ויקטור חרה

(תסכית)

(על-פי ארווין סילוואנוס, 1977, תרגום: אורי שני, 1988, הועלה בקיבוץ שומריה כתסכית עם תיאטרון צללים לציון 15 שנה להפיכה הצבאית בצ'ילה)

דמויות : ויקטור victor jara

אדוארדו

אביו של ויקטור

אמו של ויקטור

איזבל

ויולטה פרה

לוסיין

פטרון

פדרה

אביה של איזבל

תמונה 1

(תינוק צורח, אמו נכנסת ומושיטה חפצים שונים שאינם מתקבלים ע"י התינוק הצורח, אלא רק כאשר היא מושיטה לו גיטרה)

מספר: הילד הזה הוא ויקטור חרה, אמו כובסת ואביו פועל חקלאי. הקול הצורח הזה יהיה הקול שיביא את סלוודור איינדה לשילטון. אבל גם הפטרון, המעביד של אביו, אהב את הגיטרה הזאת ורצה אותה בשביל בנו אדוארדו.

תמונה 2

אמו של ויקטור: מאז שהיה תינוק, ויקטור נמשך לגיטרה. הוא אומר תמיד…

ויקטור: אני רוצה לנגן כמו שאמא יודעת לשיר.

אמא: הזמינו תמיד אותי לשיר בחגיגות ובחתונות, גם לכפרים אחרים. עכשיו הפטרון קרא לי בגלל סיבה אחרת.

פטרון: קניתי גיטרה חדשה, יקרה מאוד. היא תהיה שלכם. ואת תתני לי את של ויקטור.

אמא: לא.

פטרון: 150 אזקודוס.

אמא: לא.

פטרון: אני לא חייב להיות נדיב כל-כך ולבקש, אני יכול גם לשלוח את אנשיי שיביאו לי אותה. באלימות את רוצה שאני אשתמש? כדאי לך לחשוב פעמיים, אם בנך רוצה ללכת לבית הספר, ואם אתם רוצים להישאר פה על האדמה שלי.

אדוארדו: אני לא רוצה את הגיטרה הזאת. היא מפחידה אותי.

פטרון: מה? זו תודתך? מה לא עשיתי כדי להשיגה.

אדוארדו: אני רוצה לשמוע את ויקטור מנגן עליה.

פטרון: טוב, אני אתן לך גיטרה חדשה ויפה.

אדוארדו: כמה טוב אתה אלי, אבא. שוויקטור יילמד אותי.

פטרון: הבן של פועל חקלאי יילמד בן של פטרון! אתה לא יודע מה אתה מדבר!

פדרה: ביתי, בית הכומר, יכול להיות מקום מפגש. הם גם יוכלו ללמוד שם ביחד.

פטרון: לא בא בחשבון, פדרה. עד לפנימיה בני יילמד בבית עם שיעורים פרטיים.

תמונה 3

מספר: שנים עברו, ויקטור ואדוארדו לומדים ביחד בפנימיה, עד שאדוארדו עוזב לסנטיאגו.

ויקטור: אדוארדו יקירי,

אני לא מתחרט על הזמן הזה פה, כי התנ"ך – זה ספר! הכל הוא יודע על בני האדם! אני אסיר תודה על האפשרות ללמוד פה. אני קורא גם שירים של פבלו נרודה. יש לנו פה נזיר, שהביא לי את ספריו. הוריו הם עובדי אדמה כמו הוריי. הוא אומר שארצנו לא נוצרית. אחרת לא היו עוני ורעב כאלה. פה לא עוזרים כל הטקסים וכל המזמורים. הנזיר אומר גם שיש לי קול טוב וששיריי משתפרים. מאז שאני קורא נרודה, התחלתי לכתוב שירים. שירים על לונגקן (Lonquén), העיירה שלנו, ועל האנשים שהכרתי שם. אני רוצה ללמוד, לכתוב שירים טובים. לא להיות כומר. אני כנראה השתניתי מעט, חושב יותר – וקשה לי לא לשנוא את אביך. אבל הוא אביך.

בקרוב אני עוזב לסנטיאגו לאוניברסיטה הקתולית. את הלימודים אני אשלם בעצמי, בעזרת הגיטרה שלי. אני סומך על עצמי. קודם אני עוד אדאג להוריי. אל אביך לא אלך.

אדוארדו: ויקטור יקירי,

יש פה בחורה שאני אוהב. יום-יום אני אורח בבית אביה. הוא ממשפחת הריוויארס ולו 90 אוטובוסים ומשאיות שנוסעים בכל צ'ילה. אבא שלי לא ייתנגד אם אגיד לו שאני אוהב את איזבל.

שולחים אותי עכשיו לחיל-הים, להוכיח את עצמי, להיות קצין.

תמונה 4

….

לקבלת התסכית המלא, נא לכתוב ל- abumidian@riseup.net

כמה קישורים באינטרנט:

עמוד בויקיפדיה על פינושה

ביוגרפיה על ויקטור חרה באמזון, מאת אלמנתו, באנגלית

ווידאו-קליפים ב-YOUTUBE:

http://www.youtube.com/watch?v=6qXkXTaZiXg

http://www.youtube.com/watch?v=q3A8EysX4gI קליפ הסברה לבחירות האחרונות.

http://www.youtube.com/watch?v=UFCFteilx04 25 דקות! ( עם הרבה דיבורים, בספרדית כמובן)

http://www.youtube.com/watch?v=lZPxPs1vX0w