Skip to content

מלאך בלונדיני מאושוויץ

סיוט בשתי מערכות

מאת ג'ו דוידזמאייר

תרגום: אורי שני

רק בעולם הבא יוודעו התשובות לכל השאלות.

דמויות:

אירמה גרזה, בת 20 (באושוויץ)-22 (במשפט). בעלת מראה נורדי קלאסי: בלונדינית, עיניים כחולות, יפה ומושכת. שולטת במשחק בין קדושה וזונה.

אולגה לנגיאל, שנות העשרים המאוחרות לחייה. סטודנטית לרפואה מהונגריה, כלואה באושוויץ. כלואה, אך לא שבורה. היא שורדת בכל מובן.

התובע   שנות הארבעים המוקדמות. סרן בצבא הבריטי. הוא מחפש לשווא משמעות בעולם חסר משמעות. מענה את עצמו בנסיון להצדיק את המשפט.

הלנה גרזה, בת 19, אחותה של אירמה. היא בעלת טבע פשוט יותר מאשר אחותה וגם לא מושכת כל-כך. במערכה שניה היא בתפקיד התליינית.

יוסף מנגלה. דוגמא ומופת לגזע הארי העליון, והוא גם יודע זאת.

סנגור  סרן בצבא הבריטי. מסיים את שירותו בקרוב.

הבמה: תפאורה אחת לשלושת המקומות.

מערכה ראשונה:  אולם משפט בגרמניה. 1945. מחנה אושוויץ, אביב 1944.

מערכה שניה:    תא כלא. ערב ה-9 בדצמבר 1945

כאמור המערכה הראשונה משחקת בבית המשפט ובמחנה אושוויץ, מציאות אחת גולשת לתוך השניה.

הסצנה המובאת כאן היא במסגרת עדותה של אולגה בבית המשפט.

במשך הסצנה נשאר התובע קרוב לאירמה, לא מסוגל להתיק את מבטו ממנה.

אולגה:

איכשהו שנינו אהבנו והערצנו אותה. היא הייתה כל-כך יפה, אפילו כשהיא נעה התהלכה בינינו ומניפה את השוט שלה. לא יכולנו להבין, איך היא כל-כך יפה וכל-כך אכזרית.

(התובע מהופנט על-ידי עיניה של אירמה. הוא נסוג ממנה כמה צעדים, כדי להתחיל את חקירתה של אולגה, אך הוא לא מוריד את המבט מאירמה.)

תובע: בזמן כליאתך באושוויץ, האם נתת לאירמה גרזה איזה שהם שירותים רפואיים?

אולגה: עזרת בניתוח.

תובע: מה היה טבעו?

אולגה: הפלה.

(האורות מתעממים ומתרכזים על אולגה ובקדמת במה.)

היא הגיעה יום אחד לבית החולים. חשבתי, שתהיה עוד סלקציה. אבל היא סילקה את כל המטופלים ואת כל הרופאים. כולם חוץ מאשר דוקטור רוזֶה.

אירמה: (נכנסת לקדמת במה. היא לובשת את מדי ה-SS שלה.) נאמר לי, שאת חכמה מאוד. אני דורשת את שירותיך. ניתוח תיקון קטן.

אולגה: היא הכניסה את הדוקטור לסיטואציה מסובכת מאוד. היה זה מסוכן מאוד, מאוד, לסרב לה בכל עניין שהוא. אך אם מפקדיה יגלו על הניתוח הבלתי-חוקי, גרזה והדוקטור וכל מי שסייע לה , היו בסכנה גדולה. כשהדוקטור היססה, גרזה ניסתה לשחד אותה.

אירמה: זה ניתוח פשוט. ואני אתגמל אותך על מאמצייך. אני יכולה להיות נדיבה ביותר. אני יכולה פעם לסעוד איתך ארוחת בוקר. יהיה לך או שוקולדה נהדרת או אולי קפה אמיתי עם חלב. חשבי על כך, קפה אמיתי.

אולגה: אך היא כל-כך חששה מהסכנה…

אירמה: גם עוגות, ולחם עם חמאה!

אולגה: אילו מישהו היה מגלה…

אירמה: אני אתן לך מעיל חורף, מחמם אפילו בסיביר ועבה כמו קיר. זה יהפוך אותך לאשה העשירה ביותר במחנה.

אולגה: לבסוף – היא סירבה.

אירמה: (שולפת אקדח) אין לך ברירה, דרֶעק.

