דילוג לתוכן

ויהי בעת ההיא


מחזה בשלוש מערכות

מבוסס על בראשית ל"ח, ספר רות, ושמואל ב' י"א-י"ב

[מקורות נוספים: ספר תהילים, שיר השירים, ספר שופטים]

מאת אורי שני

.

[גרסה נכונה ליוני 2000 , כשעלה ב"במתעשרה" במרכז נורית קציר בירושלים, בבימוי המחבר ובהשתתפות נוער ה"במתעשרה". את תפקיד דוד המלך שיחק טל קלאי. את המוזיקה הלחינה מיכל שני.]

.

הנפשות הפועלות:

יהודה בן יעקוב, חקלאי

תמר

שכנה

חירה

מרים, אמה של תמר

נעמי

רות

בועז

דוד

אוריה

בת-שבע

שחקנית

שני ליצנים: המורה והתלמידה

עיתונאית

רופאה

פמליה

מקוננות

.

על אף שזו רשימה ארוכה למדי – את המחזה יכולים לשחק שני שחקנים ושתי שחקניות, או יותר.

.

תחילת מערכה ראשונה: כפר יסיף, שנת 1800

תחילת מערכה שניה: אוסטריה, אחרי זה: מושב במרכז הארץ, שנת 2000

תחילת מערכה שלישית: ירושלים, שנת   2099

1.

 1. יהודה: [לקהל] השנה היא שנת תק"ס, דהיינו 1800 לספירת הנוצרים, או שנת 11 לפי הספירה של המהפכה הצרפתית. נפוליון כובש את ארץ-ישראל ומבטיח לנו, ליהודים, את השלטון על ארץ-ישראל. הגאולה בפתח. עליתי ארצה בשנת תקל"ז, עבורכם 1777, כדי לקדם את בוא המשיח. הנני למד את שפת המקום, ערבית, ומתפרנס בכבוד מחקלאות.

 אבל השנה היא שנה קשה ביותר. לא, פרנסה טוב, נפוליון טוב, אבל הדרך לגאולה קשה היא. חיתנתי את בני בכורי עם תמר ממשפחה ספרדית. צעקה גדולה קמה כנגדי כנגד נישואי התערובת, אך אני לא שמעתי. הוא הלך לעולמו. פניתי לאחיו לאמור:

בוא אל אשת אחיך, ייבם אותה והקם זרע לאחיך. וגם אותו היא קטלה!!!

 תמר: [נכנסת] יהודה בן יעקוב, קראת לי.

 יהודה: תמר. [שתיקה ארוכה]

 תמר: אני יודעת –

 יהודה: נהגתי כמנהג אבותיך, תמר, אך כעת זמן חליצה, לא זמן ייבום.

 תמר: מה? [צוחקת]  אתה רוצה, שאני ארק לשלה, לבן הזקונים שלך, בפרצוף, ככה [מדגימה], אתם האשכנזים –

 יהודה: [קוטע] לא אתן לך את שלה – עכשיו. איננו עוד בר-מצווה.

 תמר: זה נשמע יותר הגיוני.

 יהודה: נדברתי עם אביך –

 תמר: מה???

 יהודה: שובי אלמנה אל בית אביך עד שיגדל שלה בני.

 [כעס גדול מטלטל את תמר, היא רוצה לומר משהו, הדמעות עולות לה לעיניים, היא כובשת את פניה. ]

 תמר: אבל אני לא אשמה, אני לא אשמה! [יוצאת במהירות.]

 2. תמר נכנסת עם של כבסים ומאחוריה אמה. היא מתחילה לעבוד.

 מרים: רק בושות את עושה. אל תעני לי! عيب! לעולם לא תלמדי להתנהג, הה?

הה? [פאוזה. ואז, שתיהן יחד:]

 תמר: אמא –

 מרים: איך את מעזה לפתוח את הפה לפני אביך. ועוד במצבך! [על הכביסה] זה עקום. גם זה. את אשה קטלנית, את לא מבינה? הגבר שנכנס איתך למיטה, מתחבק עם המוות. [תמר נעצרת בעבודתה.] אוי תמר, מסכינה שלי, זה בתוכך, את לא מרגישה את זה?

 תמר: [לאחר מחשבה] לא.

 מרים: [מנערת אותה] תמר, התעוררי! אביך צודק. אלוהים לא רוצה שתהי אשת איש. זה مكتوب. כל אחד צריך לדעת את מקומו, ובעיקר כל אחת. [תמר חוזרת לעבוד.]

תמר, אני אוהבת אותך, ואני שמחה, שנישאר יחד תמיד. גם כשאזדקן. את יודעת כמה בכיתי,  בשעה שנישאת לבנו של יהודה. לא בגלל שהם אשכנזים, אלא כי לא רציתי שיקחו אותך ממני. די לעבוד עכשיו.      خلاص! בואי נתחבק!

 [פניה של תמר לא מביעות דבר בזמן החיבוק, והיא חוזרת מיד לעבודה.]

 מרים: או, בעלי, חזרת ממסעך, אני רצה לרחוץ רגליך. [לתמר] ככה צריך לדבר אליו. תלמדי ממני. [יוצאת.]

 [תמר עובדת קשה. נכנסת שכנה וצופה זמן-מה בתמר מירכתי הבמה. לאחר מתקרבת מעט.]

 שכנה: ה-فرنساوي כבר עזב את הארץ. רק בתי شرموطة הוא השאיר. ביפו. אולי גם יהודה יעזוב. הרי הוא התחכך עם הפרנסאוי.

 תמר: [מפסיקה לעבוד, אינה מביטה בה] ושֶלַה גדל. יהודה הפר את הבטחתו.

 השכנה: חמיך בדרך ליפו לגוז צאנו.

 תמר: [זורקת את הכביסה בחזרה לסל] אלך ל-قاضي ואדרוש את מה שמגיע לי.

 השכנה: [עוברת צד, עדיין מאחור, אבל עוצרת בעדה] אשתו נפטרה.

 תמר: [נעצרת. פותחת בקינה] בת-שוע. בת-שוע. בת-שוע.

 השכנה: [מצטרפת לאחר זמן מה] יהודה. יהודה. יהודה המסכן. מסכן יהודה. [תמר נעצרת] נחמה ליהודה. נחמה נחמה. נקמה. [תמר מצטרפת לשכנה] נקמה. [השכנה מתחילה לתת קצב] נחמה לגבר. [תמר מתחילה לרקוד. היא פושטת את שמלת האבל תוך כדי ריקוד ומקשטת את עצמה]

                    שיר הפיתוי

 הוא הבטיח ולא קיים            אז לבשי בגדי זונה

 אבל את עדיין זוכרת            וארבי במעיין

 ולא תתני שיתחמק               הוא ייתן לך את זרעו

 בדרך זו או אחרת               שיהיה לך לקניין

                  ראשו כתם פז

                  ועיניו כיונים

                  ידיו גלילי זהב

                  שפתותיו שושנים

 תמר: [כורעת]  اقيم بهذة: צאצא יהודה יצמח ברחמי!

 

.

.

.

תמונות מההצגה:

vaihi_image001תמר כזונה

vaihi_image002בועז ורות

vaihi_image003דוד ובת-שבע

.

.

לקבלת המחזה השלם, נא לכתוב ל – abumidian@riseup.net

//

להגיב

כתיבת תגובה