תחתית כפולה

מחזה מאת: ארנסט-יורגן דרייר

תרגום:אורי שני

 .

 .

דמויות:

שרינאני (SCHARINÄNI), בת 75, בעלת מסעדה הונגרית

קליופי (KALLIOPI), בת 25, מלצרית יווניה אצל שרינאני

תפקידים קטנים מאוד:

סיסאל (SISAL), פקיסטאני

אילונה (ILONA), בת 30, ציירת הונגרית

קוצוריס (KOUTSOURIS)

 .

המחזה משחק במסעדה הונגרית בפרנקפורט בשנות השמונים.

 .

 .

דרייר עבר בעשרים וחמש השנים הראשונות תהפוכות גדולות. הוא נולד בשנת 1934 באזור סקסוניה. בעיצומה של מלחמת העולם השניה עברה המשפחה במסגרת התיישבות גרמנית לפולין, משם הוא ברח בסוף המשפחה חזרה לתורינגיה, שהפכה לחלק מהמדינה המזרח-גרמנית. משם הוא ברח למערב גרמניה בגיל 25. הוא כתב שישה מחזות, שני רומנים, נובלה, הוציא גם שמונה אוספי שירים, כמו כן תרגם, ובצד כל אלה היה חוקר מוזיקה משמעותי ופרסם שישה ספרים בתחום זה. דרייר מת בדצמבר 2011.

 .

 .

על הבמה מוצגת מסעדה. בירכתי הבמה חלון. בצדדים דלתות: 1. דלת על ציר לשני הכיוונים (SWINGING DOOR) לכיוון הטלפון, המטבח והחצר, 2. דלת למסדרון, לכניסה, לשירותים (עם שלט מתאים) ולחדר המדרגות. על הקירות תמונות של תחרויות מחול. השעה שעת לפני הצהריים, הכסאות הפוכים על השולחנות, רק בקדמת הבמה שולחן, שבו הכסאות לצדו, ועל השולחן תיק נסיעות.

לזמן מה הבמה ריקה, מהמטבח שומעים תקתוק של מכונת כתיבה. שרינאני כותבת את התפריט.

שומעים, איך ששרינאני מוציאה את הנייר מהמכונה. שרינאני נכנסת עם התפריט וההעתקים. רואה את התיק. מציצה בו.

שרינאני: מה זה התיק הזה?

קליופי: [מהמסדרון] לא מבינה כלום דבר.

שרינאני: כל הלילה עמד התיק הזה כאן? מי שם אותו כאן?

קליופי: [נכנסת, עם שמלות על גבי קולבים, היא בהריון מתקדם] חסן נותן לי במתנה.

שרינאני: מתי?

קליופי: לא כל הלילה. בשבע. [מניחה את השמלות, חוזרת להביא עוד דברים]

שרינאני: באנגליה, כשעומד כזה תיק מיותם, כולם מתחבאים.

קליופי: לא מבינה.

שרינאני: מה את סוחבת כל דבר בנפרד?

קליופי: חדר קטן בשביל לארוז.

שרינאני: השולחנות מטונפים.

קליופי: אני מנקה קודם.

שרינאני: נה (ביטוי של הסכמה חורקת). [שרינאני מחליפה את התפריט בתיקיות ולפני דלת הכניסה, כלומר יוצאת וחוזרת. היא סוקרת את המקום.] סיסאל? תביא מטאטא וכף! [סיסאל נכנס עם מטאטא וכף. שרינאני נוטלת ממנו את המטאטא ומתחילה לטאטא.]

סיסאל: אם רוצה, אני מטאטא.

שרינאני: אתה לא יודע לטאטא. [מטאטאת] מה אתה עומד ככה?

[סיסאל מניח את הכף וחוזר למטבח. קליופי יוצאת למסדרון וחוזרת, כמה פעמים. שרינאני מטאטאת בין השולחנות. מהמטבח רעשים שונים. טריקת דלת גורמת לקליופי לבהלה. אבל זה רק פקיסטאני שמביא עיתונים וקורא: "בילד. פרנקפורט אלגמיינה. פרנקפורט רונדשאו!" שרינאני משלמת, ממשיכה לטאטא. בקדמת הבמה מנסה קליופי להתקדם, אך לא מצליחה. לאורך כל המחזה היא מבולבלת, נתקעת על פרטים: בוחנת בקפידה בגד מסויים, כמו בגדי תינוקות, מדפדפת בכתבי עת. שרינאני פונה לדלת עם הציר הכפול, פונה חזרה לקליופי.]

שרינאני: מה לך, קליופי? את לא אורזת. את עוד תפספסי את המטוס. [שתיקה] שאחת-עשרה וחצי מגיע אדון קוצוריס לקחת אותך. [שתיקה] זה לא הרבה זמן.

קליופי: מה את דוחפת בי, שרינאני.

