צל עברי הולך ומתארך

כמה דברים שכדאי לזכור לרגל ט' באב: הכיבוש הרומי לא נכפה על ארץ ישראל. היתה זו המנהיגות היהודית שהזמינה את רומא אלינו הביתה, בגלל יריבות מקומית. את ההתקוממות שפרצה 120 שנה מאוחר יותר הובילו לאומנים קיצוניים כנגד רצונו של הרוב שידע שאין סיכוי לנצח במלחמה. אחד המתנגדים היה יוחנן בן זכאי שהוברח מירושלים הנצורה בתוך ארון קבורה, והוא ייסד את הסנהדרין ביבנה והציל בכך את היהדות.
מי יוציאני בארון קבורה
מתוך המצור?
היהיה בכוחי לקום מתוך הקבר?
איכה ישבה בדד
העיר רבתי
בין טוהר הבחינות
וטוהר המידות 
וטוהר הנשק
וטוהר הגזע
וטוהר ואוולין
רצים למיליון.
אני כבר לא רץ. 

פעם הייתי רץ בעולם כמו תער פתוח.

כבר לא.
צל עברי הולך ומתארך
ואנוכי הולך ומתרחק
ממחוזות יצירתי, מפירות עמלי,
משדות פורחים וחרוכים.
(זה יכול להיות אותו שדה,
כי כל חי וכל גוף וכל מנגנון בא מן הכליה
של זה שקדם לו, והולך לכליה.)
ליבי שם, אך אנוכי
עדיין לא בסוף מערב,
אם כי השמש כבר שוקעת שם,
ומסנוורת.
מעולם לא חזרתי לאותה נקודה,
תמיד קדימה, למטרה,
לעתים נעצרתי
כדי לחבוש פצעים,
אבל כשהחבישה הפכה לחיטוט,
קמתי והלכתי הלאה, למטרה.
אבל עכשיו השמש המסנוורת באופק
מטשטשת לי אותה.
היכן היא?
האם אני עדיין בכיוון נכון?
האם השמש, זו השוקעת, היא המטרה?
לפנים היא נראיתה לי נשגבת, זוהרת,
עתה תפוז רקוב.
ומאחורי ירושלים עולה בלהבות.

אורי שני, ט' באב 2019