הקורבן הלנה

תסכית

מאת: וולפגנג הילדסהיימר

תרגום: אורי שני

קולות:

הלנה

מנלאוס

הרמיונה

פריס

.

.

הלנה: ערב, טוב, קהל נכבד!

אני רוצה לספר לכם משהו – עליי ועל מלחמת טרויה. אני מניחה, שכולכם יודעים שמעתם פעם על מלחמת טרויה. עבור חלקכם היא אולי אפילו יותר מזה: סידרה של תמונות הרואיות מוכרת מילדות, על גיבורים בעלי לב גדול, וכו'. טוב, זה לא היה ככה בדיוק. אבל לא על זה רציתי לדבר.

אתם גם יודעים – או, נכון יותר לומר – אתם חושבים שאתם יודעים, איך הגענו למחמה הזו: האלות הרה, פלס אתנה ואפרודיטה רבו ביניהן, מי היפה ביותר ביניהן – : ריב קצת קטנוני בין אלות! הם בחרו בנסיך הטרויאני פאריס בתור שופט למה? את זה עד היום לא יודעים. פאריס היה רועה חזירים אז בהרים. החביאו אותו, כי ניבאו לאמו שהוא יביא הרס וחורבן על העולם. את זה הוא גם עשה. היה עדיף שהיה נשאר אצל החזירים שלו.

בכל אופן: בריב האלות הזה פאריס החליט לטובת אפרודיטה, אלת האהבה, שהבטיחה לו ….

…

..

ראשית אתן לכם מושג על בעלי מנלאוס. הוא מדבר אל העם!

מנלאוס: גברים של ספרטה! כולכם יודעים, שעלינו היוונים למלא שליחות!

הלנה: לא היה יווני, שלא לדבר על ספרטני, שידע באותו הזמן, מה זה שליחות.

מנלאוס: כל אחד ואחד מכם גם יודע, שאנחנו נבחרנו, להביא את התרבות לעולם ולשלוט על העולם המתורבת!

הלנה: זה כמובן קשקוש. רעיון כזה לא היה מגיע אל הגברים הפשוטים האלה. ומנין יכול היה להגיע אליהם רעיון כזה?

מנלאוס: (מתלהב) כולכם יכולים לתרום להשגת מטרה נשגבת זו – כולכם יכולים ליטול חלק בזה, שהדורות הבאים יאמרו: ספרטה הייתה ערש התרבות.

הלנה: הגברים מספרטה לא ממש התעניינו לא בתרבות ולא בשירי ערש.

מנלאוס: אבל כדי להשיג את מטרותנו – המניגים – ומטרותיכם – העם, עלינו לנצח אחת ולתמיד את אויבינו!

הלנה: ועכשיו בא העניין עם טרויה.

מנלאוס: ראשית כל עלינו להשמיד את טרויה!

הלנה: בבקשה…

מנלאוס: אויבנו הגדול והמסוכן ביותר!

…

…

הלנה: חוץ מזה הייתה גם בתי הרמיונה, שהייתה לא מרוצה ממני. אה, אני לא אומרת, שלא צדקה, הרמיונה הטובה. הייתי קלילה מדי לטעמה, לא מספיק רצינית. – בטח, היא הייתה טובה, אבל היא הפגינה את הטיב שלה כמו שלט. היא הייתה כל-כך סבלנית, כל-כך עצורה – ועקבית לחלוטין בהשקפותיה. בקיצור: היא הייתה כמעט מושלמת. היא עובדת, כרגיל, עם הנול.

הרמיונה: (בטענה, אבל עצורה) נו באמת, אמא, אני לא מבינה!

הלנה: היא לא הבינה אותי.

הרמיונה: (כנ"ל) איך אפשר פרוק עול כל-כך! את חסרת בושה, ואת לא מספיק מכובדת.

הלנה: אני חושבת, שהיא צדקה בזה.

הרמיונה: את כבר לא כל-כך צעירה…

הלנה: הייתה בת 31, אבל לא ראו עלי.

הרמיונה: ובגילך את לא אמורה לפלרטט ככה עם גברים.

הלנה: היא הייתה בת 15 ולא פלירטטה אף פעם.

הרמיונה: בעצם לא צריך לעשות את זה בכלל.

הלנה: היה ברור, שהיא לא תפלרטט בשום גיל.

…

…

הלנה: בערב, מאוחר, הגיע הנסיך. הוא היה לא רק נאה, כפי שאמר מנלאוס, – הוא היה כל-כך יפה, שלא הייתי מסוגלת להוריד ממנו את העיניים. הרמיונה שינתה את דעתה. הסקרנות ניצחה, והיא הופיעה לארוחת הערב. ישבנו ארבעתנו על המרפסת וניהלנו שיחה, כמו שאומרים.

(אל פאריס) איזה ערב קסום! אתה לא חושב כך, הנסיך פאריס?

פאריס: (עצור) זהו באמת ערב יפה ביותר, הוד רוממותה. האוויר כל-כך.. כל-כך..

הלנה: (מציעה) שקוף?

פאריס: (מודה לה) כן – הוא שקוף כל-כך, שהוא מקרב אליך את כל הנוף. אתה לא חושב כך, הוד רוממותה?

מנלאוס: אה, כן, כן! מלים כדורבנות. את לא חושבת כך, אהובתי?

הלנה: בהחלט.

פאריס: (אוזר אומץ) הערבים ביוון שווים את כל הנסיעה.

הרמיונה: (מתלהבת) אבל בטח יש גם בטרויה ערבים יפים.

פאריס: בטח, כן. אבל הערבים היווניים יפים יותר.

הלנה: הם גם מפורסמים.

מנלאוס: אז בשביל זה באת אלינו, הנסיך פאריס – כדי לראות את הערבים שלנו?

פאריס: (מדקלם) באתי, הוד רוממותך, כדי לחשל את רוחי. ומה ששייך לזה, חוץ מאשר לימוד התרבויות הזרות, המסורות שלהם, מעשי הגבורה והמנהגים, כמובן גם חוויית הטבע הזר והפנמת היופי המגוון שלו.

(שהיה של מבוכה, כחכוחים, מבטים וכו')

הלנה: כן – זה היה הנסיך פאריס מטרויה, כפי שנגלה לנו באותו הערב. עלם יפה, מנומס ומדוד – יותר אפולון מאשר דיוניסוס, אבל גם לא אפולון! – חסר כל יכולות שכליות. וזה האדם שהייתי אמורה לשכנע אותו לברוח איתי! – בכל אופן, הערב לא הבטיח התרגשות מיוחדת, ומהר מאוד ייחלתי לסופו.

(לפאריס) אתה בא, אם הבנתי נכון, ממיקנה, הנסיך פאריס?

פאריס: בהחלט, הוד רוממותך. אני בא ממיקנה. הגיס שלך, המלך אגממנון, ואשתו היפה, המלכה קליטמנסטרה, קיבלו אותי בחום. אני חושב, שמסרתי את דרישות השלום שלהם אליכם, לא כן?

מנלאוס: אכן כן. ובפירוט כזה, שמכבד הן את שולח הברכות וגם את המקבל.

פאריס: יש לי מין הרגל מגונה, לעשות משימות כמה פעמים.

הלנה: כן?

הרמיונה: באמת?

מנלאוס: מוזר!

פאריס: נכון?

 

.

.

.

לקבלת המחזה השלם, נא לכתוב לי ל- abumidian@riseup.net

//