אולגה: רוזֶה ביקשה ממני לעזור לה. היא כל-כך פחדה להיות לבדה עם גרזה. אני הובלתי את גרזה לחדר הניתוחים. זו היתה הפעם הראשונה, שראיתי אותה בלי ערשת קור הרוח שלה. הפעם זו היתה היא, שפחדה. במהלך הניתוח, היא לא הניחה את האקדח אפילו פעם אחת. זה מוזר, הדבר שאני הכי זוכרת הוא, שזאת היתה הפעם היחידה, שראיתי את השער שלה לא מסודר.

(אירמה חוצה לעבר אולגה ומושיטה לה יד למעלה אל הפודיום, שם אולגה ניצבת. אך אולגה רק מביטה בה באימה. אירמה מחזירה את ידה ומסמנת לאולגה באקדח לרדת אליה. אולגה נאלצת לחזור לסיוט בדחיפת אקדח. כששתי הנשים ניצבות בקדמת במה באותו הגובה, אירמה מתיישבת על השולחן.)

אולגה: הדוקטור מוכנה להתחיל.

אירמה: את כל-כך מזדרזת להרוג ילד גרמני?

אולגה: כמובן שלא.

אירמה: שלא תחשבי, שאת יכולה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי להיפטר ממני. אני נשבעת, שאם את מנסה משהו כזה, ייזרקו אותך לכלבים. אולי שמעת, איך השומרים אימנו אותם להתנהג עם אסירים. אולי הניסויים של מנגלה. את יודעת, מה הוא עושה במעבדות שלו, לא? … זה יכאב?

אולגה: אין סכנה.

אירמה: אז למה אני כל-כך פוחדת?

אולגה: השעני אחורה. זה יעבור מהר.

(התובע נכנס לסצנה. הוא נשאר צופה ברקע, בקצה האור.)

התובע: מה קרה, אחרי שהסתיים הניתוח?

אולגה: אני נשארתי איתה, עד שהיא התאוששה. היא דיברה איתי לשמך זמן מה, שוכחת, שאני אסירה חסרת ערך. היא אפילו הניחה לאקדח. היא דיברה הרבה, כאילו מקשקשת עם חברה שלה.

אירמה: (מציתה סיגריה ומציעה לאולגה) סיגריה?

אולגה: לא תודה.

אירמה: קחי. היא לא מורעלת.

אולגה: (לוקחת סיגריה) תודה, פרוילַיין.

אירמה: (בועם) ארבייטסדינסטפיררין, זוכרת?

אולגה: אני זוכרת.

אירמה: תודה… שלא הרגת אותי. על אף שאולי היית צריכה… זה עבר. מוזר, עם המיליונים שמתו כאן, למה אני חשה אשמה לגבי הדבר הזעיר הזה, שהיה בתוכי?

אולגה: היא הייתה ילדה.

אירמה: ילדה? הייתה לי בת?… ארורה! למה סיפרת לי? בת. או, היא אולי הייתה כה חביבה. אומרים, שאני די מושכת. את חושבת כך?

אולגה: את יפה.

אירמה: בת. את קולטת, אולגה, שאנחנו שתינו ביצענו עבירה, שתלויה כמגדה עונש מוות? אנחנו הרגנו בת לגזע העליון; בזמן שהפירר האהוב שלנו משלם לנשים גרמניות צעירות, כדי שייעשו כמה שיותר אריים קטנים. כן, הן אפילו מקבלות מדליה בעבור השרות הנעלה למולדת. ירושה ארית טהורה, דוגמאות טהורות של הגזע העליון. היא הייתה יכולה להיות נחמדה מאוד. בת כמה?

אולגה: כנראה שלושה חודשים.

אירמה: כל-כך צעירה ועוד לא נולדה. יש לך ילדים, אולגה?

אולגה: (מופתעת מהשאלה) כן.. לא! לא, היו לי שני בנים. שניהם נשלחו לתאי הגזים.

אירמה: אולגה, את מקשיבה לפטפוטי סרק. אין לנו כאן תאי גזים. אלה מאפיות.

אולגה: אם כך, בניי חיים ואופים לחם, יחד עם הוריי. ואני, זאת שהביאה אותם הנה, עדיין בחיים.

אירמה: את הבאת אותם?

אולגה: כן. לא נעצרנו. באנו מרצוננו. בעלי נעצר. לא, לא באמת. נאמר לנו, ששירותיו כרופא דרושים בגרמניה.

אירמה: שקר סביר.

אולגה: כן. והפקידים הגרמנים היו כל-כך, כל-כך נחמדים. כל-כך נרעשתי מכך, שבעלי נשלח לגרמניה, והם הרשו ברוב טובם ללכת איתו. את מבינה, לא היה להם להפריד משפחות. היה אפשר לסדר דברים, תמורת מחיר.

אירמה: את שילמת להם, כדי להשלח לכאן?

אולגה: רציתי להיות איתו. חשבתי לתומי, שהכל יהיה בסדר, כל עוד אנחנו יחד.

אירמה: ואז?

אולגה: הוריי ניסו לשכנע אותי, אבל אני הלכתי. אז- אז הוריי החליטו לבוא גם. העניינים היו לא טובים בבית. אנחנו פרנסנו, הלכנו לאן שזקוקים לנו, בזמן שחברינו נעצרו. או פשוט נעלמו בלילה. ואנחנו נשארנו, נהנים מהכנסת האורחים של הפקידים הגרמנים; אני, בעלי, אמא, ואבא, ושני בניי.

אירמה: למה אתם כולכם מתעקשים לעשות את זה כל-כך קל עבורנו?

אולגה: אני מניחה, שזה נכון. למדנו מהר, ברכבת. מסע ברכבת מהונגריה לגרמניה דרך הגיהנום. תשעים ושישה אנשים דחוסים בתוך קרון, שבנוי לשמונה סוסים. לא היה אפילו מקום, שנשב כולנו באותו הזמן. שניים מתו בלילה הראשון. צעקנו להם, שיפנו את הגופות, אך איש לא ענה. חמישה ימים נסענו בקרון הזה, והמתים נערמו מסביבנו, לא אוכל, מים קיבלנו בדיוק פעם אחת. מכרנו את כל התכשיטים שלנו לחייל אחד בעבור קסדה אחת של מים. אך לפני שהעביר לנו אותה, הוא השתין לתוכה. והיו אבעבועות שחורות בקרון, וטיפוס, ומחלות ללא שם. כשנעצרה סוף סוף הרכבת, או, כל-כך בטוחים היינו, שעכשיו תבוא הקלה. טעינו, נכון שטעינו, ארבייטסדינסטפיררין? (אירמה רק נועצת מבט מוקסמת באימה, מעולם לא שמעה את הסיפור מהזווית הזאת.) אפילו נאלצנו לעבור לילה נוסף בתוך הקרון.

אירמה: לעתים משלוחים מחכים… אנחנו לא עומדים בקצב.. את יודעת איך זה.

אולגה: כן, אני יודעת. למחרת יצאנו. ואז – ואז הרגתי את המשפחה שלי. תאמיני לי, אני עשיתי זאת. הדוקטור שלח את הבן הצעיר שמאלה, לתאי הגזים… סליחה, עלי לומר המאפיות. הדוקטור נעצר כשהגיע תורו של הגדול, אַרווַד. אני חשבתי, שאני אציל מעבודה קשה, אז אמרתי לדוקטור, שהוא עוד לא בן 12, צעיר מדי לעבודה קשה.

אירמה: אלוהים!

תובע: (יחד עם אירמה. הוא עתה נכנס לגמרי לתוך התמונה ונהיה חלק מהסצנה) אלוהים!

אולגה: ואז, ראיתי את ארווד מצטרף לזקנים והילדים בצד שמאל. הייתי כל-כך שמחה על טוב ליבו של הדוקטור, שביקשתי לדבר אל ליבו בעניין אמי, באומרי שכדאי שהיא תלך איתם, שתשמור עליהם. והדוקטור, כל-כך חביב היה, הוא חייך ושלח אותה עם בניי ל-

אירמה:

מספיק! אני לא רוצה לשמוע. איני רוצה לשמוע על משפחתך המקוללת.. אולגה, אינך יודעת? את מקק. דרעק. כן, את זוהמה! את טינופת שצריך לנקות מעל פניה של אירופה. אני יודעת את זה ממקור מוסמך! אני לא רוצה לדעת, שאת בן-אדם, שאת אשה שאהבה והייתה נאהבת. את לא מבינה? את לא אמורה להיות יצור אנושי!

אולגה: ברור, ארבייטסדינסטפיררין.

אירמה: (מתרחקת במהירות מאולגה, היא מדברת בחום אל תינוקה, שאינו עוד חלק ממנה) בתי הקטנה, היה בך זרע הגדולה. יכולת לעשות מה שתרצי, להיות לעשות מה שתרצי. אך לא עוד, לא עוד. קחי עוד סיגריה, אולגה. (אולגה מהססת. אירמה משליכה לעברה קופסה ומצית.) קחי את זה, לעזאזל! קחי את כל הקופסא… את חושבת שהיו לה העיניים שלי? אולי… ידעת שרציתי להיות שחקנית? כן! חשבתי שזה יהיה גדול. כשעבדתי בבית החולים, אמרו לי, שיש לי את זה. הייתי אוהבת את זה. תמיד אהבתי לשחק. אחרי המלחמה, כשכל זה ייגמר, אולי אעשה קריירה בקולנוע. את תראי את שמי בשלטי הפרסומת, אולגה. מי יודע? הנסיון שלי אולי יעזור לי בתור שחקנית. כשאת משחקת, את יכולה להיות כל דבר, לעשות כל דבר. למשך רגע זעיר אחד, את יכולה להיות גדולה יותר מעצמך, להיות משהו אחר, יותר טובה, יותר יפה.

