ויהי בעת ההיא

    ויהי בעת ההיא

 מחזה בשלוש מערכות

 מבוסס על בראשית ל"ח, ספר רות, ושמואל ב' י"א-י"ב

 [מקורות נוספים: תהילים, שיר השירים, שופטים]

 מאת אורי שני

הנפשות הפועלות:

שני ליצנים: המורה והתלמיד

 יהודה בן יעקוב, חקלאי

 תמר

 שכנה

 חירה

 מרים, אמה של תמר

  מקוננות

 נעמי

 רות

בועז

 דוד

 אוריה

 בת-שבע

 שחקנית

 עיתונאית

רופאה

פמליה

את המחזה יכולים לשחק שני שחקנים ושתי שחקניות או יותר.

 מערכה ראשונה: כפר יסיף, 1800

 מערכה שניה: אוסטריה, אחרי זה: מושב במרכז הארץ, 2000

 מערכה שלישית: ירושלים, 2099

…

תמונה  10  (מתוך המערכה השניה)

 נעמי: רות! – רות?

 רות: [מבחוץ, הבכי הפסיק] אני בשירותים.

 נעמי: [מתחילה לסדר את הפרחים בהתרגשות] איזה חום בחוץ! היית בחוץ היום? או שרק קמת? – פה נעים. ובכל זאת נראה לי, שנצטרך להתקין מזגן. כעבור עשרים שנה, שלא הייתי פה, אני פשוט לא רגילה לזה יותר. בשבילך זה בטח נורא, לא? [רות נכנסת, אך נעמי לא מבחינה בכך] זה באמת בית יפה, ועם הפרחים האלה, זה יכניס אותו לאווירה הנכונה.

 רות: את מי?

 נעמי: אה, את פה. רות, אני מבקשת ממך משהו.

 רות: מה?

 נעמי: אני השגתי לי סטוץ להלילה.

 רות: מה זה סטוץ?

 נעמי: זה גבר חד-פעמי. ללילה אחד. ובשביל זה אני צריכה, שלא תהי פה בערב.

רות: אני עוד מעט לא אהיה פה בכלל יותר.

 נעמי: למה? מה לא בסדר? הבית מספיק גדול, את בחלק שלך, ואני בחלק שלי.

 רות: השופטים החליטו, שאני צריכה לחזור לגרמניה. [שתיקה.]

 נעמי: צריך להחביא אותך. עד שתעברי גיור כהלכה. בבני ברק. כן.

 רות: איפה זה בני-ברק?

 נעמי: זה ליד רמת-גן, ליד תל-אביב. [נעמי יוצאת]

 רות: אבל איפה אני אתחבא?

 נעמי: [מבחוץ] אנחנו נמצא לך איזה מקום. [נכנסת עם שמלה ומטפחת] הכי חשוב, זה התלבושת. הנה, תלבשי את זה.

 רות: מה זה?

 נעמי: ככה הן מתלבשות שם. תלבשי. בוא נראה איך זה נראה עליך.

 רות: [מתלבשת] נעמי, אני נורא מבולבלת. מה זה אומר גיור כהלכה?

 נעמי: זה ללמוד קודם-כל את כל המצוות והמנהגים –

 רות: הם יגידו עלי, שאני נאצית.

 נעמי: [מסתכלת מרחוק על רות הלבושה בשמלה ומטפחת על הראש] שטויות. תראי, את נראית ממש דוסית!

 רות: נעמי, אני לא יכולה. אם יתפסו אותנו, את תשלמי קנס גבוה.

 נעמי: תראי, אם את לא רוצה, את יכולה לחזור לאוסטריה! אני מנסה לעזור לך!

 רות: למה את מתעצבנת עלי?

 נעמי: אני מצטערת, רות. אני קצת מתרגשת, יש לי תוכניות להערב, את מבינה? את יודעת כמה שנים – שנים!! – שלא שכבתי עם גבר?

 רות: כן. [לוקחת פרחים] בואי, אני אעזור לך.

 נעמי: תסדרי אותם בזוגות, אני אביא אגרטלים. [פונה לצאת]

 רות: נעמי?

 נעמי: כן.

 רות: נכון, אם אני מתחתנת, זה יכול לפתור את הבעיה.

 נעמי: כן.

 רות: תראי –

 נעמי: מה?

 רות: אני הרי עובדת אצל בועז. ובועז רווק.

 נעמי: אני לא חושבת שבועז הוא הטיפוס לנישואין פיקטיביים.

 רות: לא, לא פיקטיביים. אני חושבת, שמצאתי חן בעיניו.

 נעמי: תראו, תראו! ואת – מה דעתך עליו?

 רות: אני לא יודעת –

 נעמי: מה זה אומר: "מצאתי חן בעיניו"?

 רות: הוא אמר לי, כמה שהוא מעריך אותי ואת הסיפור שלי ומה שעשיתי, ושבאתי לחיות כאן, והוא הזמין אותי לאכול אצלו, והוא שומר עלי, ולא נותן לאף אחד להתקרב אלי –

 נעמי: ועם כל זה, עוד לא הגעתם למיטה? דבר ראשון, את מנסה למשוך אותו למיטה. הוא מצפה לזה. את צריכה להיות היוזמת.

 רות: אבל אני אלמנה!

 נעמי: [בלעג] "אבל אני אלמנה!" ואני לא אלמנה? אני סבלתי מספיק שנים מהתווית הזאת, את לא חייבת לסבול את זה גם. מה, אז מה זה אומר שאת אלמנה? שהתייבשת? שגמרת את החיים? אני הולכת לעשות חיים הלילה, וגם את תעשי.

 רות: מה? הלילה?

 נעמי: הוא מחכה לזה, רות.

 רות: זה שיא עונת הקציר. הוא עסוק עד מעל הראש. הוא אפילו ישן בשדה.

 נעמי: מצוין. את הולכת להתרחץ, להתבסם, להתלבש בשמלה – הכי טוב – את יודעת מה – בואי, בואי לחדר שלי, אני אראה לך מה תלבשי – [הן יוצאות] ואז – אחרי שיירד הלילה [קולה מתעמעם והולך]

…

לקבלת המחזה השלם:  abumidian@riseup.net

//