Skip to content

על המהפכה הרוסית

מאת: רוזה לוקסמבורג

קטעים נבחרים

חבר הכנסת ד"ר דב חנין (חד"ש) סבור כי לביקורתה של לוקסמבורג על הבולשוויקים יש חשיבות עצומה: "היא היתה הראשונה במחנה השמאל המהפכני ששמה את האצבע על מה שהוביל לבסוף לסטליניזם ויצאה נגד המחשבה המוטעית שאפשרי סוציאליזם בלי דמוקרטיה, שאפשר להפריד בין סוציאליזם לדמוקרטיה פוליטית. בביקורתה על צעדיו הראשונים של לנין בשלטון היא הקדימה לזהות את מה שנהפך לסיבה העיקרית לכישלונו של הסוציאליזם במאה ה-20. בניגוד לבולשוויקים, היא ביקשה להרחיב את הדמוקרטיזציה מעבר לפוליטיקה וליישם אותה גם בתחומי הכלכלה והחברה, מתוך אמונה – שרלוונטית גם לזמננו – כי בקרב ההמונים קיים פוטנציאל מהפכני גדול הרבה יותר ממה שנראה במבט שטחי".

מקור: http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1045,209,33909,.aspx

 

 

הנה כמה קטעים מתוך חוברת שהיא כתבה מתוך הכלא, בספטמבר ואוקטובר 1918, פחות משנה אחרי המהפכה הרוסית, ושלושה חודשים בלבד, לפני שנרצחה על-ידי פשיסטים שפעלו תחת שלטון סוציאל-דמוקראטי.

תרגמתי אותם בגלל הדיון על הדמוקרטיה שהתעורר בתנועת המחאה בקיץ 2011. הביקורת של רוזה לוקסמבורג על לנין לא דומה לביקורת בורגנית, היא באה מהמחנה הסוציאליסטי. גם אם לא מקבלים את התפיסה המרקסיסטית שמעמד הפועלים צריך לשלוט אחרי המהפכה, גם אם חושבים, שתפיסה זו מיושנת ויש כיום גורמים אחרים נוספים, או שחושבים שאין יותר אפשרות כיום להגדיר מה זה בדיוק מעמד הפועלים – דבריה של רוזה חשובים ואקטואליים מתמיד עבור כל אשת שמאל וכל איש שמאל!

(ועוד משהו, בסוגריים: ספק אם כולם מכירים את הנסיבות ההיסטוריות ואת כל הדמויות. על כך אני יכול לומר רק: כדאי ללמוד! את הטקסט, בכל אופן, אפשר לקרוא גם בלי להכיר.)

IV

ההחלטה לפיזור האסיפה המכוננת בנובמבר 1917 שיחקה תפקיד מיוחד במדיניות הבולשביקי. מהלך זה היה מכריע עבור העמדות שלהם בהמשך, זו היתה נקודת תפנית. עובדה היא, שלנין וחבריו דרשו בתקוף את כינון האסיפה המכוננת עד לניצחונם באוקטובר, ודווקא הדחייה במילוי הדרישה מצד ממשלת קרנסקי בעניין זה הייתה נקודה שהבולשביקים תקפו בלהט. יותרה מכך, טרוצקי כותב בספר המעניין שלו: "ממהפכת אוקטובר עד להסכמי השלום בברסט", שהמהפכה הייתה הצלה עבור האסיפה המכוננת. "וכאשר אמרנו", הוא ממשיך, "שהכניסה לאסיפה לא תעבור דרך הפרלמנט של צרטלי, אלא דרך תפיסת השלטון על-ידי הסובייטים, התכוונו לזה."

ועכשיו – אחד הצעדים הראשונים אחרי תפיסת השלטון – פיזור אותה אסיפה מכוננת, שבשביל להיכנס אליה נתפס השלטון. מה היו יכולות להיות הסיבות לשינוי כל-כך קיצוני? טרוצקי מתבטא באריכות בספר הנ"ל, ואנחנו נצטט את טיעוניו:

"אם החודשים שלפני אוקטובר היו זמן של תזוזה שמאלה של ההמונים ונהירה המונית של איכרים, פועלים וחיילים אל הבולשביקי, אז התהליך הזה התבטא אצל הסוציאל-מהפכנים בחיזוק האגף השמאלי על חשבון האגף הימני. אך עדיין שלטו ברשימות החברים, במידה של 75 % , השמות השינים של האגף הימני.

