Skip to content

חבקוק הדפוק

תרגום: אורי שני

ע"פ הנס כריסטיאן אנדרסן

אי-שם חי לו איכר, שהיו לו שני בנים כל-כך חכמים, שרצו לבקש את ידה של הנסיכה, וזה התאפשר, כי זו הכריזה, שהיא תישא למי שיידע לשוחח איתה באופן החכם והשנון ביותר.

שמונה ימים התכוננו שני הבנים. הם לא הזדקקו ליותר מזה, כי היה להם ידע עצום. האחד ידע את כל המילון הלטיני ואת כל העיתונים של שלוש השנים האחרונות בעל-פה. השני למד בעל-פה את כל הסעיפים של כל חוקים בספר החוקים.

"אני אקבל את הנסיכה!" אמרו שניהם, ולכן נתן האב לשניהם סוס יפה. זה שידע את המילון ואת העיתונים בעל-פה, קיבל סוס שחור, וזה שידע את כל החוקים בעל-פה, קיבל סוס לבן. כאשר עמדו לעלות כל אחד על סוסו, בחצר החווה, הופיע האח השלישי, כי היו שלושה אחים, אך אף אחד לא ספר אותו, כי לא היה לו הידע העצום שהיה לשניהם, וכולם רק כינו אותו חבקוק הדפוק.

"לאן אתם הולכים, לבושים כל-כך יפה?" הוא שאל.

"אנו רוכבים אל ארמון המלך, כדי לנהל שיחה עם הנסיכה! הלא שמעת את מה שהארץ כולה מרננת?" והם סיפרו לו.

"שיואו! לא יאומן כי יסופר! אני חייב להיות שם גם!" אמר חבקוק הדפוק, והאחים צחקו עליו והחלו את רכיבתם.

"אבא, תן לי גם סוס!" קרא חבקוק הדפוק. "גם לי בא להתחתן. היא לוקחת אותי, יופי! היא לא לוקחת אותי, אני בכל זאת לוקח אותה!"

"איזה קשקוש!" אמר אביו. "לא אתן לך סוס. הרי אינך יודע לדבר!"

"לא אקבל סוס, אז אשים את הרגליים כמו איילות. אה, רגע! יש לי תייש, הוא יסחוב אותי." והוא רכב על התייש, והמריצו אחרי אחיו. "הנה אני בא!" והוא שר כה חזק, שהד קולו נשמע למרחוק.

שני האחים על הסוסים רכבו ללא אומר ודברים. הם היו שקועים במחשבות על כל הידע שהם שיננו.

"אני בא! אני בא!" קרא חבקוק הדפוק. "תראו מה מצאתי!" והוא הראה לשני אחיו עורב מת שמצא על אם הדרך.

"יא דפוק!" הם גערו בו. "מה תעשה בו?"

"אתן אותו לנסיכה!"

"כן! עשה כן!" הם צחקו והמשיכו בדרכם.

או אז קרא להם חבקוק הדפוק שוב: אני בא! אני בא! תראו מה מצאתי!"

והאחים הביטו באוצר הנדיר שבידיו. "יא דפוק!" הם אמרו. "זו נעל מעץ ישנה, שהחלק העליון ממנה שבור. גם את זה תיתן לנסיכה?"

"כן!" אמר להם, והאחים צחקו והמשיכו בדרכם.

"אני בא! אני בא! תראו מה מצאתי!" צעק להם בשלישית. "מה מצאת עכשיו?" הם שאלו. "אה! זה בעצם שום דבר, אבל עוד חזון למועד."

"איזה גועל! זה בוץ!"

"כן! והוא מהסוג העדין ביותר, שבכלל אי-אפשר להחזיק אותו. הוא נוזל בין האצבעות." והוא מילא בו את כיסיו.

אבל האחים רכבו כל עוד נפשם בם, והקדימו אותו בשעה שלמה. הם התייצבו בשער העיר, שם קיבלו כל המחזרים מספר והועמדו בשורות ארוכות וצפופות כל-כך, שלא יכלו להזיז אפילו את זרועותיהם.

כל תושבי הממלכה עמדו מסביב לארמון וצפו בנסיכה מקבלת את המחזרים. כמה מוזר! ברגע שאחד מהם נכנס לחדרה, הוא נאלם דום.

"לא שווה!" אמרה הנסיכה. "שיעוף!"

עתה הגיע תורו של האח שידע את כל המילון הלטיני ואת כל העיתונים של שלוש השנים האחרונות בעל-פה, אך אחרי ההמתנה הארוכה בשורה הצפופה הוא שכח הכל. ורצפת העץ חרקה והתקרה הייתה מראה, כך שהוא ראה עצמו עומד על הראש, וליד כל חלון עמדו שלושה כתבים, שכתבו כל דבר שנאמר,כדי שיופיע מיד בעיתון. זה היה נורא, זה היה מלחיץ ללא רחמים! ומעל לכל בערה התנור, שהוא זהר מהאש האדומה.

"שורר בו חום מעיק!" החל המחזר את שיחתו.

"זה כי אבא מטגן תרנגולים צעירים!" אמרה הנסיכה.

והמחזר עומד, ולא מצליח לנסח מילה. רק "בהה!" יצא מפיו.

"לא שווה!" אמרה הנסיכה. "שיעוף!" והוא נאלץ לפנות את מקומו. נכנס אחיו, שידע בעל-פה את כל החוקים. "איזה חום מעיק, שאי-אפשר לנשום!" הוא אמר.

"כן, אנחנו מטגנים תרנגולים צעירים!" השיבה לו הנסיכה.

"איך מט –" הוא שאל, וכל הכותבים רשמו: "איך מט – ?"

"לא שווה!" אמרה הנסיכה. "שיעוף!"

עכשיו נכנס חבקוק הדפוק, רכוב על התייש, הישר לתוך חדרה של הנסיכה. "שיואו! זה חם כל-כך שהאבן צועקת מהקיר!"

"זה כי אני מטגנת תרנגולים צעירים!" אמרה הנסיכה.

"איזה יופי!" אמר חבקוק הדפוק. "אז אני יכול לקבל את העורב שלי מטוגן?"

"בשמחה אעשה לך את הטובה הזו", אמרה לו הנסיכה, "אבל יש לך גם משהו, שאפשר לטגן בו את העורב, כי אין לי פה לא מחבת ולא סיר." – "הנה כלי מעולה בשביל זה", אמר חבקוק הדפוק בצהלה, הושיט את נעל העץ השבורה והכניס בה את העורב.

"אבל מנין ניקח רוטב?" שאלה הנסיכה.

"יש לי כאן בכיס", ועל העורב הוא שפת מעט מן הבוץ מתוך כיסו.

"אתה מוצא חן בעיניי", אמרה הנסיכה, "אתה יודע לענות, אתה יודע לדבר, ואותך אשא לאיש! אבל אתה יודע, שכל מילה שאנו אומרים ואמרנו, נרשמת ומחר היא מופיעה בעיתון? ליד כל חלון עומדים שלושה כתבים."

"אה, זה אלה!" השיב חבקוק הדפוק. "צדיק באמונתו יחיה!" והוא השליך את כל הבוץ מכיסיו על פניהם של הכתבים.

"אתה יודע להשיב מלחמה שערה!" אמרה הנסיכה. "אני לא ידעתי מה לעשות בהם! אבל אני אלמד ממך!"

וכך נהיה חבקוק הדפוק למלך, קיבל אישה וכתר והתיישב על כס המלכות, ואת כל זה כתבתי בעיתון, אחרי שמחיתי את הבוץ מפניי,שזרק עלי חבקוק הדפוק הזה.

toelpelhans

 Doc5_image006

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: