AGHET

הטלוויזיה הגרמנית הפיקה סרט חדש על רצח העם הארמני, ששודר לראשונה באפריל השנה. כשהגרמנים מדברים על הנושא הזה, זה קצת כמו כשהיהודים מדברים על הנושא: ההשוואה לשואת יהודי אירופה מתבקשת. אחד הדברים המבריקים בסרט הוא, שבשמך שעה וחצי לא מדברים כלל על נושא שואת יהודי אירופה, על אף שההשוואה זועקת מכל משפט שנאמר, מכל תמונה שזועקת מהמסך!

עוד במהלך רצח העם דיברו בפעם הראשונה בהיסטוריה במערב אירופה על "פשעים נגד האנושות".

כשמדברים על "תורכיה לתורכים!", אנחנו חושבים על "גרמניה לגרמנים!", כשהסרט מראה, שמטרת רצח העם העיקרית הייתה גזל ושוד, והשגריר האמריקאי מספר (העדויות מצוטטות על-ידי מיטב השחקנים הגרמנים של היום), שטלעת פשה, האחראי מספר אחד על רצח העם, זימן אותו וביקש ממנו את מספרי חשבונות הבנק של הנרצחים, אנחנו חושבים על אייכמן ועל עשרות אלפי הגרמנים, ואולי אף יותר, שהתעשרו כל-כך, שהאנשים העשירים ביותר אחרי 1945, היו גרמנים.

כשמראים לנו את קרונות המשא להעברת בהמות על קו קונסטנטינופול-בגדאד, בהם גירשו את הארמנים, אנחנו חושבים על הרכבות לאושוויץ. גם כשמדברים על הטרור, מפיטורים ועד רצח כנגד תורכים שסירבו לבצע את הפקודות הנוראיות, אנחנו חושבים על הדיון על חיילי הצבא הגרמני. כשהסרט מדבר על ההשתתפות הנלהבת של הקורדים בזוועה, אנחנו חושבים על הפולנים, האוקראינים והליטאים. כשהסרט מתאר, איך רצח העם הזיק למטרות המלחמה הצבאיות של תורכיה, אנחנו מזהים את אותו הדפוס אצל הנאצים. התמונות ממחנה הריכוז בדיר א-זור (כיום בסוריה) כאילו לקוחות מדכאו או בוכנוולד או כל מחנה אחר ב-1945.

וזה הדבר המדהים באמת בסרט: הוא לא רק עושה את הקשר האסוציאטיבי, מבלי לדבר על האסוציאציה עצמה (רק בסוף, אחרי שעה ועשרים דקות, אומר צרפתי אחד, על כך, שבתורכיה יש עד היום מאוזולאום לזכרו של טלעת פשה, וגם רחובות על שמו וכיכרות, ואפילו בתי ספר על שמו: "מה היו היהודים אומרים, אם בברלין היה קיים כיום כיכר "אדולף אייכמן"?!), והוא לא רק נותן להבין, למה היטלר אמר: "מי בכלל מדבר כיום על רצח העם הארמני?", ולמה לא רדפו את הפושעים ולמה עד היום אובמה לא מסוגל לדרוש מהתורכים להודות בעבר הנורא.

הדבר המדהים באמת בסרט הוא תובנה חשובה הרבה יותר:

הגרמנים למדו מהתורכים איך לעשות את מה שהם התחילו בו 20 שנה לאחר מכן.

ואיך הם למדו?

הגרמנים היו שותפיהם של התורכים במלחמת העולם הראשונה. הם לא רק שתקו והניחו לתורכים, הם היו שותפים מלאים לרצח העם הארמני. "מה שהתורכים עשו, היה מעשה ידינו", כתב השגריר הגרמני בקונסטנטינופול, "הקצינים שלנו, הנשק שלנו, הכסף שלנו. בלי העזרה שלנו היתה הקרפדה המנופחת מתמוטטת לתוך עצמה."

הגרמנים למדו את טכניקה, וגם את הטרמינולוגיה. טלעת פאשה אומר לשגריר האמריקאי:

"ההתנגדות שלנו לארמנים מבוססת על שלוש סיבות ברורות:

1. הם התעשרו על חשבון תורכיה.
2. הם נחושים לשלוט עלינו ולהקים אימפריה של עצמם.
3. הם בגדו בנו בחזית המזרחית, עודדו את אויבינו, ומפלתנו שם היא אשמתם."

והם גם למדו, איך לעשות את זה יותר טוב: "הממשלה התורכית ניסתה, במודע, להביא להשמדה של חלקים גדולים של העם הארמני, אך הם עשו זאת באמצעים המתאימים לעולם העתיק. האמצעים האלה לא ראויים לממשלה שלנו." כך השגריר הגרמני בחלב.

היטלר לא רק הסיק שמותר לו, הוא גם למד, איך לעשות את זה.

סרט מרגש מאוד, בזכות משחקם המופלא של השחקנים, חשוב מאוד, בגלל המסמכים שהוא חושף, ומעורר מחשבה!

אורי שני, אוגוסט 2010

ארבעים הימים של מוסה דאג

.

 

 

 

 

//