דילוג לתוכן

במין אלסקה

העלילה המרכזית במחזה זה היא ההיוודעות של דבורה. פינטר כתב את המחזה בהשפעת הספר "יקיצה" של אוליבר סקס, שעל בסיסי נעשה גם הסרט "יקיצה", והוא מדבר על מפגה שפשטה באירופה בשנות מלחמת העולם הראשונה, בה מיליוני אנשים נפלו לתרדמת ארוכת שנים, מחלה שנקראת encephalitis lethargica. הספר "יקיצה" נכתב אחרי שבשנות השישים מצאו תרופה, דופמין, וניסו אותה על חולים, ש"ישנו" בחלקם 30 או 40 שנה. התוצאה היתה מדהימה, אבל חלק מהחולים בעצמם לא התגברו על ההלם.

על הבמה מיטה, ורוב המחזה דבורה נמצאת בה. רק פעם אחת היא מנסה לקום ולעשות צעדים ראשונים.

במחזה דבורה נרדמה בגיל 16 ומתעוררת בגיל 45. ברור שגילאים אלה הם בחירה משמעותית ביותר עבור אישה: בעצם דבורה פספסה את כל תקופת החיים בה הייתה יכולה ללדת ילדים.

גילה המנטלי הוא 16, אבל הגוף שלה כבר בן 45. הרופא הורנבי מנסה לתת לה להבין בעדינות את המציאות לתוכה היא מתעוררת. היא המומה עוד יותר, כשהיא פוגשת את אחותה, שהייתה בת 12 כשהיא נרדמה, אבל עכשיו היא כבר עברה את ה-40. ולא רק זה, אחותה פאולין נישאה ד"ר הורנבי.

המחזה מגיע לשיאו במונולוג של דבורה, כשהיא צונחת חזרה לסוג של קיפאון, כשזכוכיות סוגרות עליה. אבל היא מצליחה לצאת מהמצב הזה, והמחזה מסתיים באופטימיות זהירה.

2נ, 1ז

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: