"קסנדרה" (מאת כריסטה וולף)
בין מיתוס ולוגוס
הסיפור "קסנדרה" הוא בעצם ההרצאה החמישית ברצף הרצאות בנושא, אשר נכתבו בין 1980 ל-1982, ויצאו לאור כולם, בשני ספרים נפרדים, ב-1983. לכן חשוב לקרוא את הספר עם ארבע ההרצאות לפני הסיפור. ההרצאה הראשונה כתובה כדוח נסיעה, גם השניה, השלישית בתור יומן עבודה, הרביעית מנוסחת כמכתב, והחמישית, כאמור, היא הסיפור עצמו.
"קסנדרה" יצא בעברית בשנת 1988 בתרגומה של אילנה המרמן (הציטוטים שלא כתוב מקור, אלא מספר העמוד, הם מכאן), ה- FRANKFURTER VORLESUNGEN לא. כל הציטוטים כאן מתוך "ההרצאות" הם שלי, לצורך עבודה זו (והם מסומנים ב-FV).
וולף הגיעה לנושא במקרה (כשהיא החמיצה את המטוס ליוון). "עוד יכולתי להביט בעצמי, איך התרגשות של פאניקה אחזה בי, איך היא גברה והגיעה לשיאה עם הקריאה : או! או! אח! אפולון! אפולון! קסנדרה. ראיתי אותה מיד. היא, האסירה, אחזה בי, היא, בעצמה אובייקט של מטרות זרות, כבשה אותי." ואייסכילוס הוא המקור הראשון, הסיפור מנוסח כמונולוג, כמו הרחבה של המונולוג של קסנדרה אצל אייסכילוס, וכריסטה וולף מאמצת דברים רבים ומרחיבה, כמו לדוגמא: היא חשה בקריאה של אייסכילוס, שרק קסנדרה מכירה את עצמה.
היא משאירה את הסיטואציה הבסיסית, את המסגרת הסיפורית, אבל התוצאה מנוגדת לאייסכילוס 180 מעלות: אצל אייסכילוס שלטון הנשים (המיוצג על-ידי האריניות) מוחלף על-ידי אפולון לטובת האנושות, אצל כריסטה וולף החלפה זו היא האסון של האנושות.
כריסטה וולף מחליטה להתחבר למקורות המיתוס ולא לאייסכילוס.
הומרוס אינו מקור עשיר במיוחד: קסנדרה מופיעה בדיוק פעם אחת באיליאדה (בתור בתו היפה ביותר של פריאמוס, שנמכרה לצבא הזר, שהבטיח בתמורה להלחם נגד האכאים) ופעם אחת באודיסאה (במפגש עם אגממנון, כשזה מספר איך הוא וקסנדרה נרצחו על-ידי קליטמנסטרה ואיגיאס). אל המיתוס היא מתייחסת בחמישה אופנים שונים:
- שינוי המיתוס. לדוגמא: הלנה לא מגיעה בכלל לטרויה. (את הרעיון הזה היא לקחה מהרודות.)
- ניפוץ המיתוס. לדוגמא: אכילס החיה. אכילס הגיבור היווני מתואר כבהמה חסרת רחמים. (בייחוד בעמ' 111-112, אבל כך לאורך כל הספר.)
- הרחבת המיתוס. בעיקר: 1. "מיתוס+פסיכולוגיה" (FV עמ' 104), ז"א הענקת עומק פסיכולוגי לדמויות המיתולוגיות ו-2. המיתוס בהקשר היסטורי: מתי התרחשה מלחמת טרויה? (הקמת הערים קרטגו ורומא מוערכת כיום בערך במאה ה-8 או לכל המוקדם במאה ה-9 לפני הספירה, כך שאיניאס לא יכול היה לעבור בקרטגו ולהקים את רומא). הטרויאנים היו כנראה חיתים, כמו אוריה החיתי. אנחנו מדברים על ימי שמואל ורעמסס השלישי. באותם שנים ממש מתמוטטת הממלכה החיתית.
- מיתוס נגדי: טרויה כממלכה מטריארכאלית אחרונה, וכאוטופיה למחר חדש-ישן.
- איחוד עם המיתוס: הכרה במיתוס כחלופה לתבונה מערבית מודרנית, הנתפסת כאמת יחידה.
אך לפני שנתחיל לדון בטיפול של וולף במיתוס, נפרוס את המפה שמציגה הסופרת: ראשית אציג בקצרה את הדמויות המרכזיות:
קסנדרה: בתו של מלך טרויה פריאמוס. כוהנת במקדש אפולון, נביאה, ושלל של אגממנון. אמא לתאומים.
פריאמוס: אבי קסנדרה. נרצח במלחמה. קסנדרה היתה בתו האהובה ביותר.
הקובה: אמה של קסנדרה. לפני המלחמה היתה המלכה חזקה יותר אפילו מהמלך פריאמוס.
פריס: אחד מהאחים הרבים של קסנדרה. בגללו נגרמת המלחמה.
טרוילוס: אח אחר של קסנדרה. בתחילת המלחמה אכילס חונק אותו למוות בתוך מקדש אפולון בנוכחותה של קסנדרה.
פוליקסנה: אחת האחיות של קסנדרה. רצתה להיות כוהנת גם, אך לא זכתה לכך. השתגעה במלחמה ואיבדה את שפיותה.
אגממנון: מלך מיקנה. מחזיר הביתה את קסנדרה כשלל. הוא הכין את המלחמה והוביל אותה.
קליטמנסטרה: אשתו של אגממנון. אם ארבעת ילדיהם, שאת הבכורה מביניהם אגממנון הקריב לפני המלחמה לשם הצלחת המלחמה.
מרפסה: משרתת של קסנדרה, מטפלת בשני ילדיה התאומים.
איניאס: גיבור מלחמה בצד של טרויה, מוביל את צבאו נגד היוונים, אך פורש עם צבאו לפני הסוף, וכך ניצל. בסיפור וולף רוקמת סיפור אהבה בין קסנדרה לאיניאס.
אכילס: קסנדרה מכנה אותו "החיה". בעיני היוונים גיבור, קסנדרה מתארת תמונה מזוויעה. נפל בטרויה על-ידי חץ של פריס בעקב שלו, המקום הפגיע היחידי בגופו.
פנתואוס: עובד עם קסנדרה ככוהן במקדש אפולון. נקרא "היווני". אחר-כך מתברר, שהוא מרגל לטובת יוון.
אנכיסס: אבי איניאס. בסיפור של וולף הוא אחת הדמויות החשובות ב"תרבות הנגד" מחוץ לארמון בטרויה, שהולך ב"דרך השלישית". קרוב לאלה קיבלה.
אוימלוס: שר הצבא הטרויאני.
חוץ מאלה יש עוד רבים אחרים. מי שלא מכיר את המקור, זאת אומרת את המיתולוגיה היוונית, יקשה לעקוב אחר הסיפור, ולא יבין את התחכום בשינויים שעורכת וולף בדמויות.
הדמות המיתית "קסנדרה" נמצאת אצל וולף בצומת של קונפליקטים רבים. אפרט כאן מה הם קונפליקטים השונים, אותם מביאה וולף בסיפור והיכן נמצאת הגיבורה בין שני קוטבי כל קונפליקט:
נשיות-גבריות:
….
מלחמה-חיים.
…
טרויה-יוון
לפחות במובן זה, קסנדרה היא נאמנה לארמון: היא נגד היוונים. היוונים הם הרע האולטימטיבי, ועל כך כולם מסכימים, גם הארמון וגם מתנגדי הארמון בטרויה. אחד המתנגדים המובהקים הוא אנכיסס. וכך מספרת קסנדרה: "אנכיסס אמר פעם, שאילו נתברכו היוונים בכשרון להבין לנפש הזולת, היה הדבר מועיל להם יותר מהמצאת הברזל הארור. אילו החילו את מונחי-הברזל "טוב" ו"רע" לא על עצמם בלבד. אלא גם עלינו, למשל." (עמ' 159)
יוון מייצגת בסיפור לא רק יישות מדינית באזור גיאוגראפי מסויים, אלא מערכת ערכים שלמה: התרבות המערבית. כולנו גדלנו על הראיה (המיתוס?) של יוון כאֵם התרבות המערבית, באופן החיובי של המושג, כריסטה וולף מקבלת את הראיה הזו, אבל מביטה בה בראיה פחות חיובית. קסנדרה הטרויאנית רואה בערכים היוונים את מקור אסונה, לא רק מבחינה פיזית, בגלל העימות הצבאי, אלא גם מבחינה רוחנית. לדוגמא: אפולו שלה הוא זאב טורף יורק רעל, והיוונים יהפכו אותו לדמות אחרת לגמרי. מי יבין למה היא התנגדה לו?
מיתוס-לוגוס
בלי קשר לנושא העבודה, אין ספק שקונפליקט זה תופס מקום מרכזי ביותר בסיפור, כמו גם בארבעת הפרקים הקודמים לסיפור ("ההרצאות"). לקונפליקט זה שייך הקונפליקט בין תמונה למילה. בשאלות הנוגעות למלחמה, הנושא ההרה גורל כל-כך, מייעצים למלך קסנדרה בעזרת התמונה (המיתוס) ואוימלוס בעזרת המילה (הלוגוס). אך לא תמיד שני המושגים מופיעים כקונפליקט, לעתים כצמד, לעתים כהתלבטות, אבל העיסוק במושגים אלה לא עוזב את כריסטה וולף לרגע.
"על-ידי הרחבת זווית הראיה, והעמקתה, השתנה לו הפילטר, דרכו אני חווה את הזמן שלנו, את כולנו […] באופן מוחלט.
הרחבה של מה זה מציאותי, אך המהות הפנימית, התנועה של אותה מציאות השתנתה ומשתנה כל יום הלאה והלאה, קשה לתאר." (FV: 131).
היא גם מסדרת את הקונפליקטים האחרים בהתאם, עד שאפשר בעצם לצייר מין טבלה כזאת:
| מיתוס | לוגוס |
| נשיות | גבריות |
| טרויה | יוון |
| חיים | מלחמה |
…..
לקבלת העבודה כולה, נא לכתוב ל- abumidian@riseup.net
abumidian 