מקרה מצער

(מקור: a slight accident )

מערכון מאת: ג'יימס סונדרס

תרגום: אורי שני

דמויות: פנלופי, קמילה, רוברט, גופה

ירייה.

כשעולה המסך, עומדת פנלופי בתנוחה מתחנחנת, בהבעת פנים דו-משמעית, בידה אקדח, מעלה עשן. במרחק מה שוכבת גופתו של גבר. פנלופי נראית בערך כמו גברת אמידה, שכרגע שברה את הכלי האהוב ביותר על בעלה מתוך אוסף החרסינות שלו. היא מביטה ללא נוע על הגופה, לאחר מכן על האקדח. הוא עדיין מעלה עשן. היא מזיזה אותו, נושפת על הקנה, משתעלת ועושה בידה תנועות מניפה, כדי לפזר את שרידי עשן אבק השריפה, שעדיין נשארו באוויר. תוך כדי היא בודקת את המצב.

פנלופי: אוי ואבוי… [הולכת לגופה ובודקת אותה, מבלי להתכופף.] הרי, הרי… דרלינג … אל תהיה מגוחך… לא באמת… אתה לא מבין בדיחות? בבקשה קום… הרי, קום, אני אומרת… הרי! … הרי? [בועטת בגופה בעדינות בבהנהּ] הרי?

[אין תשובה. היא הולכת לטלופן, מחייגת ומחכה.] הלו, קמילה, זו את? אני מפריעה? .. מה את עושה? אה… אני רציתי, אם יש לך כמה דקות, כדי לעלות אלי… לא. אין זמן. קרה לי משהו מעצבן, ואני לא רוצה להיות לבד. אז תראי את הטלנובלה אצלי ב.. בעלי לא עוזר לי כרגע הרבה… את בכלל לא יודעת, למה אני מתכוונת… דרלינג, בבקשה… כן, היא חזרה מהתיקון… התמונה עכשיו חדה לגמרי.. יופי, תודה, מתוקה… [היא מנתקת, מדליקה את הטלוויזיה ומביטה שוב בגופה] איזה דברים קורים לי… [היא מעיפה עוד מבט בגופה, הולכת לדלת וחוזרת, כאילו נכנסת בפעם הראשונה] פנלופי, דרלינג… או…

[היא מכסה את הגופה בפרוות דב לבן. מעל הפרווה היא מפזרת בקפדנות ובטעם כמה כריות. צלצול. היא יוצאת. המסך נדלק, בזמן שהיא חוזרת עם קמילה.]

קמילה: פנלופי, דרלינג, תגידי לי כבר, מה קרה!

[פנלופי לא עונה. קמילה מתיישבת לפני המסך, עם המבט עדיין על פנלופי, ומיד מתרכזת בנעשה בטלוויזיה. פנלופי מתהלכת הלוך ושוב ושוקלת מה לומר. בטלוויזיה:]

שחקנית א': כבר עשרים שנה אני אומרת, את אפס, היית תמיד אפס ותמיד תהי אפס.

שחקנית ב': למה את בזה לי?

שחקנית א': כי את רצחת את אחי. את גרמת לבני להתאבד. את דחפת את בן-דודי לאבדון. כל מה שאת נוגעת בו, את מלכלכת. [בוכה] את הבאת את בעלי לבית משוגעים. את פיתית את אחיינו.

שחקנית ב': זאת סיבה לשנוא אותי? [בוכה. דלת נפתחת.]

שחקנית א': את מלוכלכת. מלוכלכת.

שחקנית ב': פיליפ! תודה לאל – ניצלת. [דלת נסגרת.]

שחקנית א': אלוהים, אני צריכה וויסקי! [דלת נפתחת] אני עולה לחדר. [דלת נסגרת.]

שחקנית ב': פיליפ, איפה – ?

שחקן א': מת. [שומעים נשימה נעצרת.]

שחקנית ב': איך… ?

שחקן א': ציאניד. – אבלין, בואי נתחיל בחיים חדשים! ניסע לטייל!

שחקנית ב': לאן?

שחקן א': לא משנה. לריביירה.

שחקנית ב': אתה מתכוון – ביחד? – אתה שפל. שפל…

שחקן א': טיפשה. את לא מבינה. זאת ההזדמנות האחרונה שלך.

שחקנית ב': אני לא יכולה יותר, לא יכולה יותר, לא יכולה יותר!!

[בוכה. דלת נפתחת.]

שחקנית א': שמעתי יריה.

שחקן א': מה?

שחקנית ב': אולי זה –

[דלת נפתחת. צלצול.]

או אלוהים… וינסנס! [דלת נסגרת.]

שחקן ב': מראה מלבב, מה? טוב, זה הזמן.

שחקן א': אלוהים, אני צריך ויסקי! [הטלפון מצלצל.] אל תרימי. זאת מלכודת! [דלת נסגרת. צלצול.]

שחקנית ב': זהירות, יש לו סכין!

שחקן ב': זה היה הוויסק4י האחרון שלך, חזיר!

[יריה. שומעים נשימה נעצרת. מישהו משתנק. כוסית נופלת ומתנפצת. שומעים גופה צונחת לרצפה.]

שחקנית ב': הוא…

שחקן א': מת.

שחקנית ב': בבקשה לך עכשיו.

שחקן א': להפקיד אותך?

שחקנית ב': כן. עזוב אותי. לך. [דלת נסגרת.]

שחקן א': את באה, קלייר? [דלת נפתחת.]

שחקנית א': נרגעת?

שחקנית ב': עוד מעט אהיה רגועה. תשאיר לי את האקדח. [דלת נסגרת. שקט. יריה. שתיקה. שומעים גופה צונחת לרצפה. מוזיקה.]

[קמילה מסתובבת לעבר פנלופי, שעדיין מדברת עם עצמה. היא מכבה.]

קמילה: אני לא אראה את החלק השני.

פנלופי: לא?

פמילה: אני לא חושבת. כל הדמויות המעניינות כבר מתו.

פנלופי: את זה תמיד אמרתי.

קמילה: איפה הרי?

פנלופי: מי?

קמילה: בעלך…

פנלופי: מה איתו?

קמילה: איפה הוא?

פנלופי: למה?

קמילה: אני רק שואלת.

פנלופי: למה את שואלת? את חושבת, את אולי חושבת, שהרגתי אותו? למה את מסתכלת עלי ככה? עם זה באמת מעניין אותך: הוא הלך לשכב.

קמילה: הוא לא מרגיש טוב?

פנלופי: כן. לא. אני לא יודעת.

קמילה: אבל את הרי צריכה לדעת את זה.

פנלופי: למה אני צריכה?

קמילה: אבל דרלינג…

פנלופי: אני לא גרה בכיס הקטן שלו. הרי הוא איש חופשי, הוא לא צריך להודיע לי כל הזמן, אם הוא מרגיש טוב או לא. את אולי חושבת, שאני כל הזמן רצה אחריו ושואלת אותו: אתה בסדר, הרי? הרי, אתה באמת מרגיש טוב?

קמילה: נעזוב את זה….