Skip to content

האם דודה שלי נאצית?

לפני שנה חגגה דודה סוניה יום הולדת 90. היא גרה בלונהבורג, לא רחוק מהמבורג, בבית משותף, מין קומונה רב-דורית, שבה היא מתפקדת בתור דודה או סבתא, מטפלת בילדים הקטנים של האחרים. אבל חוץ מזה היא עסוקה בעמותה אנטי-פשיסטית בעיר, שמתאמצת להחיות את הזיכרון, כדי שהצעירים לא יישכחו את השואה. יש לה עניין אישי, לדודה סוניה. היא סבלה לא מעט מהנאצים. אמנם אין לה מספר על היד, רק לאחותה היה, אבל שנות המלחמה היו קשות מנשוא.

רוזה, אחותו של סבא רבה שלי, התחתנה עם גוי. זה לא עזר לה. הנאצים הרגו אותה בטרזין. אבל הבת שלה טרודה שרדה. טרודה לא גדלה כיהודיה, וגם התחתנה עם גוי, אבל גם היא וגם הבת שלה, דודה סוניה שרדו את המלחמה בתנאים לא תנאים, ועם מנה גדושה של מזל, שקרים, התחכמויות. ולא מספיק זה, היא גידלה לבד, בלי בעל, בשנות המלחמה הנוראות, בן קטן, עם מום בלב, שאני זוכר תמיד עם שפתיים כחולות. הוא מת בגיל 40 בערך מהמום הזה.

כל חיה הבוגרים סוניה היתה מורה ומחנכת, היא מדברת אספרנטו ומתעניינת בעבודה שלי בישראל למען חיים משותפים על בסיס שוויוני ואנטי-גזעני.

ביום שישי ה-24 באוקטובר נסעתי עד לקיבוץ רבדים הרחוק, בנגב, כדי לפגוש אותה שם, לרגל יום ההולדת ה-80 של קרוב משפחה רחוק. הוא עוד נולד בברלין, אבל הוריו הביאו אותו לחיפה בשנת 1934. אך לפני שיצאתי לדרך, בבוקר, הודיעו לי, שלא אישרו לדודה סוניה לטוס. למה?

כי אין לה אישור שהיא לא נאצית. מסתבר, שגרמנים שנולדו לפני 1928, חייבים להוכיח שהם לא היו נאצים. אבל זה מידע שקשה להשיג אותו. הוא לא מופיע סתם ככה (http://www.israeliconsulate.org/Consular/hvisa/countries.htm ).

ואיך לא? הוא גם לא נכון לגבי כולם.

איש העסקים הגרמני נבל דימונט קנה לפני שנתיים, בעיצומה של מלחמת לבנון, אחוזים לא מעטים של המניות של עיתון "הארץ". הוא נולד לפני 1928, ושמועות אומרות, שחלק מהעושר של משפחתו בא מרכוש שהחרימו הנאצים מהיהודים בשנות השלושים.

)http://www.zeit.de/2007/04/Der_letzte_Zeitungsbaron)

איך קובעים אם מישהו היה נאצי או לא? זהו תהליך לא פשוט, אך נעזרים בתהליכים המשפטיים שעשו הכובשים אחרי המלחמה תחת השם דה-נאציפיקציה. ברור לכל, במיוחד היום, שהמהלך היה לוקה בחסר, במיוחד באזורי הכיבוש האמריקאים, הבריטיים והצרפתיים, מה שמאוחר יותר הפך להיות גרמניה המערבית. (אפשר לקרוא על כך לדוגמא בוויקיפדיה תחת הערך "דה-נאציפיקציה".) מתוך שני מיליון וחצי מערב גרמניים שנבדקו, נמצאו רק 5025 אשמים במשהו. גם הנאצים הריחו מיד, שכיוון הרוח השתנה ושהמלחמה הקרה כבר בעיצומה, ואם הם יוכיחו לאדונים החדשים, שהם נחוצים במלחמה הזאת נגד הקומוניזם, יימחלו להם על פשעי העבר. זה עבד. שני המפקדים הבכירים, סתם דוגמא, שפיקדו על חיסול היהודים ברובנו, שם נרצחו דודים של אבא שלי, יחד עם משפחותיהם, הגיעו אחרי המלחמה לשיבה טובה עם משרות בכירות בממשל המערב-גרמני.

מה עוד שיש מקומות בגרמניה, שלא ניתן לעיין בתיקי הדה-נאציפיקציה  (http://wissen.spiegel.de/wissen/dokument/dokument.html?id=45702243&top=SPIEGEL) .

לא עזר לדודתי הזקנה, בת ה-91, לפרוס בפני הפקידים האטומים את אילן היוחסין שלה, לספר על סבתה שנרצחה בטרזין ואחותה שהייתה במחנה ריכוז ועל תלאות המלחמה שלה עצמה. הם לא נתנו לה. סוניה נשארה בגרמניה, ואני לא יודע, מתי אראה אותה שוב בפעם הבאה. זה גיל, שאי-אפשר לדעת…

שלחתי מייל למחלקת אשרות במשרד הפנים, למשרד החוץ ולשגרירות ישראל בברלין. עד כה בלי תגובה כלשהי…

אני מתבייש במדינת ישראל, המתעללת בניצולי השואה שלה על-ידי התעלמות והתעמרות. עכשיו היא החליטה לרדוף את הניצולים גם מחוץ לגבולותיה.

 .

אורי שני, 2008

 

//

One Comment
  1. תודה, אורי,

    לפעמים לסיפור קטן יש כוח גדול בהרבה ממאמרי מחאה גדולים.

    דרור

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: