מחאת האוהלים – לקראת השבת הקרובה, ה-3 בספטמבר

שלום חברות!

(המכתב מנוסח בלשון נקבה, אך מופנה לגברים ולנשים באותה המידה. הוא כתוב בעברית, אך פונה באותה מידה לדוברי ערבית.)

אני מרשה לעצמי לפנות אליך במכתב מהלב, למרות שאולי לא היינו בקשר כבר הרבה זמן. בקיץ הזה קרה משהו גדול ומשמעותי, גם עבורי וגם עבור החברה הישראלית. כבר הרבה זמן אנחנו מידרדרים לעבר התהום הפעורה, ובכל שנה ההידרדרות יותר מהירה. תנועת המחאה, שהתחילה לפני חודש וחצי, ניסתה ברגע האחרון לעצור את הסוסים הדוהרים והצליחה כבר בזמן אמת להתחיל תהליך הבראה בחברה שלנו, שלא היה כדוגמתו בעוצמתו. גם אני חלק מאותו תהליך, על אף קשיים אישיים גדולים, לא יכולתי לעמוד מהצד ונהיתי חלק פעיל בתוך תנועת המחאה הגדולה הזו. מזה עשרות שנים לא חוויתי אחווה כזאת, והתרוממות רוח, שיחות מלב אל לב, הקשבה, גם כשלא מסכימים (X…) ובעיקר: מוכנות להתנגד ולמחות. ולכן אני חושב, שיש לתהליך הזה סיכוי.

יש סיכוי לתהליך הזה, אם כל מי שהיתה מעורבת בצורה כלשהי בחודש וחצי האחרונים, בהפגנה, בפעילות במאהל, במעגל דיון, תבוא בשבת הקרובה, להפגנת המיליון, יחד עם עוד 3 נשים, שלא היו מעורבות עד עכשיו. ומה שלא פחות חשוב: אחת מהשלוש צריכה להיות מישהי שאת לא מכירה.

כי אומנם התנועה הזו אדירה ועצומה, אבל עדיין לא הגענו להרבה מאוד אנשים, שכדאי להם וכדאי לנו שייתלו חלק. כדאי להם, כי התהום תבלע אותם גם, במוקדם או במאוחר, וכדאי לנו, כי זה ייתן לנו יותר כוח.

אפשר להצטרף למאהל הקרוב לביתכם (לשעה או שעתיים או יותר), אפשר לכתוב מכתב כזה, אפשר לדבר בטלפון, אפשר פשוט לדבר עם אנשים ברחוב בשכונה שלכם, אפשר לצייר שלט, אפשר להזמין אנשים דרך הפייסבוק (http://www.facebook.com/event.php?eid=213965098654433) ולקרוא ולהתעדכן.

כמעט כל אחת יכולה להיות חלק מהמחאה. מי שמרוויחה 4000 או 8000 בחודש מנוצלת על ידי השיטה וגם מי שמרוויחה 20000 שקל בחודש משלמת מחיר כבד שייתכן שהיא עדין לא מרגישה אותו… ואולי כבר כן.

אני יכול להבין את החשש משינוי, מיציאה החוצה עם עמדה נחרצת, את החשש הנובע מהשאלה לאן כל זה מוביל, יכול להבין אבל לא להסכים.

אני יכול להבין, אבל אני לא מסכים. לא צריך לפחד. אין דבר גדול יותר, מאשר להיות חלק מתהליך הבראה שיהפוך את החברה שלנו לבריאה יותר! וגם העניה ביותר, ובעיקר היא, שכל הזמן רק חושבת, איך היא תגמור את היום, חיה מהיד לפה, וחושבת, שאין לה פנאי עכשיו לזה: בואי עכשיו! זאת ההזדמנות שלך! יחד אולי נצליח להגיע למצב, שתוכלי גם קצת לנוח וליהנות מהחיים, לא רק לעבוד לעבוד לעבוד! אם לא תבואי עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי!

זה מוזר ונהדר לראות תנועה כל-כך מגוונת, עם פרצופים כל-כך שונים. לזה מציק יוקר המחיה, לזאת חברת עמידר שזרקה אותה מהבית, זאת סובלת מגזענות וזה מנוצל במקום העבודה שלו. אבל לכולם יש מקום כאן. וכולנו מדברים יחד במעגל דיון פתוח ומאזין. איך פותרים לכולם את הבעיות? ומי הגופים והמפלגות, שבוחשים בקלחת ומנסים לצבור כוח דרך המאבק?

את לא חושבת ברצינות, שאני אענה עכשיו על השאלות האלה, נכון? את לא מצפה ממני, שעכשיו נשב ונדון, ונתקוטט ונשתק את המאבק רק כדי שלאלה שחושבים קצת אחרת לא יהיה כוח, ועד שלא נמצא את הפתרון הגואל עבור כולם, נשכח נגד מי באמת אנחנו נאבקים וניתן לטייקונים ולשרי הממשלה להמשיך לנצל אותנו, ניתן להם להמשיך להפריט כל מה שזז ובעיקר מה שלא זז, ניתן להם להמשיך לעשות רווחים מזיעת אפינו, ניתן להם להמשיך לחרחר מלחמה ולפלג?!!

בואי!

צאי! בשבת הקרובה!

זאת ההזדמנות שלנו!

של כולנו!

מי שלא דורשת עכשיו שינוי, שלא תבוא אחר-כך בדרישות!

מי שלא מוחה עכשיו, שלא תתלונן אחר-כך!

בשבת הקרובה, ה-3 בספטמבר, כולנו מפגינים בעד צדק חברתי!

להתראות בשבת!