Skip to content

הירושה

מאת: רנטה אהרנס

תרגום: אורי שני

דמויות

רולנד לפקה Roland Lapke, בן 57

מרלנה לפקה Marlene Lapke, בת 50

סוון לפקה Sven Lapke, בן 23

מקום

סלון ומסדרון של משפחת לפקה, וחלק מהחדר של סוון. רואים בבירור שזהו בית יהודי: על משקוף הדלת קבועה מזוזה. על הקיר הדפס של עמוד מתוך ספר תפילות ספרדי. בתוך השידה שני פמוטי שבת מכסף, וגם מנורה. לידם, במסגרת מכסף, תצלום בשחור-לבן של אישה צעירה, יפה.

זמן

2002. משך העלילה: כמה ימים.

1.

מאוחר בערב. שאריות של סעודת חג גדולה. מתוך המסדרון שומעים קולות. אורחים הולכים הביתה. מרלנה נכנסת לסלון, קורנת מאושר. מאחוריה רולנד, גם הוא מאושר.

רולנד: החג היפה ביותר מזה שנים. ובכלל לא חשבתי… [הם מתחבקים.]  תודה.

מרלנה: אני כל-כך גאה בך.

רולנד: בואי נשתה עוד כוסית שמפניה. [הוא מוזג, הם משיקים כוסות.]  לחיינו!

מרלנה: להצלחה שלך!

רולנד: איזה יום!

מרלנה: ההרצאה שלך היתה נהדרת.

רולנד: אני עדיין לא תופס…

מרלנה: יושב ראש המועצה המרכזית של יהודי גרמניה אמר לי, שהוא אל שמע מעולם הרצאה כל-כך עניינית ורבת פנים על נושא ההתנגדות לפשיזם.

רולנד: ההוצאה רוצים להוציא אותה לאור במהדורה מיוחדת.

מרלנה: אפילו ראש העיר היה ושיבח אותך.

רולנד: כן… ואת הדבר הכי טוב את עוד לא יודעת!

מרלנה: ספר!

רולנד: עיתונאי מהטלוויזיה הישראלית ביקש ליצור קשר איתי. הוא רוצה לעשות עלי כתבה.

מרלנה: נהדר!

רולנד: זה אמור לקרות ממש בימים הקרובים. הם רוצים להקרין את זה, כשהספר שלי ייצא במהדורה העברית.

מרלנה: בקרוב תהיה מוכר גם בישראל. ואז, השמיים הם הגבול! הם ייזמינו אותך וירעיפו עליך שבחים.

רולנד: מרלנה, בלעדייך בחיים לא הייתי כותב את הספר.

מרלנה: חבל, שהוריי לא יכולים לראות את זה: כתבה של החתן שלהם בטלוויזיה הישראלית!

רולנד: גם אני חשבתי היום על הוריך…

מרלנה: הם כל-כך שמחו כשהכרתי אותך.

רולנד: לא אשכח איך הם קיבלו אותי.

מרלנה: כן, זה היה לפני 25 שנים…

רולנד: הם התייחסו אלי כאילו הייתי בנם.

מרלנה: טוב, זה מובן מאליו. [מהמסדרון שומעים רעש רחוק.] שמעת? זאת היתה תיבת הדואר…

רולנד: כן.

מרלנה: בשעה כזאת?

רולנד: אני הולך לראות מה זה.

[הוא הולך לכיוון המסדרון. כשהוא חוזר, הוא מחזיק ביד מכתב.]

מרלנה: זה משהו – ?

רולנד: כן. שוב השמצה אנטישמית כזאת.

מרלנה: הם נהים יותר ויותר חצופים. עכשיו הם כבר באים באמצע הלילה.

רולנד: [מקמט את המכתב] עזבי את זה.

מרלנה: אתה צריך לפנות למשטרה.

רולנד: זה לא יעזור כלום.

מרלנה: איך אתה יודע, אם לא ניסית?

רולנד: [הוא פורס שוב את המכתב.] את מכירה את המכתבים האלה: אין כתב יד, רק אותיות עיתון מודבקות…

מרלנה: אפשר לבדוק את זה במעבדה.

רולנד: ואז?

(ההצלחה והשבחים מקורם כולם מכך, שאימו של רולנד היתה חברה בקבוצת מחתרת אנטי-נאצית והצילה יהודים. בנם סוון חוקר גם הוא את ההיסטוריה של העיר ואת קבוצות המחתרת. – אחרי כמה ימים….)

4.

מרלנה: סוון, מה קרה?

סוון: עיתונאי מישראל רוצה לראיין את אבא?

מרלנה: כן, הוא רוצה לעשות כתבה עליו לטלוויזיה הישראלית.

סוון: לא היה לי מושג.

מרלנה: איך יכולת? גם אבא יודע את זה רק מאז אתמול. רוצים לשדר את זה, כשתצא המהדורה העברית של הספר שלו.

סוון: כתבה על אבא…

מרלנה: מה כל-כך מרעיש בזה? כבר ראיינו את אבא בעבר.

סוון: אבל לא עיתונאי ישראלי…

מרלנה: דווקא בישראל הספר שלו יצליח מאוד. הם יזמינו אותו וירעיפו עליו שבחים.

סוון: כן, כנראה…

מרלנה: אני לא מבינה מה יש לך. תשמח קצת, במקום לשבת כאן כמו אחרי הלוויה.

סוון: אני… לא מסוגל לשמוח…

מרלנה: למה לא?

סוון: כי…

מרלנה: זה קשה לך, שאבא שלך מפורסם עכשיו?

סוון: לא, לא, בטח שלא…

מרלנה: אז מה העניין?

סוון: אני…

מרלנה: סוון, תגיד לי, מה מעיק עליך.

[שתיקה]

סוון: אני… מצאתי משהו מוזר בארכיון…

מרלנה: מה?

סוון: רישומי יומן…

מרלנה: איזה רישומי יומן…

סוון: מהימים אחרי המלחמה…

מרלנה: של מי?

[סוון מהסס, הולך לחדרו, חוזר עם תיקיה.]

סוון: היומן שייך לעיזבון של של אחת ששמה פרנציסקה ווימן (Franziska Wiemann )…

מרלנה: לא אומר לי כלום…

סוון: היא מציינת בה אישה ושמה וילהלמינה לפקה

מרלנה: ואללה.

סוון: זו צריכה להיות טעות.

מרלנה: למה? זה שם די נדיר.

סוון: כי.. [שתיקה]  הלוואי שלא הייתי בוחר בנושא הזה.

מרלנה: אני לא מבינה. על מה מדובר?

סוון: אלה רישומים של שיחה… שניהלה אותה פרנציסקה וימן באוגוסט 44… במחנה הריכוז ראבנסבריק עם פולניה בשם מגדלנה…

מרלנה: קרא.

[סוון פותח בהיסוס את התיקיה.]

סוון: [קורא] "מגדלנה עבדה בעבודת כפייה בבית חרושת לתחמושת. יום אחד היא לא יכלה יותר, מרוב רעב. היא שלפה כריך מהכיס של גרמניה ובלעה אותו. ואישה צעירה בשם וילהמינה לפקה ראתה אותה."

מרלנה: מה מוזר בזה? גם אבא שלך כותב ששלחו את אמא שלו לעבוד בבית חרושת לתחמושת.

סוון: כן..

מרלנה: תמשיך.

סוון: [קורא]… "וילהלמינה לפקה הודיעה על המקרה, וכך הגיעה מגדלנה בגלל הכריך למחנה ריכוז."

מרלנה: מה?? סבתא שלך לא הלשינה על עובדת בעבודת כפייה! היא שנאה את הנאצים!

סוון: אני יודע..

מרלנה: הרי זה ברור: היו שתי נשים עם אותו השם.

סוון: זה עוד ממשיך.

….

ahrens

לקבלת המחזה השלם, נא לכתוב ל- abumidian@riseup.net

 Doc5_image001

//

//

//

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: