נאום לשלום

זכרון האנושות לסבלי העבר הוא קצר להפליא. כושר הדמיון שלה לגבי סבלי העתיד כמעט זעיר עוד יותר. התאורים שקיבל האיש מניו-יורק על זוועות פצצת האטום, הבהילו אותו כנראה אך מעט. האיש מהמבורג עדיין מוקף הריסות, ובכל זאת הוא מהסס להרים את היד נגד מלחמה חדשה. זוועות שנות הארבעים נראות נשכחות. "הגשם של אתמול לא מרטיב אותנו", אומרים רבים.

בקהות הזאת אנו צריכים להלחם, דרגתה הקיצונית ביותר היא המוות. יותר מדי אנשים נראים לנו כבר כיום כמתים, כמו אנשים, שכבר עברו את מה שעדיין מצפה להם, כל-כך מעט הם עושים נגד זה.

ולמרות זאת לא יישכנע אותי דבר ולא חצי דבר, שאין תקווה בעמידה לצד התבונה נגד אויביה. נאמר את הנאמר כבר אלפי פעמים עוד פעם ועוד פעם, כדי שזה לא ייאמר פעם אחת פחות מדי!

נחדש את הזהרותינו גם אם הן כבר כאפר בפינו! כי על האנושות מאימות מלחמות, שמולן נראות אלו של העבר כמו נסיונות עלובים, והן תבואנה ללא ספק, אם לאלה המכינים אותן כבל עם ועדה לא יירמסו הידיים.

ברט ברכט, נאום לשלום 1952

תרגום: אורי שני

.