שרינאני: אני לא דוחקת בך, את מתמהמהת. [שתיקה] כשיבואו אורחים, אצטרך לפנות אותך. [קוראת לעבר המטבח] סיסאל! תביא דלי עם מים חמים! [לקליופי] זה היה אמור להיות העבודה שלך. אני נותנת לך במתנה. במצבך את צריכה לשמור על עצמך. אבל את צריכה לארוז. אם את רק יושבת כאן ומתמהמהת, אז את יכולה גם לעבוד, באותו מחיר. את הרה, אבל אני זקנה, אני עושה את זה בשבילך. [שרינאני עוקבת אחרי סיסאל שמביא את הדלי. סיסאל מתחיל להוריד את הכסאות מהשולחנות. אחרי כמה זמן שרינאני הודפת אותו.] עזוב, לך, אני אקרא לך, אם אצטרך עזרה. וקח את זה איתך. [סיסאל אוסף בכף את מה שהצטבר מהטיטוא של שרינאני ויוצא. שרינאני מורידה כסאות מהשולחנות. כל פעם שהיא מנגבת שולחן, היא מדברת אל קליופי.] כשאני רואה אותך ככה, זה נראה יותר כאילו את נוסעת לבריכה, מאשר לישראל.

קליופי: פלסטינה.

שרינאני: לתמיד. – זו ארץ זרה. לא נוסעים לשם כמו לחופשת קיץ. מתכוננים לזה, חושבים על זה, אוספים מידע. לא ברגע האחרון. ועוד עם אחריות לתינוק שייוולד. עוד לא ארזת אפילו. ועדיין את לא אורזת. צריך לחשוב: מה לוקחים, מה לא לוקחים. את לא חושבת, שאת יכולה לקחת את כל זה, לא? לסחוב את זה? במצבך. מישהו עוזר לך? כמו שאני מכיר את חסן, הוא לא בא לשדה התעופה אפילו.

קליופי: איך את מכירה חסן?

שרינאני: הוא בא או לא?

קליופי: את שמץ מכירה חסן.

שרינאני: ואת בטח רוצה להגיד שאת כן מכירה אותו. [שתיקה] גבר מכירים רק אחרי עשר שנות נישואין.

קליופי: [כועסת] שרינאני! אני גר עם חסן כל שנה. נה. אני מכירה חסן יותר מ-את מכירה גבר שלך לפני חתונה.

שרינאני: צודקת. טוב, בואי לא נריב בדקות האחרונות שלנו. אבל תתחילי לארוז, את שומעת? [שתיקה] אני עברתי שלוש פעמים ממדינה למדינה. אני מכירה את זה. את חושבת: אם רק יצאתי מיוון, זה כבר לא משנה איפה. גרמניה, ישראל, לא משנה. צריך לעשות סוויץ'. גם אני חשבתי ככה, כשעברתי לאנגליה. שמחתי כשחזרתי הנה. למרות שהיה לי טוב בבית ספר למחול. גם אם הגבר השני הסתדרתי טוב. הוא גם היה הונגרי. [מצביעה על בן-זוג באחת הכרזות] אבל פריפריה אנגלית לא מתאימה לי. כבר עדיף ללכת לירושלים. שם לא משעמם. אני גם רוצה להכיר. גם שם יש הונגרים. אולי אפילו יותר מאשר באנגליה. מי יודע, אולי אפגוש מכרים ותיקים. יהודי הונגריה: מי שהיה לו כסף, הצליח לברוח. המסכנים, לא יכלו לשלם, שילמו בחיים שלהם. לכן אני אומרת: חשוב, שיהיה לך כסף. תמיד תוכלי להימלט. הבן שלי הבין את זה. הבת שלי לא. אבל כמו הבן שלי אני לא רוצה לעשות את זה. כשעוד עבד כאן, כל סוף שבוע היה טס למשפחה שלו למונטה קרלו. ובנוסף, היה טס המון לאמריקה בשביל החברה. הדירה במונטה קרלו והטיסות זה היה זול יותר מאשר לשלם מיסים. בשביל הנישואין זה לא היה טוב. נו, אתם תראו, איך אתם תעשו את זה. זה רחוק. הוא לא יכול לטוס כל שבוע אליך או את אליו. לחסן, אני מתכוון.

קליופי: גם אתונה רחוק. לא יותר רחוק מירושלים.

שרינאני: נה, את כבר שומרת על דרך מילוט.

קליופי: מה "דרך מילוט"?

שרינאני: ליוון.

קליופי: [מנפנפת אותה]  אה, יוון.

שרינאני: נה, הם לא עשו אותך, כדי שתחזרי אליהם בתור אישה גרושה. ניחשתי נכון, אה? לא צריכה לספר לשרינאני. [שתיקה] נה, בירושלים יש גם נוצרים.

קליופי: אני לא צריכה שמץ נוצרים.

שרינאני: את אורתודוקסית?

קליופי: היה.

שרינאני: עכשיו את כבר מוסלמית.

קליופי: אני שמץ.

שרינאני: לא צריך.

….

 .

מעניין אותך ההמשך? רוצה לדעת למה קוראים למחזה "תחתית כפולה"?  כתבי ל-abumidian@riseup.net

 .

 

//

//