אולגה: במקום זאת את כאן.

אירמה: כן. במקום זה אני כאן. תגמרי את הסיגריה שלך, דרעק.

….

….

.

.

.
קצת רקע:

אירמה גרזה החלה את הקריירה שלה כמפקדת במחנה ריכוז בגיל 17. שלוש שנים לפני כן היא סיימה את בית הספר העממי, עבדה כשנה ב"שרות לאומי", ולאחר כן כאחות בבית חולים של ה-SS. לאחר שלא מצאה מקום לימודים בשום בית ספר לאחיות, התגייסה ל-SS.

באושוויץ היא הייתה אחראית לפחות 30 רציחות ביום, הייתה שותפה לסלקציות של מנגלה, ובכלל היתה המפקדת, שהאסירים פחדו ממנה יותר מאשר מכל מפקד אחר. היא כונתה הצבוע מאושוויץ. לפי עדותה היא שמעה על תאי הגזים רק מהאסירים עצמם! לפי כל העדויות אין ספק, ש"הצבוע" נהנתה מכל רגע ורגע בהתעללויות שלה. היא הייתה מפורסמת בין היתר בגלל ההתעללויות המיניות שלה באסירים פולנים. האסירים סברו, שהיא אהובתם של מנגלה באושוויץ, ושל מפקד המחנה קרמר בברגן-בלזן, שנתלה לאחר המלחמה. למרות זאת, חשבה אירמה בטעות שהאסירים אוהבים אותה, וכל עדותה במשפטה מעידה על כך, שהיא אכן מאמינה בחפותהּ!

לדבריה (במשפט) אביה (שהיה חבר ב-NSDAP ) גירש אותה מהבית, כי לא הסכים שתשרת ב- SS. לסכסוך עם אביה מוקדש מקום מרכזי במחזה. במהלך עדותה הקצרה של אחותה הלנה במשפט בכתה אירמה שוב ושוב. אחותה הייתה קרובת המשפחה היחידה, שהייתה נוכחת במשפט.

ניתוח ההפלה ונסיון השוחד, עם המעיל, מתועד אצל גיזלה פרל.

מתוך 45 נאשמים נגזר גזר דין מוות על 11 מהם, מתוכם אירמה גרזה ועוד נשים אחרות. שתי הנאשמות האחרות , שעמדו איתה, התעלפו לשמע גזר הדין, אך היא רק יצאה את אולם בית המשפט ללא תגובה כלל. היא נקברה תחילה בבית הכלא, שם הוצאה להורג, אך לאחר מכן הועברה לבית קברות אזרחי. המילה האחרונה שלה הייתה SCHNELL (=מהר). בשנת 1986 שיטחו את קברה, כי הפך לאתר לעליה לרגל עבור קבוצות ניאו-נאציות.

אולגה לנגיאל ומשפחתה הובלו בשנת 1994 לאושוויץ. היא עבדה בבית החולים של המחנה. היא השתתפה במרד, במהלכו נהרסה משרפת גופות אחת. היא היחידה מתוך משפחתה, ששרדה. את חוויותיה היא תיעדה באוטוביוגרפיה בשם  "The Five Chimneys" (= "חמש הארובות"), הספר הראשון, שסיפר על אושוויץ מזווית הראיה של הקורבנות. עד מותה היא חיה בניו יורק. היא ייסדה וניהלה קרן, שמטרתה הסברה על אושוויץ. שם הקרן כמספר המוטבע בזרועה. בקייץ 2001 היא נפטרה.

אתרים על אולגה:

מתוך ספרה:

http://www.datasync.com/~davidg59/lengyel.html

ספרה באמזון: http://www.amazon.com/exec/obidos/search-handle-url/index%3Dbooks%26field-author%3DLengyel%2C%20Olga/ref%3Dpd%5Fsimart%5Fdetail/103-8493740-1475029

בחירתה של סופי ושל אולגה:

http://webpage.pace.edu/nreagin/F2005WS267/SherminAli/Literary%20Paper.html

//

//

One Comment
  1. לידור permalink

    מישהו יודע איפה אפשר למצוא את המחזה הזה דחוף ביותר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: