יום הדין בנירנברג (1961)

אנחנו בשנת 2014, ואני רואה סרט משנת 1961. אני עוד לא נולדתי אז! לא האמנתי שאני עושה זאת לעצמי, והוא ארך כמעט שלוש שעות:
"יום הדין בנירנברג". ואני מודה לעצמי שעשיתי את זה!
מועמד ל-11 פרסי אוסקר ועם צוות שחקנים יוצא מן הכלל, הסרט ממחיז את אחד מסדרת "משפטי נירנברג" הרבים שנערכו לפושעים נאציים כמה שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. המשפטים הללו התקיימו בשנת 1948 בעיר נירנברג שבגרמניה ונוהלו בידי צוות שופטים רב לאומי. ספנסר טרייסי מגלם שופט אמריקני הניצב בפני הכרעות קשות בנוגע למידת אחריותם של הנאשמים, בכירי המשפט הגרמני בתקופת הנאצים, למעשי הפשע של הרייך השלישי.

בסוף הסרט נותן השופט האמריקאי את פסק דינו. הנה הקטע הכי טוב, שאנחנו צריכים לחשוב עליו היום, בשנת 2014:
"בני אדם הנשלחים לעיקור בגלל אמונתם הפוליטית, לעג לערכי הידידות והאמון, רצח ילדים… כמה בקלות הדבר עלול לקרות … אילו גם בארצנו כיום ישנם כאלה המדברים על הגנת המולדת על הישרדות. החלטה חייבת להיעשות בחייה של כל אומה ממש באותו רגע שהאויב לופת אותנו בצווארנו כשנראה שהדרך היחידה לשרוד היא לנקוט באותם אמצעים של האויב. לתת עדיפות להישרדותנו על פני כל מוסכמה, להעלים עין! התשובה לכך היא, לשרוד בתור מה? בשביל מה? מדינה היא לא סלע, היא איננה הרחבה של ה"אני". היא הערכים אותם היא מייצגת. היא ערכיה, בשעה שעמידה לטובת ערך כלשהוא הוא הדבר הקשה ביותר. בפני אזרחי אומות העולם נציין כעת, שכאן בהחלטותינו, אלו הערכים אותם אנו מייצגים: צדק. אמת. וקדושת החיים של הפרט."

ספנסר פרייסי בתור השפוט השופט שופטים אחרים, ונאומו שעורך בסרט 11 דקות שלמות, צולם בטייק אחד.

במהלך הסרט פוגש השופט האמריקאי את הגב 'ברטולד, אלמנה. בעלה נתלה במשפט אחר. למרלן דיטריך, בתפקידה של הגב 'ברטולד, היה קשה במיוחד בסצנה בין הגב' ברטולד והשופט הייווד, כאשר היא טוענת שאזרחים גרמנים לא ידעו על זוועות השלטון הנאצי שבוצעו במהלך המלחמה. דיטריך, שבמהלך המלחמה עבדה עבור בעלות הברית נגד הנאצים, מצאה את הטיעון כל כך דוחה, שהיא לא היתה מסוגלת לשמור על הריכוז שלה. רק לאחר ייעוץ אצל ספנסר טרייסי השלימה השחקנית את הסצנה. על פי ראיון עם נכדה, דיטריך ממש חלתה פיזית (עד כדי הקאה) בצילומים על הסצנה הזו. בשיחה עם בתה מריה, ריה אמרה לה: "פשוט שחקי את אמא שלך." גב 'ברטולד הבדיונית היא ייצוג של אמה של מרלן דיטריך.

דיאלוג אחר שאהבתי מאוד בסרט, הוא ממש לקראת סוף הסרט הארוך הזה:
"אני מוכן להתערב איתך", מתחיל הסנגור הגרמני של השופטים הגרמנים –
– אני אף פעם לא מתערב אף פעם, מתוך עיקרון
– התערבות בין ג'נטלמנים… תוך 5 שנים האנשים עליהם גזרת מאסר עולם, יצאו לחופשי
– מר רולף, הערצתי את עבודתך באולם המשפט במשך חודשים רבים. אתה מבריק במיוחד בשימוש שאתה עושה בהגיון . ..ולכן מה שאמרת, סביר מאוד שיתקיים. זה אכן הגיוני בראיית התקופה בה אנו חיים [הוא רומז למלחמה הקרה] אבל להיות הגיוני, איננו בהכרח להיות צודק. ושום דבר על פני האדמה לא יכול להפוך זאת להיות צודק.

ממש בסוף, בשניות האחרונות של הסרט, כאשר ארנסט יאנינג, השופט הגרמני שמודה באשמתו, מבקש לדבר עם השופט האמריקאי שגזר עליו מאסר עולם, הוא אומר לו:
"הסיבה שביקשתי שתבוא… האנשים הללו… מיליוני האנשים הללו … מעולם לא שיערתי שזה יגיע לכדי כך… אתה חייב להאמין לי!! אתה חייב להאמין לי!!"
"הר יאנינג", עונה לו השופט האמריקאי, "זה הגיע לכדי כך בפעם הראשונה בו גזרת את דינו של אדם למוות כשידעת שהוא חף מפשע."