לכך מתווספת העובדה, שהבחירות התקיימו בשבועות שלאחר הפיכת אוקטובר. הידיעות על השינוי הגיעו במעגלים מהמרכז לפריפריה, מהערים לכפרים. המוני האיכרים לא ידעו, מה קורה במוסקבה ובפטרוגרד. הם הצביעו "אדמה וחופש" והצביעו עבור הנציגים שלהם בוועדים הלאומיים, רובם תחת הדגל של ה"נרודניקי". בכך הם הצביעו עבור קרנסקי ואבקסנטיאב, שהורו לפזר את הוועדים האלה ולעצור את חבריו. … עובדה זו ממחישה, עד כמה האסיפה המכוננת נשארה מאחורי התפתחות המאבק הפוליטי."

כל זה מצויין ונהיר. רק מתמיהה, שאנשים כל-כך חכמים כמו לנין וטרוצקי לא הגיעו למסקנה המתבקשת מהמתואר לעיל. צריך לבחור אסיפה מכוננת חדשה!

במקום זאת, מסיק טרוצקי, שלא רק האסיפה המכוננת הישנה, אלא כל אסיפה שתיבחר גם אחרי המהפכה – לא תהיה יעילה.

"הודות למאבק הפתוח והבלתי-אמצעי על השלטון אוספים ההמונים העמלים במהירות נסיון פוליטי. המכניזם החורק של המוסדות הדמוקרטיים לא מספיק לעקוב אחר התפתחויות אלה, במיוחד כשהמכונה בארץ כל-כך גדולה מורכבת ולא-מושלמת."

הנה כבר יש לנו את "המכניזם של המוסדות הדמוקרטיים בכלל". צריך קודם כל להדגיש, שבהערכה סכמטית זו של מוסדות הנציגים באה לידי גישה קשוחה שמתנגשת עם הנסיון ההיסטורי של כל התקופות המהפכניות. לפי התאוריה של טרוצקי מבטאת אסיפת הנציגים הנבחרים את רגע התודעה בזמן הבחירות בלבד. כמו ששמי הכוכבים רק משקפים לנו את מה שהיה שם בזמן שידרו אותם כוכבים את אורם לכדור הארץ. הוא מתעלם לחלוטין מכל קשר חי בין הנציגים הנבחרים לבין הבוחרים, כל השפעה הדדית.

כל זה סותר את הניסיון ההיסטורי! ניסיון זה מוכיח לנו, שהגלים החיים של רצון העם מגיעים כל הזמן אל גוף הנציגים, הם חודרים לתוכו, מדריכים אותו. איך היינו חווים, אילולא כך, שגם בפרלמנט בורגני מופיעים נציגים שנחה עליהם פתאום רוח בלתי צפויה, רעננה, איך היינו רואים פתאום מומיות מיובשות קמות לתחייה ומזמרים קולות מהפכניים – כשהרחוב גועש והעובדים שובתים?

….

זו עובדה ברורה, שבלי אמצעי תקשורת חופשיים, בלי זכות התארגנות חופשית אין שלטון העם.

לנין אומר: המדינה הבורגנית היא מכשיר לדיכוי מעמד הפועלים, ואילו המדינה הסוציאליסטית היא מכשיר לדיכוי הבורגנות. תפיסה פשטנית זו מתעלמת מהעיקר: שלטון הבורגנות לא זקוק לפוליטיזציה ולחינוך העם, לפחות לא מעבר לגבולות צרים ביותר. עבור הדיקטטורה של מעמד הפועלים אלה, הפוליטיזציה והחינוך, הם אוויר לנשימה, שבלעדיהם היא לא מתקיימת.

יש צורך בבקרה. אחרת נשאר הניסיון המצטבר רק בחוג המצומצם של מקבלי ההחלטות. השחיתות נהית בלתי נמנעת. הסוציאליזם דורש מהפכה מחשבתית בקרב ההמונים. חושים חברתיים במקום אנוכיים, יוזמות המוניות במקום חוסר מעש, אידיאליזם שעוזר להתגבר על הסבל ועדו ועוד. מי יודע לבטא את זה הכי טוב? לנין. רק שהוא לגמרי טועה באמצעי. תקנות, אלימות דיקטטורית של פקחי מפעלים, עונשים חריפים, שלטון טרור, כל אלה הם אקמולים. הדרך היחידה ללידה מחדש היא בית הספר של החיים הציבוריים עצמם, דמוקרטיה בלתי מוגבלת רחבה ביותר. שלטון הטרור מביא לדמורליזציה.

בלי בחירות חופשיות, בלי חופש עיתונות ובלי חופש התארגנות, מתים החיים בכל מוסד ציבורי, נעשים חיי צל, שהבירוקרטיה היא היסוד הפעיל היחידי בה. החיים הציבוריים נרדמים, כמה עשרות מנהיגים בעלי אנרגיה בלתי נדלית ואידיאליזם חסר גבולות שולטים ומנחים, מאחוריהם עומדת עשיריה של הטובים ביותר, ומזמן לזמן מביאים את שמנת של מעמד הפועלים, כדי שיימחו כפיים למנהיגים – כן, דיקטטורה, אבל זו של מעמד הפועלים, אלא דיקטטורה של קומץ פוליטיקאים, כלומר דיקטטורה במובן הבורגני, במובן שלטון היעקובינים (בחירות לסובייטים פעם בשישה חודשים במקום פעם בשלושה חודשים!) מעבר לכך: מצבים כאלה מובילים בלית ברירה להדרדרות החיים הציבוריים: התנקשויות, הוצאות להורג. שום מפלגה לא תימנע מזה.

הטעות הבסיסית של התאוריה הלנינית-טרוצקית היא, שהם מעמידים, בדיוק כמו קאוטסקי, את הדמוקרטיה מול הדיקטטורה. "דמקרטיה או דיקטטורה" הם שואלים. וקאוטסקי בוחר בדמוקרטיה, כלומר בדמוקרטיה הבורגנית, ולנין-טרוצקי בוחרים בדיקטטורה כניגוד לדמקרטיה, ובכך הם בוחרים בדיקטטורה של קומץ אנשים, כלומר הדיקטטורה הבורגנית. שניהם רחוקים מפוליטיקה סוציאליסטית.

…  התפקיד ההיסטורי של מעמד הפועלים, בשעה שהוא מגיע לשלטון, הוא ליצור דמוקרטיה סוציאליסטית במקום הדמוקרטיה הבורגנית, לא לבטל כל דמוקרטיה. אך דמוקרטיה סוציאליסטית לא מתחילה בארץ המובטחת, אחרי סיום בניית הכלכלה הסוציאליסטית, בתור מתנת חג מוכנה עבור העם הצייתן, שבינתיים תמך בנאמנות בקומץ דיקטטורים סוציאליסטיים. דמוקרטיה סוציאליסטית מתחילה יחד עם פירוק חברת המעמדות ועם בניית הסוציאליזם. היא מתחילה יחד עם תפיסת השלטון. היא היא הדיקטטורה של מעמד הפועלים.

… [רוזה משבחת את לנין וחבריו על ההישגים בתנאים בלתי-אפשריים…] … המסוכן מתחיל שם, איפה שהם הופכים את הצורך לערך, איפה שהטקטיקה, שהיתה צורך השעה, הופכת להיות חלק ממבנה תיאורטי מנומק, שעל מעמד הפועלים בכל העולם להעתיק. הם מזיקים בכך לא רק לעצמם, אלא גם לכל העולם.

[והיא מסיימת שוב בשבחים על עצם התעוזה של המהפכה.]

 

תרגום: אורי שני, ספטמבר2011

//

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: