אלך ליוסוף.

זקריאס: טוב.

נדיה: אתה רוצה לאכול משהו? אתה בטח רעב לפני הנסיעה.

זקריאס: מה זה?

נדיה: ספגטי.

זקריאס: זה חראם.

נדיה: לחם?

זקריאס: תעשי.

(שתיקה)

נדיה: פעם היית אומר "בבקשה", זק.

זקריאס: אני לא רעב.

נדיה: אתה בסדר?

זקריאס: אני עייף, זה לא היה קל, אבל עכשיו אני בסדר.

נדיה: יש לך חברים?

זקריאס: מצאתי את אחיי.

נדיה: אתה אוהב את לונדון?

זקריאס: האנגלים מופקרים עוד יותר מהגרמנים.

נדיה: 'מופקרים'?

זקריאס: פאקאר.

נדיה: אתה לא רוצה לבוא לגור פה? אני יכולה לדאוג לך לחדר, דרך הקהילה.

זקריאס: איזו מין קהילה זאת?

נדיה: מוסלמים, כמוני, כמוך.

זקריאס: את? קודם רצית להיות שחקנית, עכשיו את מוסלמית. מה תהי מחר?

נדיה: מה זה קשור? לא היה לי סיכוי כשחקנית.

זקריאס: ברור שלא. אבל עכשיו יש לך בעל ערבי.

נדיה: אני אלמד, כמוך.

זקריאס: יוסוף מרשה לך?

נדיה: למה לא?

זקריאס: הוא גם קורא לעצמו מוסלים?

נדיה: הוא מוסלמי מאז ומתמיד, זכריאס. הוא מכיר את כתבי הקודש, והוא מתפלל. מרוצה?

זקריאס: אז למה את לא עוטה רעלה? למה כל דבר שאני רואה פה, מנוגד למצוות?

נדיה: אני לא צריכה להצטדק לפניך.

זקריאס: לא. לא לפניי.

נדיה: לפני אף אחד, זק.

זקריאס: אז אל תעזי לקרוא לעצמך מוסלימה. האם קראת את הספרים ששלחתי לך?

נדיה: לא

זקריאס: אז קראי אותם.

נדיה: למה?

זקריאס: כי את לא מכירה את המצוות. על אישה ערביה להכיר את המצוות.

נדיה: אני מכירה את מצוות הנימוסים. גם אתה פעם הכרת אותם.

זקריאס: מה שקובע, זו הסונה.

(שתיקה.)

נדיה: זק, אנחנו לא מדבר יותר על דת.

(שתיקה.)

זקריאס: מה שלום אמא?

נדיה: לא טוב.

זקריאס: היא חולה?

נדיה: בודדה, היא צועקת הרבה בלילות.

זקריאס: זה לא מפתיע אותי. היא כופרת, היא מתכחשת לאמונה שלה, ואותם מעניש אללה, יהי שמו מבורך, יותר מאשר את אלה שאינם מאמינים.

נדיה: אנחנו לא נדבר יותר על דת!

זקריאס: איך את מעזה לתת לי פקודות? את לא יודעת מגיע לאשה, שמפרה את מצוות בעלה, אחיה או אביה? את בושה, שאין לה מקום בבית האסלאם.

נדיה: אני הולכת עכשיו. אני חוזרת מחר, ואז ננסה עוד פעם לדבר.

זקריאס: ככה את רוצה ללכת לרחוב? ככה? חצי ערומה, כמו זונה מסריחה? צריך לירות בך.

(שתיקה.)

נדיה: איך אתה מעז לדבר איתי ככה.

(שתיקה.)

נדיה: אתה יוצא מהדירה שלי. מיד.

(שתיקה.)

נדיה: קח את התיק שלך ולך. או שאני אקרא ליוסוף, כדי שייזרוק אותך?

(זק קובר את ידיו בין ידייו.)

זקריאס: פסססט.

נדיה: אני חוזרת מחר. אני אברך אותך לשלום, כאילו עוד לא התראינו.

….

תמונה 19

פאני: זה מפריע לך, שאני מעשנת?

זקריאס: לא.

פאני: בפעם האחרונה זה הפריע לך.

זקריאס: זה היה מזמן.

פאני: שלוש שנים.

זקריאס: רק שלוש?

פאני: אז היית איש רע ומזוקן. (צוחקת.) סליחה, אבל זה באמת לא היה קל. ועכשיו? נהיית חזק יותר, גברי יותר. מתאים לך.

זקריאס: תודה.

(שתיקה.)

פאני: שמחתי כל-כך לשמוע מנדיה, שחזרת. אנחנו כבר חשבנו… דאגנו.

זקריאס: נסעתי כדי לבנות את העסק.

פאני: שלוש שנים לא ראית טלפון?

זקריאס: רציתי קודם לבנות משהו ולמצוא לעצמי.

פאני: ואיך הולך?

זקריאס: ברוך השם.

פאני: מאיפה הכסף?

זקריאס: יש גם בנקים יראי שמים.

פאני: יפה, יפה מאוד.

(שתיקה.)

פאני: קיווינו, שתחזור אלינו.

זקריאס: על סוחר להיות במקום שבו הוא יכול למכור. פה יותר טוב. אבל בכל מקרה אני נוסע הרבה. אני סוחר בכלים חקלאים, דשן. למה את מביטה בי ככה?

אני משתוממת, זה הכל.

זקריאס: את רוצה לשתות עוד משהו?

פאני: פאני: ו.. סלחת לאמך?

זקריאס: ו… את עדיין סולחת להורים שלך שהם גזענים?

פאני: הם זקנים, זק, צריך לסלוח להם.

זקריאס: ברוך יהיה שמך, אללה, אם ההורים יכולים להזדקן בשלום.

פאני: הפיגוע בניו יורק עירער אותם לחלוטין.

זקריאס: זה היה פיגוע יהודי. לא ידעת את זה? באותו היום שלושת אלפים עובדים יהודים לא הגיעו לעבודה. זה מקרי? רוצים להפיל את זה עלינו הערבים.

פאני: (מהססת) לא עקבתי אחריך.

זקריאס: איך את יכולה.

(שתיקה.)

זקריאס: אנחנו לא צריכים לדבר על פוליטיקה.

פאני: לא.

(שתיקה.)

זקריאס: נדיה שלחה אותך?

פאני: רציתי לפגוש אותך.

זקריאס: ומה תדווחי לה?

פאני: זק, אני פה, כדי לראות אותך, זה הכל.

זקריאס: תאמרי לה, ששחיתי את כל הנהר למעלה.

פאני: איזה טענות יש לך נגדי, זק?

זקריאס: אין לי.

פאני: שלא באתי איתך ללונדון? שאני עובדת? שאני מעשנת ושותה יין? שיש לי דירה ואוטו? שיש לי חבר חדש? שאני בכל זאת באה לפה כדי לראות אותך, כי שמעתי אחרי שלוש שנים, שאתה עדיין קיים?

זקריאס: למה שאני אשפוט אותך?

e638ca3a63

//

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: