כביסת שבת

קטע קצר מתוך מחזה (נוסח עברי למחזה "מיסיסיפי בוערת" האמריקאי: סיני פתר)  שהעלתה קומונת התיאטרון של בית שמש בשנת 1993.

בימוי: אורי שני

סצינה 3

יום ראשון בבוקר. אסתי תולה אותה כביסה שהיא הורידה בסצנה 2.  מגי נכנסת מהכניסה. היא סוחבת ספל קפה ריק כתירוץ לביקור. אסתי רואה אותה ומתעלמת ממנה. שתיהן מדוכאות.

מגי: (אחרי התעלמות מתמשכת) למה, לעזאזל את לא מכריחה אותו לקנות לך מייבש?

אסתי: (בזעם) למי יש כסף בשביל זה?

מגי: את פקוט ממשיכה לעשות אותה כביסה שוב פעם ושוב פעם.

אסתי: נהייתה שוב מלוכלכת.

(הן נסוגות. אסתי עובדת קשה יותר. מגי מחליקה לאבט הריק המתבוננת. אסתי מביטה בה בדאגה.)

מגי: אפשר לקבל כוס קוקה-קולה ווגה? (אסתי עוצרת ונועצת בה מבט. מגי מסתכלת חזרה) בבקשה?

אסתי משליכה מה שבידה ודוהרת פנימה.

מגי: תודה!

אסתי: (בכעס, תוך כדי יציאה) בבקשה!

פאוזה. אסתי חוזרת עם בקבוק קוקה קולה משפחתי ועוגיות על צלחת.

מגי: הוי, הכי טוב שאני לא. סך הכל אני בדיאטה. (אסתי פונה לחזור הביתה.) חכי! חכי! (אסתי חוזרת עם האוכל אליה) אני לא צריכה. (היא לוקחת לטעום) תודה … (בסבל רב) תודה לך!

אסתי: בבקשה לך! (חוזרת לעבודה)

מגי: (מוזגת קולה, טובלת עוגיה בקולה ואוכלת) אני קרבן של האוכל הזה.

אסתי: את יכולה להפסיק.

מגי: הוי, לא. אני לא יכולה. לא,כפת לך אם אני יושבת כאן קצת, הא, אסתי?

אסתי: (מזייפת) לא,כפת לי.

מגי: כל העיר בבלאגן. זה מה שאומרים.

אסתי: אי אפשר להרגיש את זה מהחור שלנו.

מגי: שני צעירים הלכו וירו באיזה ערבי שגנב אופנוע. ילדים, אסתי! אי אפשר לנסוע בכביש. משמר הגבול שם. המשטרה שם. ערבים בכל חור, זורקים אבנים, שורפים מכוניות.

אסתי: ככה?

מגי: יש ערבים שגרים בבלוק, לא רחוק מכאן. הם יבואו ויתפסו אותנו. הם יודעים, שאנחנו לבד בבית כל היום, הם יודעים שאנחנו פה. כל העצים בשכונה שלנו שרופים. לא נשאר צל. אנחנו חשופות!

….

תמונות (בפייסבוק)