תשליל

מאת: ג'ויס קרול אוטס

תרגום: אורי שני

מחזה במערכה אחת

דמויות:

מרי – אשה לבנה צעירה

ורוניקה – אשה שחורה צעירה

החדר מרוהט בקושי: שתי מיטות בפינות מנוגדות, שני שולחנות (אחד ליד חלון), מנורות שולחן, כסאות, ארונות בגדים, מראה; ישנם בגדים מסודרים בערימות מסודרות על פני מזוודות וקרטונים של ספרים, נעליים, וכו', במרכז החדר, כולל מזוודה גדולה, כבדה. ורוניקה באה מבית עשיר יותר ממרי, באופן בולט.

במפגש זה הפוכים הסטריאוטיפים הגזעיים, כמו בתשליל של תצלום. האווירה והקצב אמורים ליצור קומיות, שהמשתתפות לא מודעות לה.

האור עולה. מרי בדיוק נכנסה אל החדר בקולג', בו היא תגור יחד עם אשה צעירה נוספת משנה א'. היא מושכת במידה מתונה לבושה בצניעות; אולי חובשת משקפיים; לובשת כובע צהוב של שנה א' בקולג' וכפתור זיהוי צהוב זוהר עם HI! באותיות שחורות.

מרי: ( בטון תמים, ילדי) אז זהו זה! סוף סוף! החדר שלי בקולג'! או אלוהים אני כל-כך נרגשת אני לא עומדת בזה! הקולג', שאני בחרתי, שאני חלמתי עליו! ואני פה בזכות מלגה – הם רוצים אותי! (שהיה, היא מחבקת את עצמה) במשך חודשים חלמתי על הרגע הזה, ועכשיו אני כאן, לבד. השותפה שלי כבר הייתה כאן – והלכה שוב – עוד לא נפגשנו – החבר'ה שלי נוסעים חזרה לדייבנפורט, ואני – כאן – לבד. (קצת בפאניקה) בפעם הראשונה בחיי אני הולכת – לחיות מחוץ לבית. במרחק אלף קילומטר, ואף אחד לא מכיר אותי. אוי אלוהים, אני מפחדת. (בוהן לפה) אוי אמא! – אמא! אבא! – תחזרו! (שהיה) לא, אני לא מפחדת. אני Mary Strep, מחזור 1998. וואוו! (הולכת על קצות האצבעות לעבר החפצים של השותפה שלה.) אוי אלוהים! – השותפה שלי כנראה עשירה. (מודדת חצאית עור מסוגננת על עצמה; מביטה במראה) וואוו. (מרימה חליפה אלגנטית יותר; זוהרת) או! – כל-כך יפה. (היא מגלה תצלום ממוסגר של ורוניקה ומשפחתה, בו היא בוהה, כולה מזועזעת.) אוו! אוי- לא. אוי לא. הם שמו אותי עם אחת מהם.

ורוניקה צועדת אל תוך החדר בחיוך זורח. מושכת מאוד, בטוחה בעצמה. גם היא לובשת כובע של שנה א' בקולג', אך בסגנון; בנוסף: טי-שירט צמוד, צבעוני של קולג', חצאית מושכת עיניים. כפתור ה-HI! בולט על חזה.

רגע, שבו מרי וורוניקה מביטות אחת בשניה.

ורוניקה: (אוספת עצמה ראשונה, נוטפת "אישיות") טוב, היי! אני ורוניקה סקוט, השותפה שלך!

מרי: או! – ה-היי! (התצלום כמעט ונשר מידה; מגמגמת בתחושת אשמה) ב-בדיוק התפעלתי מ-מהמשפחה שלך –

ורוניקה: (מושיטה ידה בחום לעבר מרי) בבקשה קראי לי רוני – כולם קוראים לי כך.

מרי: (לוחצת את ידה בביישנות ובמגושמות, כאילו זהו מנהג זר לה) ר-רוני –

ורוניקה: ורנויקה זה נחמד, אבל יותר מדי רשמי, את לא חושבת? אני מאמינה באי-רשמיות.

מרי: (עצבנית) אה, כן –

ורוניקה: אני מאמינה באגליטריאניזם

מרי: אגלי-? אה, כן.

ורוניקה: ומה שמך?

מרי: השם ש-שלי?

ורוניקה: אולי זה כתוב על התג שלך?

מרי: (פוזלת לעבר התג) אה כן – מרי סטרפ.

ורוניקה: מרי סטפ.

מרי: סטרפ.

ורוניקה: סטפ? זה מה שאמרתי.

מרי: סטרפ.

ורוניקה: עם המבטא שלך היה לי קשה להבין את זה. "מרי סטרפ" – ?

מרי: כן.

ורוניקה: המממ. מרי סטרפ. אני אוהבת את זה.

מרי: (מאמינה בקושי) באמת?

ורוניקה: כן כן. לא שומעים הרבה שמות כאלה. כאלה – אקזוטיים. מוזיקליים. זה שם עם סיפור?

מרי: אני חושבת, זה פשוט – שם. כמו בספר הטלפונים.

ורוניקה: או, לא, זה לא סתם שם, זאת הילה. יש לו היסטוריה, אני מתערבת איתך.

מרי: לאמא קוראים מרי, וגם לסבתא, ובמשפחה של אבא לכולם קוראים סטרפ.

ורוניקה: (בעיניים פקוחות לרווחה) את רואה!

מרי: (קצת מתלהבת מדי) אנשים קוראים לי מרי – בקיצור.

ורוניקה: מדהים! ואיפה כל ה"אנשים" האלה?

מרי: המ?

ורוניקה: סליחה, אני מתכוונת, מנין את, מרי?

מרי: Davenport, Iowa

ורוניקה: לא נכון! (מבטאת את המלים במודגש) דאבנפורט, איובה!

מרי: מה לא בסדר?

ורוניקה: שום דבר, פשוט את הבן-אדם הראשון מדאבנפורט, שאני פוגשת.

מרי: אויש, אני מצטערת…

ורוניקה: לא, לא, זה – נהדר! דאבנפורט, איובה. זה נשמע כמו מקום בריא כמו דגני בוקר. (שהיה, אנחה) אני מגריניץ', קונטיקט: תמצית הפרבר האמריקאי.

מרי: גריניץ', קונטיקט – שמעתי על זה, אני חושבת. נשמע יפה. כל-כך – ירוק?

ורוניקה: ולאיזה תיכון הלכת, מרי?

מרי: (מופתעת) בדאבנפורט, איובה.

ורוניקה: אה, יש שם בית ספר?

מרי: (כנ"ל) ברור. התיכון העירוני של דאבנפורט.

ורוניקה: (מבינה) אה, אני מבינה! – בי"ס עירוני. את הלכת לבי"ס עירוני – כמובן.

מרי: איפה את – למדת?

ורוניקה: (בקלילות) אה, ב-Exeter. שמונה בוגרים מהשכבה שלי פה; זה אומר בערך 25 בקמפוס כולו, אי-אפשר לפספס.

מרי: אקסטר זה בטח להיות בי"ס מיוחד.

ורוניקה: אה, לא! לא באמת. היו לנו הרבה תלמידים על מלגות. אקסטר מעורב גזעית, ומאוזן; שני מחברי הכי קרובים– ואחת מהן באותו החדר – היו בנות לבנות. באמת.

מרי: זה… נחמד.

ורוניקה: (גאה) יושב ראש מועצת התלמידים היה תלמיד לבן.

מרי: זה… נחמד.

ורוניקה: והוא היה הומו, והיה לו פסוריאזיס. כולנו אהבנו אותו.

מרי: …נחמד…

ורוניקה: לפחות הוא לא פה. (שהיה. משפשפת את ידיה במרץ זו בזו) טוב! איזו פינה של החדר את מעדיפה, מרי? הייתי פה לפניך, אבל בכוונה לא בחרתי. חשבתי, אני אשאיר את הבחירה לך.

מרי: לי?

ורוניקה: נו, כן, לך. הפינה הזאת יש לה את החלון, והפינה הזאת יש לה את ה- פינה.

מרי: אני, אני- פשוט לא יודעת.

ורוניקה: מבט על מגדל הפעמונים ועל המדשאה ההיסטורית מתקופת אחד השיאים של המלחמה המהפכנית – או מבט על ה- פינה?

מרי: (מצביע בהיסוס רב על החלון) טוב – אולי – אם לא איכפת לך –

ורוניקה: לי, תודה! (כאילו מרי הצביעה על הכיוון ההפוך, ורוניקה לוקחת את המיטה ליד החלון; היא מדברת ברצינות) את בטוחה, מרי? לא אכפת לך, שלא יהיה לך הנוף, ולא אור טבעי?

מרי: (בולעת) אני מניחה שלא… ורוניקה.

…..