שיר אהבה ימבי

 

ארצי, אהובתי! שלושים שנה חלפו

מאז קשר ליבי איתך את גורלי.

"זו ילדותי השניה", שרתי מאושר.

למדתי מהר להיות ישראלי.

 

אהבתי את כולך, תחילה רק בעברית,

וגם בערבית למדתי לאהוב

אותך, את אוהבייך, מולדת אהובה,

איתך רציתי, כן, ללמוד, לגדול, לכאוב!

 

ואת נתת לי בן, נשים וגם במה,

ואני כמו יעקוב, עובד רק בשבילך,

למדתי לביים, למדתי ללמד,

וכל הזמן אני חולם רק על דמותך.

 

עברו שנים רבות, עדיין מחזר,

כבר לא כל-כך מושך, הלבין גם שערי.

אך את פנית ממני, אותי את לא רצית,

האם זה כי אני נראה לך לא גברי?

 

האם להיות גברי זה אונס, רצח, שוד?

לא, לא, ארצי, באמת! זה לא יכול להיות!

את בטח מתבלבלת, תני לי להסביר!

מי הכניס לך שוב כאלה רעיונות?

 

אך את לא מקשיבה, נותנת לרוצחים

להמשיך לגזול, לשדוד, אותך ואת בנייך,

בעברית וברוסית, וגם בערבית,

ובאנגלית וגם בכל לשון שפתייך.

 

סותמים לי את הפה, בזים ולועגים לי,

אני יודע, זה הם, זה לא ליבך הרך,

את לא כזאת! אך למה, את זה איני מבין,

בחרת במי שגס רומס אותי, אותך?

 

את לא צמאה לדם, ארצי אהובתי,

אני אשקה אותך במים טהורים!

את לא בעד ההון, הכסף והבנק,

יש בך מספיק מקום, מזון ומגורים!

 

פנייך השתנו, גופך כה התעוות,

גברים איתם הלכת שינו לבלי היכר

את צלם נעורייך, את כל מה שאהב-

תי. איך את מסכימה לסבול, להימכר?

 

כיבוש זו המילה, לזה את כה עורגת.

אני הלא נרתע, רוצה שאת תרצי בי,

בלי אונס, בלי כבלים, אראה לך איך אפשר

לאהוב ולא לשנוא! לאהוב! אני נאיבי?

 

אני צועק "שלום"! ההד מחזיר "כיבוש!"

אני אומר "שיתוף"! שומע רק "ניצול".

על כל מה שאציע, היפוך היא התשובה,

אני לוחש אחדות ומקבל פיצול.

 

אני לא אוותר, אמשיך לאהוב אותך,

בקצב מטומטם, פה-פאם, פה-פאם, פה-פאם,

אולי זו הטעות? אך זה אני, ולא

יוצא לי כלום אחר מתחת לשפם.

 

 

אורי שני, 22.7.2014

 

 

תגובות, הארות, הערות, מענות: abumidian@riseup.net